קטגוריות
יום יום מה חדש

חוקי תנועה מוזרים בארצות הברית

כמו רבים מחברי, גם אני מתלונן מדי פעם על חוקי התנועה. אמנם המכונית שלי לא אוהבת לנסוע במהירות של יותר מתשעים קמ"ש אבל מדי פעם נופלת לידי (ולרגלי) ההזדמנות לנהוג במכונית חדשה יותר שלא סובלת מבעיות התנהגות קשות. במקרים הללו אני מתחיל לתהות מדוע אסור לי לעבור את המהירות המותרת לפי החוק שנראית לא מתאימה למכוניות החדשות והמשוכללות של ימינו.

לחוק הקובע מהירות מוגבלת ולעוד הרבה מחוקי התנועה שיש מי שמתלונן עליהם ניתן תמיד למצוא הסבר הגיוני. מי שעובר על החוקים האלה אולי גם יצליח למצוא עורך דין מומחה לענייני תעבורה שימצא הסבר הגיוני לכך שהוא עבר על החוק בצורה לא הגיונית. אבל הייתי רוצה לבחון חוקי תנועה שהם באמת מוזרים. בואו נצא לסיור קצר בין חוקי התעבורה המוזרים שניתן למצוא בעולם.

נתרכז הפעם בארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שמספקת כמה וכמה חוקי תנועה מוזרים שיכולים לגרום לתגובה שנעה בין הרמת גבה מנומסת לצחוק בלתי נשלט:

מי שיש בבעלותו מכונית שחורה אולי עדיף לו לוותר על מגורים בדנוור, בירת קולוראדו: החוק שם קבוע שאסור לנהוג במכונית שחורה בימי ראשון. במסצ'וסטס ובמיניאפוליס אין הגבלות על מכוניות שחורות אבל אסור לנהוג במכונית אדומה ברחובות מסוימים. בארקדיה שבקליפורניה מותר לנהוג במכונית שחורה או אדומה בכל יום בשבוע אבל יש לתת זכות קדימה לטווסים שחוצים את הכביש. דוגמה למצב שכזה בסרטון הבא:

בעיר טמולקה שבקליפורניה, לעומת זאת, זכות קדימה ניתנת לברווזים בלבד וגם זאת רק ברחוב אחד בעיר.

במסצ'וסטס לנהגי מוניות אסור להתעלס במושב הקדמי בשעה שהם עובדים. מושבים אחוריים הם כבר עניין אחר אבל עדיין צריך לתהות למה יש אפליה כזו כנגד נהגי מוניות. מצד שני בערים אחרות בארצות הברית ישנו חוק האוסר על הצצה לתוך מכוניות כך שממילא אי אפשר לראות מה הנהג עושה במכונית. יש מקום להתייעץ עם עו"ד לגבי מה מותר בקלינטון שבאוקלהומה: החוק שם קובע חד-משמעית (?) שאסור להתעלל במכוניות. בפורט-תומאס שבקנטאקי החוק נוגע, כנראה, רק לחיות מחמד: נאסר עליהן להציק למכוניות.

בסן-פרנסיסקו אסור לנגב את המכונית עם תחתונים משומשים; מה קורה אם ניגבת את במכונית בתחתונים שהפכו מלוכלכים תוך כדי ניגוב? עוד חוק תעבורה חשוב בעיר הזו, וחשוב להכיר אותו לפני שבאים לבקר שם, הוא החוק שקובע שאם אתם מוצאים לטיול את פיל המחמד שלכם עליו להיות קשור ברצועה. אם אנשים היו מקפידים על כך ייתכן וניתן היה להימנע ממצבים כמו זה שמתואר בסרטון הבא:


ורק שתדעו עוד משהו לגבי פילים: אם אתם קושרים פיל ליד מדחן בפלורידה יהיה עליכם לשלם בדיוק כאילו החניתם את המכונית שלכם במקום.

חוק שנשמע מאוד הגיוני הוא החוק ביוריקה, קליפורניה שקובע שאסור לישון תוך כדי נסיעה. מי שייתפס עובר על החוק הזה (וישרוד עד המשפט) מסתכן בקנס של אלף דולרים – יקר בהרבה מלא מעט מלונות יוקרה ברחבי העולם. החוק הזה מופיע גם בספר החוקים של טנסי. בעיר יונגסטון שבאוהיו, לעומת זאת, מותר אולי לישון תוך כדי נסיעה אבל בתנאי שלא נגמר לכם הדלק: לפי החוק שם אסור לנהוג במכונית שנגמר לה הדלק.

ומה ללבוש כשנוהגים? יש מדינות שמבקשות לעזור לנהג המתלבט: באלבאמה, למשל, אסור לנהוג ברגליים יחפות או בעיניים מכוסות ובקליפורניה אסור לאישה לנהוג כשהיא לובשת חלוק בית.

ובשאר העולם? על כך בפעם הבאה.

***

נכתב בחסות משרד עורכי דין לתעבורה משה רבי – מתמחה בתחום דיני התעבורה ועוסק בתחום זה מזה כ-20 שנה.

עו"ד תעבורה

 

קטגוריות
מה חדש פנאי

מקומות ששווה לבקר בהם בקרואטיה

בקיץ, כשחם מדי בבית, נעים לחלום על מקומות רחוקים ועל מסעות ברחבי העולם. קרואטיה היא יעד פופולארי על ישראלים רבים בגלל שילוב של כמה מרכיבים: המרחק, המחירים ומגוון החוויות שמחכות שם. כדי לדעת לאן כדאי לנסוע בקרואטיה הכנתי רשימה של כמה מקומות יחד עם כמה סרטונים כדי שהנוסע יידע לאן פניו מועדות (או יכולות להיות מועדות…)

זאגרב

עיר הבירה של קרואטיה ובה מגוון אתרים היסטוריים לצד חיים תוססים ומודרניים. הסרטון היפהפה הבא צולם ממסוק ונותן לכם מושג איך העיר הזו נראית:

והסרטון הבא לוקח אתכם לטיול על פני האדמה ובו תוכלו לראות כמה מנקודות העניין שיש לעיר להציע (באנגלית):


פליטביצה

הפארק הלאומי הגדול ביותר בקרואטיה ובו נופים מדהימים, מסלולי טיול רבים והמון אגמים, נהרות, עצים וחיות בר. בסרטון הבא ניתן "לטייל" מעט בפארק ולטעום ממנו:

ובסרטון הבא יש כמה מראות עוצרי נשימה שמפתים אותי לעזוב את הכתיבה ולנסוע לשם מיד:

חצי האי איסטריה

חצי האי הגדול ביותר בים האדריאטי שמכונה לפעמים טוסקנה הקרואטית. למה? הביטו בסרטון הבא ותבינו:



דוברובניק

אחת הערים היפות ביותר באירופה. עיר נמל העתיקה שיושבת בקצה הדרומי של קרואטיה על חוף הים האדריאטי. אם העיר איננה יפה מספיק בשבילכם אז יש גם חופים מדהימים ואפשרויות לטייל באיים מקסימים באזור.



ספליט

עיר בדרום קרואטיה, מוקפת בערים ובנוף עוצר נשימה. בעיר ישנם שרידים חשובים מימי הרומאים כמו שניתן לראות בסרטון הבא:


דרך אגב, גם מי שלא אוהב רומאים ולא מתעניין בעתיקות יוכל למצוא עניין בעיר העתיקה והיפה הזו.

רייקה

עיר נמל בצפון קרואטיה על חוף הים האדריאטי שפחות מוכרת לתיירים אבל מושכת אליה אותם בעיקר בגלל הפסטיבל השנתי שמתקיים בה מזה מאות שנים:


העיר , כמו כל כך הרבה ערים בקרואטיה, מציעה נוף, רחובות עתיקים, שייט וים ועוד. אבל אין ספק שהקרנבל הוא נקודת העניין העיקרית בה:

אז מתי נוסעים?

***

מוגש בחסות סביב עולם – תיירות ללא גבולות.

טיסות לקרואטיה

 


קטגוריות
מה חדש פנאי

קרוסלה יפנית – המדריך למבקר בסושייה מסתובבת

כשזה מגיע לאכילת סושי ביפן, לא משנה כמה סשימי טחנתם עד עכשיו, האם אתם יודעים לגלגל אינסייד אאוט ואפילו אם אתם גרים מעל סושיה; כשתדרוך רגלכם בפעם הראשונה בבית סושי יפני אמיתי תרגישו כאילו דרכתם על מאדים. למרות הטכנולוגיה והקידמה, התיירות והקהילה העסקית, יפן הייתה ונשארה מאוד מאוד יפנית. גם במעוזי האטרקציות התיירותיות ביותר, אתם תרגישו לרוב כזרים היחידים. לאחר מספר שבועות של שהייה ביפן יש להניח שתנעצו מבטים כאחרון היפנים כשראש בלונדיני יציץ מתוך קהל הראשים השחורים בתחנת הרכבת.

מרבית הסושיות היפניות אינן דומות בשום צורה לאלו מן המערב. מלבד מפלצות פיוז'ן פה ושם, מרבית הסושיות היפניות על תפריטיהן שמרניות כמו טנקה-סאן מהשולחן הסמוך ולעולם לא יתפסו עם חילולי קודש בסגנון "ספייסי טונה" ברפרטואר. ישנן סושיות ביפן ששוות את משקל קשקשיהן בזהב אבל הפורמט הנפוץ והפופולרי ביותר חייב להיות הקרוסלה – בר סושי מסתובב. כסטודנטים, אכלנו ארוחות קרוסלה לרוב ומלבד כמות מסחרית של דגים נאים בוואסאבי, צרכנו גם חוויה תרבותית. עד שתרגישו כבני בית בארץ מקור השמש, אתם יכולים ללמוד מהשטויות שעשינו חבריי ואני בימינו הראשונים בטוקיו.

טוקיו

למה קרוסלה ומתי חוסר בתקשורת הוא דבר חיובי?

במסעדות סושי מסתובב, מתיישב הלקוח מול דלפק עגול עליו מונח מסוע המשנע צלוחיות סושי קטנות סחור סחור, עד לאימוצן על ידי לקוחות רעבים. במרכז המעגל עומד לשירותכם איש צוות. מה שטוב למשפחות יפניות, סטודנטים ממהרים, אנשי עסקים בהפסקת צהריים וקשישים בפנסיה מלוכסנת יהיה טוב גם לכם. "קאיטן סושי" כפי שהוא נקרא ביפן דווקא מתאים מאוד לזרים מכיוון שאין בו תפריט כתוב. אין צורך כמעט בתקשורת מילולית עם הצוות ואפשר להצביע או פשוט לקחת את מה שמגרה לכם את החושים. אלא אם אתם כבר מדברים יפנית ברחוב, סביר להניח שגם אם שיננתם מספר מילים בסיסיות, ההתרגשות והמבטא עלולים לדאוג לכך שבכל מקרה לא יבינו אתכם. אפילו בטוקיו, האנגלית של רוב היפנים היא, איך לומר, לא קיימת. קאיטן סושי הוא גם קונספט חסכוני. כבר לא רעבים? מפסיקים לקחת צלחות. עוד מקום בבטן? נסו צלוחית חדשה.

מקלות אכילה- עשה ואל תעשה

מקלות אכילה

כשאמא שלי נסעה לבקר ביפן, נאבקתי לשכנע אותה שכן, היא חייבת לדעת להשתמש בצ'ופסטיקס. רוב המקומות לא מחזיקים במזלגות ואלא אם אתם יודעים לבקש זאת ביפנית, שוב גדול הסיכוי שלא יבינו מה אתם רוצים. למרבה המזל, סושי אפשר לאכול גם עם הידיים, כל עוד זוכרים לטבול בסויה את הצד עם הדג ולהמנע מלהרים באצבעות סשימי. שימוש במקלות עץ להרמת פיסת דג חלקלקה המאוזנת על גבעת אורז היא מיומנות שלא נלמדת בין לילה.

ניגירי סושי

רוצים להתכונן מראש? התאמנו בלהרים עדשים משוקולד בעזרת מקלות האכילה ולהביא אותם אל הפה. זה לא חובה אבל מובטחים לכם צחוקים. בכל מקרה, הימנעו מלגרור אליכם צלוחיות בעזרת מקלות האכילה. אם תתבקשו להעביר פיסת מזון אל שותפכם לארוחה הפכו לשם כך את המקלות לצידם הנקי ולעולם אל תתקעו אותם זקופים בתוך הקערה. זה מזכיר ליפנים ריטואל הגשת אורז לזכר המתים ומי רוצה להיזכר בז"לים באמצע האוכל.

חקה את שכנך או איפה הוואסאבי?

לאחר שתפסתם את מקומכם מאחורי הדלפק, התבוננו סביב. בהישג ידכם אמור להיות כל מה שתזדקקו לו לצורך אכילת הסושי. מפיות, מקלות במבוק חד פעמיים, רוטב סויה, ג'ינג'ר כבוש וואסאבי. בביקורי הראשון במסעדת סושי זכיתי לראות יפני מחויט וחמור סבר מצחקק כשהעמיס חברי בביטחון אבקת תה ירוק לצלוחית הסויה שלו וטבל בו את האוכל, רק בכדי לגלות שלא, זה אינו הוואסאבי. תה ירוק, מים חמים וקרים וגם כוסות מונחים בהגשה עצמית לידכם. אם אינכם בטוחים מה עושים עם כל דבר, הציצו בגניבה אל שכניכם לדלפק. אתם תתפסו את העניין במהירות.

במבטא יפני כבד

רוצים בכל זאת לבקש משהו? אם אינכם יודעים את המילה היפנית המתאימה או אינכם מוצאים את המבוקש לכם על הדלפק או בתפריט התמונות הנפוץ בכמעט כל מסעדה,

תפריט תמונות

נסו להגות את המילה האנגלית הרצוייה במבטא יפני כבד. היפנים עושים את זה כל הזמן וכך למשל הפך "Coffee" ל-"Cohee". רק מילת אזהרה אחת, אם תרצו לבקש חשבון, המילה "Bill" אינה הבחירה הנכונה. בכל פעם שיצאנו כקבוצה, תמיד היה זה שביקש "Biru" מהמלצרית בניסיון לשלם את החשבון וקיבל לקול צחוקם של האחרים כוס בירה קרה. אם אינכם זוכרים את המילה היפנית לחשבון (OAISO), הסתפקו ב- "Checku".

קולות רמים

אם מוגש במסעדה שלכם מרק, אל תחפשו את הכף. קעריות מרק אמורות להאחז בין כפות הידיים ותוכנן (הלוהט בדרך כלל) אמור להישאב אל הפה תוך השמעת קולות שאיבה רמים. זה מקרר את המרק ומביע עונג מהאוכל.

קערית מרק

אמא שלכם תתחלחל מזה אבל זו אכן דרך יעילה לשתות מרק לוהט, ובמהירות. קולות אכילה אינם נחשבים לגסי רוח ביפן אבל קינוח אף בציבור, דווקא כן. אם אין לכם ברירה, גשו לשירותים כשעולה הצורך בטישו או לפחות כסו את הנוף בכף ידכם וותרו על הסאונד.

מזוג לי ואמזוג לך

יפנים אוהבים לצאת ולאכול בקבוצה. מרבית מסעדות הסושי כוללות שולחנות במקביל לדלפק, מסביבם אפשר לאכול ולהנות. יציאה קבוצתית ביפן תכלול לרוב גם שתיית אלכוהול. שתייה חריפה מאפשרת לחברינו המלוכסנים להשתחרר טיפה מהכבלים החברתיים הנוקשים האופפים אותם בדרך קבע, אך ביפן כמו ביפן, גם לעד-לא-ידע יש מספר חוקים. בירה, סאקה ומשקאות אחרים יוגשו בדרך כלל לשולחן בבקבוקים או קנקנים מרכזיים המלווים בכוסות קטנות. מנומס לחכות שחבר לשולחן ימלא את כוסכם או להקדים ולהציע למזוג לשלהם. מזוג לי ואמזוג לך הוא ריטואל חברתי קטן ומענג המתרחש מסביב לשולחן בכל פעם שאחד הסועדים סיים את כוסו. זהירות! כוסות קטנות מצטברות מהר אם לא שמים לב, במיוחד כשלא אנחנו שולטים במה נמזג לנו לכוס. שתיתם מספיק? התאפקו והשאירו את כוסכם מלאה.

בירה ללא סוף

טיפ טיפה וזהו

כמו כוסיות הבירה הבלתי נגמרות, גם צלוחיות סושי עלולות להצטבר. אם שמתם פעמיכם למסעדת קרוסלה בכדי לחסוך כמה יינים, שימו לב טוב-טוב לתמחור הצלחות שבדרך כלל יופיע על קיר הכניסה. לרוב יופיעו המנות הזולות יותר בצלחות לבנות פשוטות וככל שעולה רמת העיטור, עולה עימה גם המחיר. החדשות הטובות הן שביפן אין צורך להשאיר טיפ. בסוף הארוחה יספרו פרנסי המסעדה את מספר הצלחות שכיסחתם בכדי להגיע לחשבון הסופי, זאת אם הצלחתם לזכור איך מבקשים חשבון ולא קיבלתם במקומו בירה.

איטאדאקימס!

***

כתבה נכתבה בחסות רשת סופר סושי – רשת סושיות עם אופי באזור תל אביב.

סושי

 


קטגוריות
מה חדש מתכונים פנאי

החברים של הסושי

סושי הוא חלק בלתי נפרד מתרבות האוכל היפנית. לרוב הוא גם הייצוג היחיד של המטבח המפואר הזה במערב. גם אצלנו בישראל, אין כמעט עיר בה לא נפתחה עוד סושייה והאמיצים ביננו גם מגלגלים אצות, אורז ודגים לבד בבית.

ביפן, אכלתי סושי עם סטודנטים תפרנים ואנשי עסקים, בהתכנסויות מפוארות ומסיבות כיתה. עקרות בית אורזות מגשיות "בנטו" ליקיריהן וממלאות אותן בסושי קנוי או תוצרת בית. כשהתארחנו אצל משפחה יפנית, כך גם קיבלו את פנינו

מגש סושי

מגש סושי הוא ארוחה בפני עצמה, ולרוב, מסתפקים היפנים בשילוב המענג של דגים טריים ואורז רך. הרולים המתוחכמים והיצירתיים הפופולריים כל כך במערב אינם קיימים בכלל ביפן, מה שלא גורע מכמה שהם טעימים. כשזה נוגע לסושי שלו, היפני נוטה להיות מינימליסטי. דגים משובחים, אורז איכותי, ולא הרבה מסביב. מה שמוגש לצד הסושי לא גונב את ההצגה מהכוכב האמיתי.

אלכוהול ושתייה

היפני ילווה לרוב את הסושי שלו בנוזל המיועד לשיפור מצב הרוח: אלכוהול, והרבה ממנו.

מה שותים לצד הסושי?

בירה קרה היא משקה-לצד-האוכל פופולרי ביותר ביפן.

בירה יפנית

ומוגשת למיטב זכרוני אף יותר מהסאקה, יין האורז המקומי הנהדר. בקיץ מוגש הסאקה קר כקרח ובחורף, חם.

סאקה

תה ירוק יפני יוגש לכם לרוב חינם אין כסף כתוספת לכל מזון שהוא. בסושיות הפשוטות אליהן נהגתי ללכת כסטודנטית, עמדו שורות-שורות של מיחמי מים רותחים לצד מיכלי אבקת תה ירוק, בשיטת ההגשה העצמית.

תה ירוק

רוטב סויה
את הסושי או הסשימי נהוג לטבול בקערית רוטב סויה אבל גם כאן נבדל המקומי מהמערבי. יפני מסורתי לעולם לא יניח לאורז הצחור לגעת ברוטב הסויה או לספוג אותו אליו. האורז נחשב כטוב ביותר במצבו הטהור והמקורי והוספת מלח, רוטב סויה או כל נותן טעם אחר אליו תחשב (כמעט) לעלבון לטבח. מלבד זאת, היפנים מעקמים את האף מול קערית רוטב סויה המנוקדת בגרגרי אורז שלבטח יצנחו אליהם אם יורטבו. את נתח הסושי שלו יטבול היפני מצד הדג בלבד.

רוטב סויה

וואסאבי
אבקת (או משחת) הוואסאבי הירוקה והזוהרת היא החריף של היפנים. וואסאבי יוגש לכם בכל סושייה וסושייה, וזה נכון גם לטוקיו וגם לנס ציונה. כל סועד מערבב בקערית ייעודית רוטב סויה ו-וואסאבי לפי סיבולת החריף שלו אך – הידעתם? – שומרי המסורת היפנית ימנעו מלטבול את הסושי שלהם בתערובת; זאת מהסיבה הפשוטה שאת תיבולו של כל סוש וסוש הם משאירים לשף. סשימי שהוא נתחים של דג נא, אפשר ורצוי לטבול בתערובת וואסאבי-סויה, עד דלא ידע.

היפנים משוגעים על חמוצים מכל הסוגים והמטבח היפני שופע בהם. לצד הסושי נהוג להגיש את אותם פתיתים ורודים זרחניים שאתם מכירים מהסושיות בארץ. זה חמוץ, זה מתקתק, וזה טעים. אם היפני היה צרפתי הוא היה מסביר לכם שג'ינג'ר כבוש מנקה את החיך ומרענן אותו לקראת הביס הבא.

ג'ינג'ר לצד הסושי

מרק מיסו
הפתיחה (או המלווה, היפנים מגישים את כל מרכיבי הארוחה בעת ובעונה אחת) היפנית לכמעט כל ארוחה. למרות שלא זכור לי שהזמנו קעריות מיסו בסושיות יפניות, לדעתי זו הפתיחה המושלמת שתכין את החיך שלכם למסע ליפן. מרק מיסו הוא קליל ומנחם בעת ובעונה אחת ולי אף פעם לא נמאס ממנו.

מיסו

בשבילי, עצם ההתענגות על מיניאטורות צבעוניות וטעימות שהגיעו אלינו מצידו השני של העולם כבר נותנת לארוחת סושי הרגשה של אירוע מיוחד. לא משנה באילו תוספות הוא מלווה, אני תמיד מוכנה לאכול סושי. הכינו את מקלות האכילה!

***

הכתבה נכתבה בחסות רשת סופר סושי – רשת סושיות עם אופי באזור תל אביב.

סושי

קטגוריות
מה חדש פנאי

לונדון – עיר אפורה אך ססגונית להפליא

אם אתם אוהבים לטייל ולצאת להרפתקאות בארצות אקזוטיות, לחקור ג'ונגלים סבוכים, לישון בלילה באוהל מתחת לכיפת השמיים, לאור הכוכבים הבוהקים – המאמר הזה ממש לא בשבילכם.

לעומת זאת, אם אתם אוהבים לטייל בערים אירופאיות יפהפיות ועתיקות, לחקור חנויות, לעשות שופינג פראי, לשוטט ולנדוד בין סמטאות ציוריות וקסומות, לבקר במוזיאונים ולחזור למלון נקי עם מצעים לבנים – המשיכו בקריאה…

לונדון מבט מלמעלה
את הטיול בלונדון עשיתי לפני כמה שנים. נסעתי לכל מקום באנדרגראונד, ירדתי במדרגות זקנות לרכבות התחתיות, לעמקיה ולקרביה של לונדון, אל רשת סבוכה של עורקים ונימים. הרכבות הישנות לקחו אותי לליבה של לונדון, ללוקיישנים מקסימים, ססגוניים להפליא.

הנה ההמלצות שלי, לאתרים שבאמת שווה לראות בלונדון:

רחוב אוקספורד
רחוב אוקספורד (גן עדן לחובבות שופינג) הוא רחוב ענק, שמתמשך לאורך קילומטרים רבים. יש בו מעל 300 חנויות מדהימות, רבות מהן גדולות להדהים, שיסחפו אתכם מהרגליים מרוב התרגשות. היו שלום, קניונים ישראליים עם ביגוד סתמי במחיר מופקע.

בביקורכם ברחוב, אל תוותרו על עצירה בחנות הצעצועים המרשימה והחלומית "המליס", גם אם אין לכם ילדים.

לונדון התוססת. מי אמר אפורה ומשעממת?

מוזיאון דאנג'ון – קשה לחשוב על מקום מושלם יותר למוזיאון הזוועות מאשר לונדון הקודרת.
במרתפיו הטחובים והחשוכים של המוזיאון תתקלו במתקני עינויים, בובות שעווה מחרידות עם מעיים משתלשלים, ראשים כרותים ועוד . הכל נראה אמיתי להדהים, עד שקשה להסתכל עליהם ישירות ולזכור שאלה רק בובות. במוזיאון המחריד תלמדו אודות 200 שנות היסטוריה עקובות מדם של הבירה האפלולית והגותית . את ביקורכם ילוו שחקנים בריטים, שיעצימו את החוויה.
אזהרה: המקום המחניק והחשוך לא ממש מומלץ למי שסובל מקלסטרופוביה.

לונדון הגותית. המקום המושלם לג'ק המרטש.
מאדם טוסו – המוזיאון הנוצץ והססגוני של מאדם טוסו מציג מעל 300 בובות שעווה מציאותיות להדהים של כל הכוכבים הגדולים, החל מדיוויד בקהאם, כריסטיאנו רונלדו ועד קייט מידלטון והמלכה ויקטוריה. כדאי לפנות כמה שעות טובות לביקור במוזיאון, כי בהחלט תרצו לקחת את הזמן ולהסתובב בעצלתיים.

שוק קמדן – שוק קמדן הססגוני והעמוס הפך לאחד הדברים המזוהים ביותר עם לונדון לא פחות מהביג בן. השוק התוסס מציע המוני דוכנים, שאפשר למצוא בהם ה-כ-ל, החל מבגדים בסגנון וינטאג' ועד צעצועים ייחודיים לילדים. אין ספק שזה גן עדן לכל חובבי בגדי יד שנייה, פריטים גותיים ועוד, שאוהבים "לדוג" אוצרות. כל מה שלא יכולתם למצוא בארץ נמצא כאן. השוק פועל מידי יום, בין השעות 10:00-18:00, אך הוא נמצא בשיאו בימים ראשון ושבת (זהירות: עומס רב!)

כיכר טרפלגר – זוהי הכיכר הצבעונית, התוססת של לונדון במיטבה. תוכלו לעצור בכיכר, לפלס את דרככם בין המוני יונים, לשבת בכיף, להזמין ציור דיוקן מאחד הציירים הרבים במקום וליהנות מהאווירה התוססת. משם אפשר להמשיך ברגל למוזיאון הגלריה הלאומית הבריטית ולהתבונן בציוריהם של מיטב האומנים.

ריג'נט פארק – בשביל הבריטים, מדובר בעוד פארק סתמי. בשביל הישראלים, מדובר בגן עדן יפהפה וירוק, שבעבר שימש כפארק שעשועים לבני המלוכה, שבאו לצוד בו. הפארק היום נפתח לציבור הרחב. בעלי החיים בפארק מסתובבים בו ללא חשש ואפשר לפגוש שם שקנאים, סנאים, ברווזים וברבורים. בפארק מדשאות מרהיבות, עצים עתיקים, מזרקות, נהרות ונוף רומנטי ויפה עד כאב. ללא ספק, המקום המושלם לאוהבים.


טיול הליכה מושלם לאוהבים

ונסיים בטיפ חשוב. אני ביקרתי בלונדון בספטמבר, מעט אחרי סיום החופש הגדול. הייתה לי חופשה נפלאה, סולידית, ללא המולה ורעש של משפחות ישראליות עם ילדים. בעיני, ספטמבר הוא החודש המושלם לבקר בעיר היפה. תיהנו!

***

המאמר נכתב בחסות סביב עולם – תיירות ללא גבולות בארץ ובעולם.

 טיולים מאורגנים