רילוקיישן זה לא קל לאף אחד. בייחוד לא לילדים שלא תמיד מבינים לעומק מה אנחנו עושים ולמה. כשחזרנו ארצה משהות ארוכה בחו"ל, גררנו בעלי ואני איתנו תינוקת קטנה שבכל מקרה הכירה רק את אמא-אבא, ילדה בת ארבע וחצי שהתרגשה מלגור ליד סבתא וילד בן שנתיים שהרגיש את כל השינויים, רק לא הבין שום דבר.
מה מכל הדברים שניסינו להסביר לשני "הגדולים" אכן לא יצא מהאוזן השנייה לא אוכל לומר לכם אבל לפחות כשעלינו על המטוס הם ידעו לאן אנחנו נוסעים. אני לא כאן בכדי לספר לכם שזה קל אבל מניסיוני ילדים מסתגלים מהר ביותר למצבים חדשים. ובכל זאת, הנה כמה דחיפות הקטנות בכיוון הנכון שעזרו למשפחה שלנו:
דברו איתם, ולא משנה באיזה גיל הם נמצאים או כמה מזה באמת נכנס. ספרו להם על המקום החדש אליו הם נוסעים, דברו איתם על הבית החדש, הסבירו להם שעוד מעט כבר נהיה שם, שאלו אותם מה הם רוצים בחדר החדש שלהם. מילת המפתח היא לדבר איתם ולתת להם לדבר. אנחנו הסברנו לקטנים שלנו שמעבר למטוס מחכה להם בית חדש ולידו גן ילדים חדש ובו יכירו חברים חדשים. תיארנו את גן השעשועים הגדול
ואת זה שרוב הזמן חם בחוץ. כמי שנולדו במקום בו רוב הזמן ירד שלג, הם התרגשו מלשחק הרבה בחצר. נסו למצוא נקודות חיוביות שידברו אל הילדים שלכם ונסו לגרום להם להתרגש מזה, כמו יציאה אל הרפתקה חדשה.
אם זה אפשרי, הראו להם תמונות של הבית החדש שלהם. אנחנו קנינו את הבית בו אנחנו מתגוררים בעת כתיבת שורות אלה בזמן חופשת מולדת קצרצרה ותהליך טרנס אטלנטי ממושך. את הבית ראינו פעם וחצי, במהירות וכשהוא מלא בזאטוטים ורהיטים מקיר לקיר. אנחנו מודעים לכך שרוב האנשים השפויים חשבו שנפלנו על הראש אבל הפן החיובי בעניין היה שכשנחתנו, חיכה לנו בית. בביקורנו החטוף בנכס החדש, צילם בעלי מספר תמונות אותן הראנו לילדים שוב ושוב לפני החזרה ארצה. אם יש לכם תמונות כאלה, אני ממליצה שתעשו את אותו הדבר.
הניחו לילדיכם להתיידד עם הבית החדש עוד לפני שתיכנסו אליו, גם אם אין לכם תמונות או גם אם אין לכם עוד בית. תנו להם לפנטז על החדר החדש, על הגינה או הטלביזיה. מה שמדבר אליהם.
רעיון נחמד נוסף הוא לשלב אותם בעבודת האריזה. הילדים ירגישו פחות כצופים ויותר כמשתתפים בתהליך המטריד של ריקון הבית אם תשתפו אותם. תנו להם ארגז ובקשו מהם לשים בתוכו את הצעצועים שהם רוצים להביא איתם ועוד ארגז בו ישימו דברים שמיועדים לנתינה למישהו אחר. כך תרוויחו פעמיים:, גם תתבייתו על הפריטים אליהם באמת בדיוק קשור הילד וגם תעשו סדר בצעצועים.
אני לא אשכח איך מכל התהליך הארוך והקשה, מה שהטריד יותר מכל את בן השנתיים הפרטי שלי זה להיכן נעלמו התמונות מהקירות. שתפו אותם. גם אם הם לא בדיוק מבינים מה קורה, הם יפנימו את התהליך תוך כדי עשייה.
בתי בת הארבע מאוד התרגשה מתיק גב קטנטן וורוד שקיבלה במתנה ואותו דחסה במחברת ועט, צעצוע אהוב ומטבעות שוקולד. תנו להם תיק מסע משלהם אליו יוכלו להיצמד. זה יעסיק אותם בטיסה, בעיקר אם תחביאו בו הפתעות, וייתן להם תחושה שיש דברים עליהם הם שולטים ובהם הם מחליטים.
אם אתם עוברים למקום בה מדוברת שפה אותה הילד שלכם לא מכיר, אני מציעה בחום לחשוף אותו בעדינות לשפה החדשה לפני הנסיעה. בין אם זה בצחוק, תוך כדי ארוחת ערב, ובין אם זה בסרטי דיסני למשל בשפה החדשה. למדו אותם איך אומרים שלום ואיך מציגים את עצמם. השאפתניים שמביננו יכולים להרחיק לכת ולשכור את שירותיו של מורה פרטי שיקל (אולי) על ילדכם את המעבר לשפה החדשה.
אם ביעדכם החדש קיימים כבר חברים ובני משפחה שהילד שלכם מכיר, כדאי להגביר לפני הנסיעה את קצב ההתקשרות עמם. אם זה בטלפון או בסקייפ, הפכו את האנשים האלו לחלק מהחיים שלהם כבר מעכשיו. ולהבדיל, אם הילדים שלכם חרדים מניתוק מגע עם סבתא או חברים אהובים, הבטיחו (והדגימו!) להם עד כמה זה קל לשמור על קשר דרך האינטרנט.
אם ילדכם ביקרו בעבר ביעד אליו אתם נוסעים, כדאי להראות להם תמונות של עצמם בביקור הקודם. אצלי נהנו לראות את עצמם משחקים עם סבתא, או הדוד האהוב. הסבירו להם שמחכים להם שם.
אם לסכם בקיצור את מה שאני אומרת: נסו ליצור להם המשכיות. ילדים יתרגלו בסופו של דבר לסביבה החדשה וגם אנחנו. הוכיחו להם, וגם לעצמכם, שהשד אינו נורא כל-כך.
***
את המאמר הזה אני כותבת כאחת שעברה בשנים האחרונות מישראל ליפן ובחזרה, מחיפה למונטריאול, מציביליזציה קנדית במיטבה למגורים בגרסה האינדיאנית לקוטב הצפוני, אלפי קילומטרים מהסופרמרקט הקרוב. גם בשממה הקפואה נדדנו בין שני כפרים ורק אז חזרה לארצנו. את חלק מהמעברים האלה שרדנו גם עם ילדים. הטיפים שחלקתי אתכם הם מנסיוני האישי וכמו שאומרים באמריקה, "Take it or leave it"
***
המאמר נכתב בחסות חברת TDY שירותי שילוח בינלאומי בע"מ – מהחברות הוותיקות והמנוסות ביותר בישראל בתחום השילוח הבינלאומי.
