את יום חתונתנו חגגנו בחצר על הדשא. נשמע פשוט? ארגון אירוע בחצר הבית יעמיד אתכם בפני לוגיסטיקה לא פשוטה. אולמות אירועים דואגים למיני פרטים קטנטנים ומעצבנים בשבילנו מאחורי הקלעים ועד שלא התמודדנו מולם לבד, לא הערכנו את היקף הדברים שצריך "לסדר": מחשמלאי ועד גנן, מחברת קייטרינג עד פינות זולה, ממנקה לשירותים ועד חותמות כשרות. באירוע בבית אתם לבד במערכה. ובכל זאת, אנחנו לא מתחרטים לרגע. את ההיבט הלוגיסטי של ארגון חתונה בדשא, ולבד, תוכלו למצוא כאן. במאמר הזה אתרכז בהיבט האנושי, באורחים ובאוכל. למה בחרנו לחגוג בבית, מהם כאבי הראש שבהם נתקלנו ומדוע בכל זאת זה היה שווה.
פשוט ואמיתי
כשהתחתנו, האהוב ואני, החלטנו שאת החתונה אנחנו עושים בשביל עצמנו ולא בשביל אף אחד אחר. אהובי אמר בחוכמה שחתונה נועדה לחגיגת אהבתנו עם חברים ומשפחה ולא על מנת לעשות רושם. אני יודעת שאני בדעת מיעוט, אבל את החתונה שלנו לא יצאנו לארגן כאירוע רב פעלולים. שבירת חסכונות בכדי לצנוח מלימוזינה, לשייט במסוק ולזקק זיקוקים נראית לי מופרעת ומופרכת ובנוסף אני גם אלרגית לתקליטנים שמכריזים על בוא החתן והכלה.
שליטה באופי האירוע: מזג האוויר
מלבד הרצון לחגוג בחיק המשפחה והחברים, התחתנו בבית גם בגלל שמרבית גני האירועים מסרבים כבר בספטמבר לערוך אירועים בחוץ. מסתבר שגני אירועים סוגרים את שעריהם כבר בסוף אוגוסט מחשש מוצדק והגיוני שהגשם שמטפטף על ארצנו פעם בשנה, יטפטף דווקא בערב החתונה. אני כעקשנית ידועה סירבתי להתחתן בתוך אולם וכך הגענו עד הלום.
צ'ק אין
כשהתחתנו בבית, לא עשינו זאת בשביל לחסוך בכסף. לצורך הארוע קנינו ושכרנו, בררנו ושילמנו כמו כל זוג אחר ולשמחתנו לא קיפחו אותנו האורחים. סלסלה שהוצבה בכניסה תפקדה ככספת ואספה אליה את נדיבותם של כל אלה שהגיעו. למיטב זכרוני, הוצב אחי הקטן כאחראי הסלסלה. כדאי למנות מישהו לטובת העניין ולא להסתכן בגניבות ועוגמת נפש.
הגודל כן קובע
עם כאב הראש של את מי להזמין ומי יושב ליד מי צריך להתמודד כל זוג. במקרה שלנו, הדשא הספיק לכ-130 אורחים בלבד. מצד אחד, אפשר לראות זאת כפוטנציאל להעלבת הרבה אנשים. מצד שני צריך לזכור שאנחנו מתחתנים פה, ולא איריס מהמשרד. את חתונתנו רצינו לחגוג במעגל מצומצם של חברים ואהובים וכך היה. שווה לזכור שבכל מקרה מוזמנים אותם אנחנו מזמינים "כי צריך" גם באים "כי צריך" ואנחנו סרבנו לברך בכניסה אנשים אותם לא נזהה ברחוב.
ובכל זאת
בכדי לערוך אירוע משפחתי בסדר גודל של חתונה בבית, אתם תזדקקו לכל התמיכה שתוכלו להשיג: פיזית, רוחנית, מוראלית וכלכלית. אם ההורים שלכם מתנגדים נחרצות, אני ממליצה שתשכנעו אותם, או שתלכו בתלם. אירוע משפחתי צריך לשמח את כולם וזה לא הזמן למריבות משפחתיות.
סידור הישיבה
אם כבר נון-קונפורמיסטי, אז עד הסוף. במקום לשבור את הראש איפה להושיב את סבתא שלי ועל ידי מי ישב הידיד מהצבא, החלטנו שאורחינו הם אנשים מבוגרים. החברה ששכרנו ציידה אותנו בריהוט גן מקסים, משולחנות וכיסאות בר ועד לפינות זולה. כל אורח הושיב את עצמו היכן ומתי שרצה ותקוותי לאירוע דינמי, בו האורחים מטיילים בין משקה על הבר לשיחה על הדשא התגשמה במלואה. ברור שלסבתא דאגתי לשולחן נוח במיקום מרכזי וכך היה גם עם שאר בני גיל הזהב. ההבדל הוא שכאן ניתנה לאורחים האופציה לבחור.
הגשה ואוכל
בהתאם לחלל המצומצם ולאופי הרגוע שקיווינו לשוות לחתונה, הלכנו על אירוע קוקטייל. בין עוונותיה מונה הכלה שנאה לתורים למזון וקוצים בישבן שמונעים ממנה ליהנות כל הערב מסביב לאותו השולחן. כחובבת אוכל תמיד העדפתי מגוון מנות ראשונות מעניינות על מנה עיקרית ותפוחי אדמה ולכן מצאה חן בעיני הגשת הקוקטייל. מלצרים הסתובבו ללא הרף בין האורחים עם מנות קטנות, יצירתיות וטעימות והאמינו לי שאף אחד לא נשאר רעב.
קול חתן וקול כלה
כשאני מתחתנת, אני אוהבת לשמוע את עצמי חושבת. אחד היתרונות של ארגון החתונה אצלנו על הדשא הייתה השליטה האבסולוטית במוסיקה ובווליום; לא עוד אכילה ברעש מחריש אזניים. מוסיקת הרקע שמרה על מקומה מאחורי הקלעים ואפשרה לכולם לדבר, לאכול ולשמוח ללא צורך באטמי אזניים.
ידידותי למשפחות
הדשא שלנו אמנם הפך לגן אירועים לערב אחד, אבל שמר על יתרונותיו כדשא. מי שרצה וביקש להביא ילדים, אדרבא. יחסית לאולם, הדשא בחצר מאפשר לקטנים להתרוצץ, ללא חשש שיישברו משהו או יעלמו ברחוב זר. רק זיכרו שקטנטנים גם הם בני אדם וקחו אותם בחשבון בספירת הראשים.
לא לבעלי לב חלש
עם כל החיבה שלי לאירועים מיוחדים, להליכה מחוץ לתלם ולמקוריות, את החתונה שלי ארגנתי בבית בחיפוש אחרי פשטות. לא רציתי הפקות גרנדיוזיות אבל לפשטות יש לעיתים גם מחיר. ארגון אירוע של פעם בחיים בחצר הבית לא נועד לבעלי לב חלש או עצבים רופפים. יש להניח שתתקלו בהתנגדויות רבות, באינספור "אי-אפשר" ושתצטרכו לכופף את המערכת. מרבית האירועים המשפחתיים כמו חתונה , ברית או בר מצווה אינם נערכים בבית והמערכת פשוט אינה בנוייה לזה. אם תחליטו שלא ללכת בתלם, גייסו לצידכם סבלנות ואורך רוח. וזיכרו: אין דבר כזה שאין דבר כזה.
ת"ש לחתן ולכלה
מטבע הדברים, אירוע כל-כך לא רשמי השאיר בידינו, החתן והכלה, את האופציה לעשות את מה שהכתיב לנו ליבנו באותו הרגע. "המומחים" יקראו לזה "קז'ואל". שום כוריאוגרפיה מאחורי הקלעים לא סחפה אותנו לריקוד "רומנטי" אפוף עשן סגול באמצע האולם וכמי שסובלת כרונית מפחד קהל, החופה סיפקה לי מספיק זרקורים. בחתונה שלי שמחו המלצרים לראות חתן וכלה ליד הבר, מקשקשים עם חברים בפינת הזולה ואפילו דוגמים מנת קוקטייל מעוצבת פה ושם מהמגשים האינסופיים שחלפו מסביבנו.
חווית הארגון של חתונתנו בעצמנו, ובדשא של ההורים הייתה חוויה מאתגרת, מתסכלת, מעניינת, מסובכת ומקסימה. בסופו של יום, הלכנו עם הלב שלנו ואני מקווה שכל החתנים והכלות אי שם נהנו מיום חתונתם כמונו. אנחנו יצאנו לדרך נחושים בדעתנו לעשות חיים, וחיים אכן עשינו. ופלצני או לא, בילינו את הערב היפה ביותר בחיינו.
***
כתבה נכתבה בחסות גן אירועים ערוגות בושם – אירועים בניחוח אחר.