תגית: פרק ב'

המאמר נכתב בשיתוף משרדו של עו"ד גירושין יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.

כל גרושה נתקלה, או תיתקל בשלב כלשהו בחייה, בהתיחסות בעייתית של הסביבה לחייה האישיים אחרי הגירושין. פעמים רבות הסביבה מעבירה לגרושה מסר: אסור לך לחיות, קל וחומר להנות. התגרשת? שבי בפינה ותהיי עצובה. זה מה שאת אמורה לעשות, הרי נכשלת בדבר הכי חשוב בחיים של אישה – לבנות משפחה יציבה שתחזיק מעמד עד מאה ועשרים. החלטת לפרק את החבילה? אפשר להבין אותך, אולי, אבל זה בטח לא אומר שפתאום מותר לך להתנהג כמו רווקה הוללת, לצאת ולבלות. עלייך להתפרנס מיגיע כפייך ובזיעת אפך, לגדל את הילדים עם הרבה רגשות אשם על העוול שגרמת להם, ולהסתפק בכך.

לפעמים מדובר במסר גלוי, ולפעמים בסמוי, לפעמים הוא מועבר במודע, ולפעמים לא, אבל כמעט ואין גרושה שלא נתקלה בגישה הזו.

יש מקרים שבהם הסביבה דווקא מעודדת את הגרושה לצאת ולבלות. אבל זה קורה רק אם היא ממש יושבת בבית בדיכאון, ולא כלפי מישהי שבאמת יוצאת, שמחה ומבלה.

מלבד זאת, אפילו אם אומרים לך "תצאי, תבלי", הכוונה היא שתצאי לקניון ותקני לך איזו חולצה ואז תשבי עם חברה לשתות קפה ב"ארומה". אף אחד לא מתכוון שתהפכי לחיית מועדונים – לא, גם לא לערב אחד בשבוע כשהילדים גם ככה אצל האקס. אף אחד לא חושב שראוי שתצאי לשתות עם גברים, ועוד, שומו שמיים, בכל פעם עם איזה דייט אחר. "זו ממש לא התנהגות ראויה לגרושה, ותתביישי לך" – זה המסר שמקבלים לרוב מהסביבה.

לפעמים תקבלי את התגובה השלילית על הבילויים שלך באופן ישיר ומילולי, ולפעמים המסר יעבור בעקיפין, למשל, בני המשפחה יסרבו באופן עקבי לשמור על הילדים בערב, יגבילו את העזרה הכלכלית בגלל שאת "מבזבזת כסף על יציאות", וכדומה. לפעמים זה סתם יהיה "פרצוף חמוץ" שעושים לך, ואת תמצאי את עצמך ממציאה "ישיבות צוות" כדי לצאת בלי שינסו לגרום לך ייסורי מצפון, כאילו שאת עדיין בתיכון, או לחילופין, כאילו שאת עדיין נשואה – לכל החברה הישראלית, יש להניח.

ועוד לא אמרנו כלום על ילדייך המתבגרים או הבוגרים, שגם להם יכולה להיות דעה בנושא, ואיתם עוד יותר קשה להתעמת בעניין, בגלל רגשות האשם כלפיהם (התיק העיקרי של כל הורה גרוש).

אני יודעת שיש משפחות יוצאות דופן שמפרגנות לבנות הגרושות שלהן הרבה מאוד כיף וחופש, אבל לצערי, אלה מועטות במקומותינו.

אז איך במצב כזה ובאווירה כזו את אמורה בכל זאת לחיות, לצאת, לבלות וגם לחפש בן זוג לפרק ב'?

ובכן, קודם כל, עם הרבה ביטחון עצמי והבנה שמגיע לך לחיות. לא התגרשת כדי לקבור את עצמך – את ראויה לשמחה, לבילויים וגם לאהבה. שנני את זה שוב ושוב עד שבאמת תאמיני בזה, ואז הרגילי את המשפחה שזה מה יש, זה מה שאת רוצה, ככה טוב לך וזה גורם לך אושר. לא חייבים להסביר; אפשר פשוט להתנהג איך שנכון לך, להכיל את התגובות החמוצות בלי להיות מושפעת מהן, ולחכות שכולם יתרגלו.

כמה טיפים נוספים לאלה שמתחילות לצאת לדייטים ולבילויים עם בני זוג פוטנציאליים, כדי לנסות לבנות פרק ב':

• אל תהיי נעולה על המנטרה "אני יוצאת כדי למצוא בן זוג". רצוי מאוד להנמיך ציפיות! התכונני לבלות ערב נעים בחברה נעימה, במקום שכיף לך בו ונוח לך (אל תסכימי לצאת למקומות שאת מרגישה בהם לא בנוח – גם את אמורה ליהנות ולא רק הוא). גם אם אין לך כרגע דייט שהיית רוצה לצאת איתו, תצאי עם חברות או ידיד. גם לבילויים כאלה יש המון ערך רגשי, והם חשובים כדי למנוע שחיקה שנגרמת מהשגרה הלחוצה של החד-הריות.

• לעומת זאת, לא כדאי להנמיך ציפיות כשמדובר בגבר שאת מסכימה לצאת איתו לדייט. אל תצאי עם מישהו שמראש ברור לך שהוא בכלל לא מה שאת רוצה. זה רק יאכזב וייאש אותך. עדיף פחות דייטים, אבל שכל אחד מהם יהיה עם אדם מעניין וראוי.

• אל תמהרי לגזור דין אחרי דייט ראשון. אם בגדול נהנית והיה לך נחמד, והוא רוצה לצאת לדייט שני, תסכימי. יש אנשים שלוקח זמן להכיר אותם ולהתחיל לחבב. אם יש כימיה בסיסית והתאמה בסיסית, יכול להיות שזו קרקע טובה לצמיחה של משהו יותר גדול. אם גם אחרי דייט שני את מרגישה שזה לא זה – אז לא. אבל הזדמנות שנייה מגיעה להרבה מאוד גברים ראויים שפשוט לא יודעים להראות את הצדדים החיוביים שלהם, או מתביישים ונבוכים (כן, גם זה קיים).

• נשים רבות שהתחתנו מוקדם (סביב גיל 20), מרגישות לא בנוח עם כל העניין של הבילויים, ומתלוננות שהן כבר "חלודות" וכל זה "לא בשבילן". העצה שלי: תקשיבו לעצמכם ואל תעשו צעדים שגורמים לכם להרגיש לא טוב! לא חייבים להירשם לכל אתרי ההיכרויות. ודאי שלא חייבים לשבת בפאבים. אפשר לתרגל את "שריר הבילוי" עם חברים וחברות שמרגישים איתם בנוח, עם חבר'ה מהמשרד, מהלימודים וכו', ועם הזמן, אולי, לבקש מהם להזמין מישהו נוסף שהם מכירים, שעשוי להיות מעניין איתו.

• אפשר גם להרחיב מעגלים חברתיים ולהכיר אנשים חדשים בעזרת קבוצות ברשתות חברתיות, פורומים של תחביבים ועוד. אחרי שכבר מכירים "וירטואלית", אפשר לקבוע כוס קפה לא מחייבת, בשעות הצהריים, ל"דה-וירטואליזציה", דהיינו היכרות בעולם המציאותי. זה הרבה פחות מלחיץ מבליינד-דייט רגיל, וזו עשויה להיות דרך נפלאה להכיר.

והכי חשוב – תזכרי שזה בסך הכול כיף, ולפעמים להתגרש פירושו לזכות בתקופת נעורים שנייה, מה שחשוב במיוחד לגבי אלה שבקושי מיצו את זו הראשונה בגלל נישואים מוקדמים. אל תקחי את העניין כחובה מעיקה ומלחיצה, ואם לא בא לך – עשי הפסקה ובלי כמה ערבים נחמדים בבית, עם תחביב, או ספר, או סרט אהוב. זה לא פחות חשוב – דייט עם עצמך. כשתרצי לצאת – תעשי את זה, ותסמכי על עצמך. שיהיה בהצלחה!