כל מי שהחליט להתגרש, יודע בוודאות מה היה הרגע שבו נפלה ההחלטה ומה היה הקש ששבר את גב הגמל. בדרך כלל לא מדובר באירוע חריג כלשהו, אלא ברגע שבו האדם לפתע מבין שהגיעו מים עד נפש – זה לא עובד ולא יעבוד, ומוטב שנגמור עם זה. כמובן, רוב הזוגות מגיעים לרגע הזה אחרי תהליך ארוך ומאוד לא פשוט שבו מנסים לגרום לנישואים לעבוד, להתעורר, להשתפר.
מקובל לחשוב שיותר קל למי שמחליט או מחליטה להתגרש (ב-80% מהמקרים הנשים יוזמות את הגירושין). זאת משום שיש לו שליטה על התהליך, זו ההחלטה שלו והוא לא חווה נטישה. אבל זו אמת חלקית בלבד.
למעשה, בן הזוג שיזם את הגירושין סוחב את עול האחריות על התפרקות המשפחה, וכתוצאה – על הפגיעה בילדים. בלא טיפול מתאים, קשה מאוד להתגבר על רגשות האשם, על הספקות "האם עשיתי את הדבר הנכון" ו"האם לא ניתן היה להציל את הזוגיות", ועל התחושה שכל מה שקורה הוא באחריותך הבלעדית ובן הזוג הסביל לא באמת שותף למהלך. כמובן, מדובר במחשבות ותחושות לא רציונליות, אבל הן בפירוש קיימות במציאות שלנו.
ההתמודדות עם התחושות והמחשבות האלה שונה מאדם לאדם, אך יש מספר התנהגויות משותפות: למשל, אימא אחת תנסה לפצות את הילדים מתוך רגשות אשם, ואימא אחרת תשכנע את עצמה ואת הסביבה שהאקס שלה היה שטן בהתגלמותו ולכן המהלך שלה הכי מוצדק בעולם. חשוב להיות מודעים לדרכים בהן אנחנו משכנעים את עצמנו שצדקנו, ולשמור כמה שיותר על הקשר עם המציאות כפי שהייתה – וכפי שהינה.
אחת הסיבות לרגשות אשם כבדים של מי שהחליטה לפרק את החבילה – חוסר הבנה שלכל אדם יש זכות שיהיה לו טוב, או לפחות שיהיה לו "בסדר" בחיים שלו. כלומר, חוויית החיים הבסיסית שלו היא חיובית באופן יציב. ניסיון "להקריב את עצמך" ולהישאר במקום שרע לך (או לפעמים אפילו רע לך מאוד…) "בגלל הילדים" או בגלל סיבות אחרות, הוא ירושה שאנו סוחבים פעמים רבות מהבית, מהחינוך, מהסביבה.
אחת הדרכים להימנע מהמצב – להגיע להחלטה משותפת להתגרש. גם אם זה נשמע הזוי, שווה להשקיע בטיפול זוגי שכזה שיביא אתכם לגירושין בהסכמה, שיהיו "טובים" יותר. לא שיש גירושין טובים – אבל בהחלט אפשר לריב פחות ולסחוב פחות טראומות, אם מגיעים להחלטה משותפת ומושכלת יחד, בליווי איש מקצוע.
למי שנמצא/ת עדיין בתהליך של משבר הזוגיות, אני מציעה כמה שאלות שיחשפו בפניכם את מה שאתם באמת מרגישים בתוך הזוגיות – משהו שעשוי להפוך את ההחלטה לברורה יותר:
– האם יש רגעים בהם ממש טוב לכם ביחד? הכוונה לא לרגעים נוסטלגיים שבהם נזכרים בעבר שהיה נפלא, באהבה שבערה ועוד. הכוונה היא למה שקורה היום. נסו לחשוב על רגעים כאלה, ולבדוק האם הם קשורים לזוגיות שלכם או למשהו אחר, נניח, להורות. כי יתכן שאתם הורים נפלאים ביחד, אבל בתור זוג, כל אחד למעשה כבר מזמן הלך לדרכו ונותר רק לעשות את ההפרדה הפיזית. מאידך, יתכן שמרוב מריבות לא רואים את הטוב – ואם תחשבו על זה במיוחד, תעלו על כמה וכמה נקודות שיאפשרו לכם, עם טיפול מתאים, לתת צ'אנס לזוגיות.
– האם את רואה את עצמך מתפתחת בכיוונים שאת רוצה בזוגיות איתו? אנחנו אנשים חיים ומתפתחים, ועוברים שינויים במהלך החיים. יתכן שהזוגיות הנוכחית עוצרת משניכם להתפתח כי כל אחד פונה לכיוון אחר, אבל מחזיק את עצמו "קפוא במקום", כדי לשמור על הזוגיות. אם לא מצליחים להתגבר על המחסום הזה בעזרת טיפול, הזוגיות כזו תישאר בעייתית מאוד ותגבה מחירים אישיים בלתי רגילים משניכם.
– מה התחושה הראשונה שעולה לך כשאת חושבת על העתיד המשותף שלכם? אם מדובר בתקווה, או אפילו בדאגה, לחץ או חשש, יש לכך משמעות, וגם אם הרגש הראשון הוא דיכאון, יאוש או אדישות.
– האם יש דינמיקה חיובית בעקבות טיפול? האם אתם מתקשרים יותר טוב ויש לכם יותר מוטיבציה להיות יחד, או שהמצב מדשדש? אם להערכתך אתם תקועים והטיפול לא מוציא את הזוגיות מהבוץ אחרי זמן-מה, או שהטיפול אינו מתאים לכם, או שפשוט לא נותר מה להציל.
מאחלת רק טוב,
אימא של חמסה
***
המאמר נכתב בחסות עו"ד גירושין יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.
.