עשרת הדברות להורה גרוש: חלק א'




אתחיל מהעובדה שהיא, לדעתי, חשובה ביותר להבנה לכל מי שמנסה להיות הורה מודע ולפעול לטובת ילדיו במציאות של גירושין. כמו שאמר טולסטוי: "כל משפחה אומללה, אומללה על פי דרכה", לכן אף אחד לא באמת יכול ללמד אתכם מה זה להיות הורה גרוש לילד שלכם. בסופו של דבר, את הכול תצטרכו ללמוד אתם, על בשרכם, בעצמכם. אבל אפשר לנצל ניסיון של אחרים כדי לקבל תובנה כלשהי, לעלות על רעיון או לראות מה השגיאה שעשינו. זה עדיין לא עושה את העבודה, אבל זה בפירוש עשוי להועיל.

בדיוק לשם כך נועדה הרשימה הזו. אלה עשרת הדברות האישיות שלי, שבניתי לעצמי. את חלקן כבר השמעתי באוזני חברות גרושות אחרות, ואת חלקן אני מנסחת פה לראשונה. כולי תקווה שזה יעזור למישהו, בבחינת הארה או הערה או תובנה.

ילדים וגירושין

ובכן, הנה הרשימה:

1. האקס או האקסית הם נתון שאי-אפשר לשנות. כשמנסחים את זה ככה, זה נשמע מובן מאליו, אבל תתפלאו עד כמה קשה לקלוט את העובדה הפשוטה הזו. "למה הוא חייב תמיד…!", "למה היא מתנהגת ככה שוב!", וגם "בלעדיו היה לי הרבה יותר קל…", ועוד אמירות בסגנון הזה שפשוט מייסרות אותנו בגלל שהאקס שלנו הוא מי שהוא.

אז תרדו מהעץ הזה. זה מה יש. זה ההורה השני של הילד שלכם. לא ניתן לשנות אותו ולא ניתן לקנות לילד אבא חדש משופר, או אימא חדשה ופחות עקשנית ומעצבנת. ברגע שתשלימו עם קיומו של האקס בחיי הילד, עם אישיותו על יתרונותיו וחסרונותיו, ותנסו לראות את זה כחלק מהנוף של חייכם, יהיה לכם כל-כך הרבה יותר קל להתנהל מולו, שזה מדהים.

2. אל תדבר סרה על האקס או האקסית בנוכחות הילדים.

זה כלל שכל הפסיכולוגים תמיד אומרים, כלל שכל הורה גרוש שמע אותו מאה פעמים, אבל גם עבר עליו לפחות פעם אחת בחייו. כמובן שעדיף בכלל לוותר על הכעסים שרק הורסים לך את הבריאות ולא מזיזים לו כהוא זה, אבל אם זה בלתי אפשרי, אז לפחות להוציא אותם רק באוזניים אוהדות של חברים, ממש לא כשהילדים בסביבה (כן, בחדר ליד כשאת מדברת בטלפון, נחשב "בסביבה". אוזניים לכותל.) לפעמים אני שומעת אמהות שבטוחות שאם הילד לא ישמע "את האמת" על אבא שלו, הוא "לא יהיה בצד שלהן". המציאות היא בדיוק הפוכה. תוקפנות מילולית כלפי האקס בנוכחות הילד תגרום לו רק כאב, צער ובושה, ואף רצון לגונן על הצד המותקף. אז פשוט לא תעשו את זה – ככלל מוחלט ואבסולוטי שלא עוברים עליו אף פעם, בשום מקרה.

3. אל תחשוש למקומך בנפש הילד.

ההורה השני לא יתפוס את המשבצת שלך גם אם תהיה לארג' איתו פה ושם. זה משום מה חשש שמלווה המון הורים, והוא לגמרי לא רציונאלי. הורה זה הורה. גם אם ראינו אותו פעמיים בשבוע, הוא אחת משתי הדמויות המשמעותיות ביותר עבורנו, לפחות עד שמתחתנים ומולידים ילדים. השקיעו בלבנות קשר יציב ופתוח עם הילד, ופחות במריבות על חצי השעה הנוספת שהוא בילה אצל האקס. את הכלל הזה צריך להזכיר לעצמנו במיוחד כשיש לנו ילד מתבגר שכבר פחות זקוק, לכאורה, להורים ביום-יום, והרבה פעמים מעדיף לבלות עם החבר'ה. אז לא, אבא יקר, הוא לא יוותר על מקומך בחייו גם אם הוא מבלה אצל החברים ואז בא לישון אצל האימא ב"לילה החוקי" שלך כי היה לו יותר קרוב להגיע אליה בשלוש לפנות בוקר כשאין תחבורה. תרגיע!

4. אל תקנא בתשומת הלב שהילד מרעיף על ההורה השני.

אני שומעת המון אמהות שממש קשה להן עם זה שהילד כרוך אחרי האבא. לפעמים יש הורה שהוא יותר "ותרן" והילד מטיח בהורה ה"קפדן" ביקורת על כך ש"אבל אבא היה מרשה לי" או "אבל אימא מסכימה לקנות לי". אני מבינה כמה זה יכול להיות כואב ומעצבן, אבל חשוב לקחת נשימה עמוקה ולהגיב בצורה עניינית. לשם כך, קודם כל צריך לזכור שלילד הזה יש שני הורים, ושקשר טוב עם אחד מהם לא מבטל בשום אופן קשר טוב עם ההורה השני. חשוב גם לצאת מהחרדות "הוא יגדל ולא ירצה לגור איתי, הוא ילך לגור איתו כי הוא מוותר לו ואני קשוחה תמיד". זה כל-כך לא מה שקורה בד"כ, ובאופן כללי חבל לבזבז על זה את תאי המוח – אין לכם מושג, למעשה, מה יקרה כשהילד יגדל. כרגע טובתו היא שתציבו לו גבולות כמו שאתם מבינים, לא תיכנעו למניפולציות ("אולי אני ארשה לו למרות שלא נראה לי, כי אבא מרשה לו…"), אבל גם לא תתנו לו להרגיש אשם על אהבתו או געגועיו להורה השני.

5. תתגמשו כמה שאפשר, אך תעמדו איתן על מה שהוא טובת הילד.

רק קודם יש לבדוק שמדובר באמת בטובת הילד ולא ביצר הנקמה הטבעי והמובן שלך כלפי הצד השני וכמובן, המרושע… אי-אפשר לנהל הורות משותפת (גם אם לא מדובר במשמורת משותפת) בלי קצת גמישות, אבל גם אי-אפשר לוותר על הקווים האדומים שלדעתנו יגרמו נזק לילד. כדי להפעיל בצורה נכונה את הכלל הזה, חשוב להפריד לגמרי בין עצמך לבין הילד שלך, ולא לערב את הרגשות שלך, טבעיים ומוצדקים ככל שיהיו, בשיקולים בקשר להתנהלות הילד ויחסיו עם ההורה השני. המדד הכי טוב כאן הוא מצב הילד. אם הוא סובל מחרדות או מגיב בצורה שמאותתת מצוקה – יש לעצור ולחשוב מחדש מה עושים עם הסדרי ראיה, כיצד עדיף שיתנהל הקשר שלו עם ההורה השני, ועוד. אך אם הילד בסך הכול מאושר, מתפקד טוב ושמח רוב הזמן, זה בסדר, אפשר להירגע ולתת לו לבלות עם ההורה השני גם אם התפקוד שלו לא בדיוק לרוחכם, ולהתגמש במידת הצורך. זכרו שגם אתם תזדקקו לאותה הגמישות ממנו, ביום מן הימים.

הכותבת היא פרודה, אם לחמישה, מתגוררת בירושלים

***

המאמר נכתב בשיתוף משרדו של עורך דין דיני משפחה יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.

עורך דין גירושין

 




נשמח לשמוע את דעתכם על המאמר

תגובות התפרסמו למאמר זה

One Response to עשרת הדברות להורה גרוש: חלק א'

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

twelve − 8 =