צפייה בהצגות ילדים בכלל, ובכאלו איכותיות שמופקות באכסניה מושקעת כמו תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בפרט, יכול לפתח בילדיכם את כל מה שיעשה הבדל באזרחי המחר. אז קחו אותם לתיאטרון – הרווח יהיה של כולנו.
בטח לא ידעתם, אבל ה-20 במרץ נקבע כיום התיאטרון העולמי לילדים ולצעירים על-ידי ASSITEJ, שהוא האיגוד הבינלאומי של תיאטרון לילדים ולאנשים צעירים. חלק מכם יכול שלא להבין למה צריכים בכלל לציין יום מיוחד שבו שחקנים משתטים, מצטבעים בצורה מוגזמת ושרים בטון מתחנחן לקהל שרובו מורכב מהורים משועממים. אבל אם אתם חושבים שזה מה שקורה בתיאטרון לילדים ולצעירים כיום כנראה שמזמן לא הלכתם להצגה מהז'אנר. מה שפספסתם הוא תיאטרון אותנטי, מצחיק, נועז, מרתק ומפתיע שאולי יציל את העולם.
תחום התיאטרון הפונה לקהל הצעיר הפך בשנים האחרונות, אולי כקונטרה למציאות הממוחשבת והקרה כל כך, לפורה במיוחד. מסביב לעולם יוצרים אמנים קו חדש של תיאטרון לצעירים המשלב בחובו תנועה וריקוד מודרני, תפאורות מתוחכמות ומרתקות, לפעמים מקיסמו המהפנט של תיאטרון הבובות או מהרוח מלאת ההשראה של מחזות הזמר החדשים, והכל תוך רענון עדכני של מחזות קלאסיים ומבחר עשיר של מחזות חדשים.
הנושאים שבהם עוסקים המחזות של העידן הנוכחי נעים בין אגדות עממיות עתיקות ימין בעיבוד מחודש לסיפורי דמיוניים על פיות וחדי-קרן ולמחזות שמהווים למעשה עיבודים של ספרים אהובים שלבשו חיים חדשים לגמרי כשעלו על הבמה בשנת 2016. תוכלו למצוא במחזות לבטים מוסריים, דרמות אנושיות, קומדיות מצבים מצחיקות מאוד ואפילו תכנים היסטוריים שנעטפו בדרך מקורית ומרתקת.
כל התוכן האיכותי והחדיש הזה מוצע לילדים בכל רחבי הגלובוס, וכמובן שגם בישראל, ומן הסתם לאחר טעימה אפילו קטנה מהרפרטואר העשיר של גופים איכותיים, כמו תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער הפועל בכל רחבי הארץ, תגלו שאכן יש לתיאטרון המון מה להציע לבני הדור הצעיר. אבל איך יכול תיאטרון, ובמיוחד כזה שנתפר ביד מנוסה ויצירתית לטובת קהל צעיר, ממש לשנות משהו בעולם הטעון והכל כך סקטוריאלי כמו זה של היום, בעיקר בארץ שלנו?
בלי להגזים אפשר לומר שהרבה מה"רעילות" בעולמנו מגיע כתוצאה מאבדן אמפתיה קולקטיבי. אנחנו לא מבינים אחד את השני, ומרביתנו כבר לא ממש רוצים להבין. או במלים אחרות – תנו לי לחיות בשמחה בדלת-אמותיי ושהעולם יתמוטט. אבל תיאטרון מזמין אותנו ואפילו מאלץ אותנו לחזור להזדהות. החוויה העצמתית של הצגה חיה, בלתי-אמצעית וישירה, שמתקיימת מול העיניים בזמן אמת, ושיש לה ולצופים בה דיאלוג מיידי, מייצרת תחושות עזות ואותנטיות בהרבה מאלו שנולדות בצופים הצעירים בעקבות צפייה בסרט, בסדרת טלוויזיה או מהשתתפות במשחק וירטואלי. תיאטרון הוא כמו חדר כושר לאמפתיה. זה שבו אנחנו יכולים ללכת לבנות את השרירים של החמלה, לתרגל הקשבה והבנה ומעורבות בהווייתם של אנשים שאינם בדיוק כמונו.
למשל, ההצגה "גיבורה" שמעלה תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער, שהיא למעשה מחזמר שנכתב על בסיס הקלאסיקה העולמית "נסיכה קטנה" של פרנסס הודג'סון ברנט, מספרת בכלל סיפור ישן שלא מכאן, אבל כזה שחודר עמוק לרגשות הכי כמוסים של הצופים. גיבורת ההצגה, שרה קרו, מגיעה מהודו הקסומה אל לונדון האפרורית. אביה מתגייס למלחמה ומשאיר אותה בפנימייה יוקרתית, שמנהלת גברת קפדנית. בתחילה שרה מקבלת יחס של תלמידה מועדפת בזכות עושרה ומעמדה, אך אז מגיעה בשורה שמשנה את מציאות חייה ואלו הופכים לקשים מנשוא. אבל שרה לא נשברת ומצליחה להתגבר על הכל בעזרת אומץ, נדיבות, דמיון עשיר ואופטימיות, ולהביא לשינוי בחייה ובחיי הסובבים אותה. תוך כדי הצפייה בהצגה עובר הצופה הצעיר טלטלה רגשית עזה שמעוררת בו חיבור, סערה, עצב ותקווה ולבסוף קתרזיס. באופן כללי מדובר על מארג רגשות שמרבית בני הנוער והילדים של ימינו לא מורגלים לחוות באופן מובנה כחלק בלתי נפרד מהתרבות שהם צורכים.
הקהל בטווח הגילאים הרחב שמגיע להצגות של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער מתרגל את כל היכולות הרגשיות המנוונות בעת צפייה בהצגה, תוך ישיבה לכאורה פאסיבית, שמאפשרת מתן תשומת-לב ולמידה מפעולות של אחרים. זאת אומרת, הוא מתאמן באכפתיות. כל הורה מודרני יודע שכיום ילדים צריכים במיוחד תרגול מסוג זה. ההצגה יכולה להיות הפלנטה המנותקת מ"רעשי הרקע" שבה הם מתאמנים ומקדישים זמן ליישום אמפתיה, וזה דבר שעשוי לעשות בעבורם הבדל ענק. ואולי גם בעבור העולם כולו.
תארו לכם מה יקרה אם דור העתיד יצביע לראשי הממשלה ולאישי הציבור שלו על בסיס היותם אמפתיים. לקחת את הילדים שלכם לתיאטרון בכלל, ובוודאי שלהצגות איכותיות ומושקעות כמו אלו שמציע תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בפרט, יכול לתרום בדיוק לכזה סוג של מהפך.