האם תהיתם פעם:
מדוע למרות כל מאמציכם תינוקכם לא נרגע?
מדוע למרות כל מאמציכם הפעוט האישי שלכם אף פעם לא מרוצה?
מדוע ילדיכם תמיד מחפשים משהו חדש שיעסיק אותם ולא נהנים ממה שכבר יש להם?
מדוע אתם צוות הבידור של הבית?
ממתי יום שבת הפך ליום הרשמי של מה עושים? והחופש הגדול לסיוט של ההורים?
קחו רגע את הקפה שלכם והניחו אותו בצד. עצמו לרגע את עיניכם ודמיינו חדר חשוך מאוד. עכשיו דמיינו שיש בחדר נר בודד דולק; האם שמתם לב אליו? עצמו את העיניים לעוד קצת זמן ודמיינו שעכשיו נדלק עוד נר; האם שמתם לב גם אליו? המשיכו כך עוד קצת והנה הגענו להדלקה של הנר המאה; אליו כבר לא שמתם לב, נכון? מדוע?
ובר ופכנר, חוקרים מהמאה ה-19, ניסחו זאת היטב בחוק המתאר את הקשר בין הגודל הפיזיקאלי של גירוי לעוצמת התפיסה שלו:
ככל שעצמת הגירוי המקורי נמוכה, כך דרוש שינוי פיזיקאלי קל בכדי לייצר עוצמה של יחידת תחושה. מאידך, עבור גירוי חזק, יש צורך בשינוי משמעותי יותר בעוצמת הגירוי להשגת שינוי ביחידת תחושה אחת.
אז מה בעצם המשמעות של החוק לחיינו? כשתינוק בוכה אנו נוקטים במספר דרכים להרגיע אותו. אנחנו כהורים די זורמים עם כל שיטה שתסייע אך לפעמים אנחנו הולכים לאיבוד. הכרתי הורים שבשביל להרגיע את תינוקם נדנדו אותו על הידיים ללא הפסקה ובקצב מסיבי ועוצמתי כי אחרת הוא לא היה נרגע. אם כן, היכן הם טעו?
העוצמה שבה התינוק היה רגיל להירגע הייתה גבוהה מידי. ככל שהזמן עבר העוצמה הפסיקה להשפיע ולהיות יעילה. ההורים חיפשו "שיטת נדנוד" עוצמתית יותר ומצאו נדנדה לתינוקות ולאט לאט גם היא הפסיקה להשפיע כי תינוקם פיתח קהות חושים. הם כבר לא הצליחו להרגיע אותו בשום דרך.
דוגמא נוספת? אם ילדיכם רגילים לבלות זמן לא מבוטל בצפייה טלוויזיה ובמחשב אשר מציגים דברים מרהיבים באופן ויזואלי מרתק וזה המדיום אליו הם רגילים, אז מה הערך של צעצוע או משחק קופסא? ואיזה מקום תופס הספר?
הקטנטנים שלנו רגילים שאנחנו מעסיקים אותם כל היום. אנחנו דואגים שלא ישעמם להם או יחסר להם דבר (כתבתי על זה בפינות הראשונות). את כל זה אנחנו עושים באהבה אך לעיתים גם בהגזמה. כהורים אנחנו רוצים לעשות הכול כדי שילדינו יהיו מאושרים ואנחנו מוכנים לתת את נשמתנו בשבילם. אך אם ניתן הכול לא נכין אותם לעולם האמיתי והם לא יהיו באמת מאושרים. מה העולם יוכל לתת להם על מנת להרשים אותם ולעורר בהם רגשות ותחושות אחרי שאנחנו כבר הבאנו את הכול?
מה אתם חושבים?
סוף שבוע נעים
שגית