כאם, אף פעם לא הצלחתי להבין את הביטוי "לישון כמו תינוק". הילדים שלי, בהיותם תינוקות, לא רק שלא ישנו אלא גם התעוררו באמצע הלילה מספר פעמים ותמיד היה צריך להרדים אותם מחדש (נדנודים מכל סוג). אולי התכוונו לכך שלתינוקות אין דאגות? תהיות? מחשבות? אבל יש להם, והרבה. המוח הצעיר שלהם מעבד את כל מה שעבר עליהם במשך היום – הכול כל כך ראשוני וחדש… בקיצור, גם להם יש הרבה עבודה.
כשבני היקר היה בן שנתיים, החלטתי שזהו, אני הולכת לפתור את בעיית השינה שלו – הייתי חייבת לישון וגם הייתי בהריון עם אחותו. נפגשתי עם מנחת הורים מדהימה שאמרה לי את המשפט הבא, אותו אני זוכרת עד היום: "כל תינוק מזהה את נקודת התורפה של הוריו ולשם הוא מכוון וקולע". בגלל זה יש תינוקות שלא אוכלים, לא ישנים, לא מוכנים להיפרד לרגע מההורים וכו'. הבעיה תיפתר כשקודם כל נבין שאנחנו הבעיה ואחר כך נשנה את ההתנהגות שלנו (ולא של התינוק) על מנת לעלות על הדרך הנכונה.
לימים הפכתי למדריכה ויועצת ליווי התפתחותי וחלק מלימודי כלל את נושא השינה אצל תינוקות. והבנתי מספר עקרונות מאוד חשובים:
1. הלילה הוא ההמשך הטבעי של היום ולא חלק נפרד ממנו.
2. תינוק שבשגרת חייו הוריו אחראים על הרדמתו והרגעתו לא יידע לישון בלילה בכוחות עצמו. הוא יצטרך שבכל פעם מישהו ירדים אותו, יהיה אתו, ירגיע אותו ובכל פעם שיתעורר הסיפור יחזור על עצמו.
3. הרגעה והירדמות עצמית נלמדים בהדרגה ובהתאם לשלב ההתפתחותי בו התינוק נמצא. כאשר אנחנו מגיעים עם תינוקינו היקר הביתה, אנחנו ממוקדים בו עשרים וארבע שעות ביממה וזה בסדר. אבל לאט-לאט צריך ללמוד "לשחרר". התינוק לפעמים רוצה להיות מספר דקות עם עצמו; הוא אוהב שמרימים אותו אבל לפעמים הוא צריך קצת מרחב לנשימה ואוויר. כמו שאמרתי כבר פעם, גם לו קשה שאנחנו ממוקדים רק בו. דמיינו את בן הזוג שלכן ממוקד רק בכן כל היום וכל הלילה במשך כמה ימים – לא בטוח שזה היה נגמר טוב. התינוק שוכב על הבטן וקצת רוטן? לא להרים אותו מיד, אלא לתת לו קצת להתמודד עם זה בעצמו. גם תסכול הוא חלק חשוב בדרך להצלחה.
לא פעם שאלו אותי על שיטות הרדמה כאלה או אחרות שבהן ניגשים לתינוק כל X דקות ובשאר הדקות נותנים לו לבכות. אני אישית לא מתחברת ולא בעד. ה"בעיה" היא לא אצל התינוק… אי אפשר ביום לתת לו את הכול ובלילה להנהיג כללים אחרים לגמרי. צריך ללמד אותו במשך היום את הכלים שישמשו אותו ללילה. אל תשכחו שתינוקות מתעוררים בלילה וזה בסדר; ככל שהם גדלים הם צריכים להתעורר פחות ופחות.
ומה קרה שפתאום החלטתי לכתוב על שינה? מה שקרה זה שבתי היקרה בת חמש והיא החליטה שהיא לא ישנה. אז נזכרתי במדריכת ההורים היקרה שפגשתי לפני שש שנים פלוס ונפגשנו בשנית. היא הזכירה לי את כל מה שהספקתי לשכוח והפלא ופלא – הילדה ישנה וישנה טוב. ואתם יודעים מה היא הזכירה לי? בדיוק את מה שאני הסברתי לכם היום. גם אני הייתי צריכה לזכור לשחרר ולהעביר את האחריות אליה ולהפסיק לנסות לעזור לה בכל דרך אפשרית וכל כך הרבה. איפה שהוא בתוך עצמי ידעתי את זה, אבל גם אני נזקקת לעזרה מידי פעם…
ובחיי, איזה כיף זה לישון!!!
לילה טוב לכולם!! אתן מוזמנות להעלות תגובות ושאלות – אני אשמח לענות.
שלכם, שגית.
