כיצד להודיע לילדים שההורים מתגרשים




יותר ויותר זוגות נשואים מתגרשים בכל שנה – כך אומרת הסטטיסטיקה היבשה. מאחורי המספרים עומדים אלפי זוגות שעברו תהליך משברי קשה ביותר. אבל כשיש במשפחה ילדים, כל העניין מקבל פרופורציות אחרות. מוסכם על כולם שהצד הנפגע העיקרי בתהליך גירושין זה הילדים.

דברו איתם

כמעט בכל משפחה עם ילדים, בני הזוג (אם מדובר בהורים נורמטיביים) מתלבטים ארוכות בשאלה "האם להישאר ביחד בגלל הילדים". בעבר, השאלה הזו לרוב נענתה בחיוב, וזוגות רבים נשארו ביחד רק בגלל שזה היה, לדעת ההורים והסביבה, לטובת הילדים. לפעמים העניין עבד ומשבר הנישואין חלף, אבל פעמים רבות היה מדובר בשנים של סבל קשה עבור כל הצדדים.

היום המצב בגזרה מורכב יותר: הפסיכולוגיה המודרנית היא מאוד אמביוולנטית לגבי השאלה מהי טובת הילד במצב כזה. הדבר נכון  במיוחד במקרים של זוג שלא מסוגל להסתדר או בנישואין שכרוכים בסבל משמעותי לבני הזוג, או אפילו לאחד מהם. מסתבר שלראות הורים סובלים זה לא תמיד לטובת הילד. מכל מקום, היום זוגות רבים מחליטים להתגרש, למרות המשבר שזה יגרום לילדיהם, בין היתר מכיוון שכבר לא מדובר בעניין חריג כ"כ בחברה.

היום, הפסיכולוגים טוענים שאפשר להפחית מטראומת הגירושין של ילדים, אם הזוג שומר על כללים בסיסיים במהלך הפרידה ואחריה. כיצד נודיע לילדים על מה שעומד להתרחש בחייהם? נביא פה מספר המלצות כלליות עבור כל הורה מתגרש. חשוב רק לסייג שיחד עם הכרת הכללים וקבלתם, יש להקשיב לאינטואיציה ההורית שלכם. מובן שכל ילד שונה מחברו, ואפילו באותה המשפחה הילדים יכולים להגיב באופן שונה ולא תמיד צפוי. לכן חשוב להעביר כל עיקרון דרך המסננת האישית של היכרותכם את ילדכם ותחושות הבטן שלכם.

מה מומלץ לעשות?

  • על ההורים לספר לילדים שהם החליטו להתגרש בעצמם. חשוב ביותר ששני ההורים וכל הילדים, בלי קשר לגילם, יהיו נוכחים בשיחה. אם מספרים לכל ילד בנפרד, יתכן שהוא פשוט יישאר בודד מול צערו כשהוא לא מסוגל להרגיש שאחיו שותפים לתחושותיו. לעתים קרובות אחד ההורים לא מעוניין בגירושין. חשוב ביותר שיבין שכרגע לא מדובר בו, אלא בילדים, והם צריכים לראות ששני ההורים מסכימים לתהליך ולוקחים אחריות עליו ועל המשך התפקוד שלהם ביחס לילדים. גם אם אחד הצדדים מאוד פגוע, עובר משבר קשה וגם מאוד כועס, חשוב שיגלה אחריות הורית וישים את רגשותיו בצד למשך השיחה עם הילדים, כדי שיוכל לדבר איתם בצורה רגועה ובטוחה.
  • יחד עם זאת, יש הורים רבים שבסופו של דבר מנהלים את השיחה מול הילדים לבדם, מכיוון שבן הזוג לא מוכן או לא מסוגל לשתף פעולה. זה לא אידיאלי, אבל לפעמים זה מה שיש. אל תהיו אכולי אשמה ואל תחשבו שיכולתם לעשות את זה יותר טוב – זה לא ממש מועיל לאף אחד. בעיקרון, בתהליך הגירושין יהיו לא מעט רגעים שתצטרכו פשוט לעשות במיטב יכולתכם, ולעבור הלאה.
  • זכרו שהילדים עלולים להאשים את עצמם בגירושין. נכון שזה לא נשמע הגיוני, אבל זה מה שעושים רוב הילדים – כך עולה ממחקרים שונים. לכן במהלך השיחה תחזרו כמה פעמים על העובדה הפשוטה שהם לא אשמים, והמשבר כלל לא קשור אליהם.
  • נהלו את השיחה הכי קרוב שאפשר למועד הפרידה. אל תתנו להם יותר מכמה ימים לעכל את העניין, לפני שאחד מבני הזוג עוזב את הבית: זה מבלבל אותם. מובן מאליו שאין לשוחח עם ילדים על משהו  שטרם הוחלט סופית. רוב ההורים יעדיפו לנהל את השיחה רק אחרי שכבר יש סידור כלשהו לבן הזוג שעוזב את הבית.
  • אם אפשר שהילדים לא ידעו מי יזם את הגירושין – זה בפירוש עדיף. אם הם ישמעו מכם שמדובר בהחלטה משותפת (גם אם זה לא מדויק), זה יקל עליהם. הידיעה שיש הורה אחד ש"אשם" בגירושין, גורמת להם לכעוס על ההורה ה"נוטש" ולרחם על ההורה השני. כל הסיבוך הזה גורם לכל-כך הרבה רגשות אשם, שאם אפשר לחסוך אותו, זה בפירוש לטובת הילדים. ככל שהם יהיו פחות מודעים לסערות הרגשיות של ההורים, כך הם יישארו מוגנים יותר.
  • דברו איתם על העניינים הפרקטיים: איפה הם יגורו ועם מי, באיזו תדירות יפגשו עם ההורה הלא-משמורן, מי יסיע אותם לבית הספר או לחוגים, ועוד. הסבירו להם ששניכם ממשיכים להיות ההורים שלהם במאה אחוז, ושאף אחד מההורים לא מתגרש מהילדים שלו – זו רק פרידה בין בני הזוג.
  • אל תצפו לתגובה מסוימת. יש ילדים שיבכו, יש כאלה שיתחננו שתשנו את דעתכם, ויש ילדים שיסתגרו בתוך עצמם. עליכם להכיל את מגוון התגובות גם אם זה מאוד לא קל, אבל זה תפקידכם כהורים. העצב והצער שלהם לגיטימיים, אז עשו כל מאמץ לשים רגע בצד את מה שאתם מרגישים, ולתת לרגשות של הילדים מקום של כבוד. אפשרו להם לשאול שאלות, אבל היו זהירים עם התשובות. אם אין לכם מושג למה הילד שואל את השאלה, פשוט תגידו "כרגע אני לא יודע, אני אחשוב על התשובה ונדבר על כך מאוחר יותר", וקחו את הזמן להבין מה עובר להם בראש.

  • אם הילדים עוברים דירה בגלל הפרידה של ההורים (דבר שבעיקרון עדיף להימנע ממנו), חייבים לתת להם זמן לעכל את החדשות, לקחת אותם לראות את הדירה מראש, להכיר להם את השכנים, לאפשר לבחור באיזה חדר הם יגורו, או לסדר אותו כראות עיניהם. כל זה יחזיר מעט סדר ושליטה לבלגן שכרגע הם מרגישים ששולט בחייהם.
  • גם לאחר השיחה יכולות להיות לילדים תגובות שונות: חלק מהילדים יפתחו התנהגות פראית, התפרצויות זעם, חלק יהיו אדישים ויזלזלו בלימודים, אבל חלק דווקא ינסו להיות "טובים" ומרצים, בגלל תקווה שזה יגרום להורים להשלים או מתוך חשש לאבד את אהבת ההורה העוזב. זכרו שכולם צריכים טיפול מיוחד ותשומת לב, גם אלה "הטובים". חשוב ביותר לשוחח עם הגננת או המחנכת של הילד ולהודיע להם על מה שצפוי לקרות. כך גם הם ידעו להתייחס נכון לשינוי התנהגותי שעלול לצוץ.
    גירושין וילדים

 לסיכום חשוב לי להדגיש את חשיבות הגישה החיובית. אם ההורים לא יתיחסו לכל עניין כאל אסון, ויחד עם הניסיון הכן להכיל את רגשות הילדים (ואת רגשותיהם הלא פשוטים שלהם עצמם), יהיו בטוחים בכך שיש מקום לאופטימיות ויש יתרונות בכל מצב, גם הילדים יפנימו את התחושה הזו ויהיה להם קל יותר לעבור את המשבר בצורה מועצמת.

 (הכותבת היא פרודה מזה שלוש שנים ואימא לחמישה ילדים בגילאי 6-16)

 ***

המאמר נכתב בחסות עו"ד גירושים יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.

 עו"ד גירושין




נשמח לשמוע את דעתכם על המאמר

תגובות התפרסמו למאמר זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

17 − sixteen =