עולמו של הנסיך הקטן – חדרי ילדים




עולמו של הנסיך הקטן – חדרי ילדים

יש לי שלושה חדרי ילדים בבית. כזו אני, ברוכת ילדים. מה שמיוחד בחדרי הילדים – מלבד העובדה שהם תמיד מבולגנים משום מה – זה שגרים בהם, נכון, ילדים. אנשים בעלי גובה קטן, בעלי הרבה תחומי עניין מפתיעים ואישיות שלא תמיד קל לרַצות. במיוחד כשמדובר בכמה ילדים שגרים באותו חדר.

בגלל גודל הדירות הקטן-יחסית, וגודל המשפחות הגדול-יחסית בישראל, מקובל ומאוד שכיח אצלנו ששניים (ובמגזרים מסוימים – גם שלושה) ילדים מתגוררים באותו חדר. גם אם מדובר בילדים בני אותו מין והפרש גילאים קטן, המצב הזה אינו תמיד פשוט. אחרי הכול, הם אמורים להסתדר עם שותף לחדר שיתכן מאוד ששונה מהם באישיותו, העדפותיו, וגם, לא לשכוח, מדובר באח שלו, כלומר, במתחרה הקבוע על תשומת הלב של ההורה.

מרחב אישי לכל ילד

כל הרגשות האלה פעמים רבות קובעים את סגנון החדר יותר מאשר פנג שווי או כל תורת עיצוב אחרת. למעשה, לפעמים אין ברירה אלא ליצור באותו חלל שני מרחבים שונים, מרחב אישי לכל ילד. יש כמה שיטות לעשות את זה:

חצי-חצי. כל ילד מקבל חצי חדר, עם מיטה, שולחן וארונית, כאשר בד"כ יש ארון בגדים משותף וגם, נניח, שטיח משותף. כל אחד מהילדים מביא לאזור שלו את ההעדפות שלו: צעצועים, פריטים, קישוטים וחפצים אישיים.

למעלה ולמטה. במקרה של מיטת קומתיים או מיטת גלריה, יש אפשרות לתלות מדף גבוה ליד המיטה לילד שישן למעלה ואז יש לו מרחב משלו שהילד שישן למטה (הצעיר יותר בד"כ) לא מגיע אליו. מתאים למשפחות גדולות וחדרים קטנים.

שילוב. הריהוט משותף והמרחב לא מחולק, אבל מבחינת העדפות, כולם מקבלים יחס שווה. נניח, יהיו פוסטרים עם דינוזאורים כי הגדול מחבב דינוזאורים (או הארי פוטר, או טיסנים), אבל המנורה תהיה דווקא בצורת מיקי מאוס כי הצעיר מעדיף אותה. יהיה מאוורר תקרה כי לגדול חם, ואור קטן ליד המיטה של כל אחד מהילדים, כי לקטן מפריע האור כשהגדול קורא ספר במיטה.

אור קטן ליד המיטה של כל אחד מהילדים

וניגש למספר עצות מעשיות:

  • ספקו לכל ילד מקום איחסון לחפצים קטנים ויקרים ללבו. זו יכולה להיות קופסא יפה או אחת המגירות בשידה. אחרת כל האוצרות האלה יתפזרו על פני כל החדר
  • יש היום המון גופי תאורה יפים, איכותיים ולא יקרים במיוחד לחדרי ילדים. התאורה המיטבית חשובה מאוד לבריאות העיניים, אבל גם משרה אווירה טובה בחדר.
  • וילונות ושטיח: רצוי וילון חצי שקוף שאור השמש עובר דרכו בקלות, ושטיח בצבעי פסטל מרגיעים, אבל אפשר גם לתת ביטוי לטעם האישי של הילד (לדוגמה וילון עם הדפס צבעוני או שטיח זברה).
  • קירות: אני מאוד אוהבת שיש קיר אחד בצבע יותר "שמח", אבל זה אומר שכמות הקישוטים על הקירות צריכה להיות מתונה, אחרת החדר יצור רושם של "בלגן בעיניים". עוד אופציה: אפשר להשאיר חדר בצבע בהיר ואחיד, ולהשתמש בשבלונות כדי ליצור ציורי קיר נחמדים.
  • קחו בחשבון שכיסוי המיטה המקסים שקניתם לילד עלול למצוא את עצמו זרוק על הרצפה רוב היום, שהקופסאות המתוקות יאבדו את המכסים ובאופן כללי שבקושי יראו את החדר מתחת לבלגן, במיוחד אם מדובר בחדר של מתבגר. עכשיו תנשמו, קחו את זה בקלות ותזכרו שהעיקר זה בני האדם ולא החפצים, וששום אסתטיקה לא שווה מריבות אינסופיות.

כולם מקבלים יחס שווה

לסיכום, אני רוצה לספר משהו אישי. סבתי שהיא היום כמעט בת 90, זוכרת עד היום את הטפט שהיה בחדר הילדים שלה: בדוגמה של בובות וצעצועים כמו דובי או קטר רכבת צעצוע. והמסר? חוויות ויזואליות שהילד יספוג היום ילוו אותו שנים ארוכות. לכן חשוב שיאהב את החדר שלו גם מבחינה חזותית. אם הוא גדול מספיק, רצוי להתייעץ איתו וגם לתת לו תפקיד בצביעה, בסידור או בהכנת הקישוטים ותלייתם.

כדאי לשתף את הילדים בהכנת הקישוטים ותלייתם





נשמח לשמוע את דעתכם על המאמר

תגובות התפרסמו למאמר זה

One Response to עולמו של הנסיך הקטן – חדרי ילדים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 − eight =