מחבר: אמא של חמסה

 חלק א'

נותרו שבועיים עד סוף החופש הגדול.

מיצינו את הבריכה, את הים, את הקניון, את האופניים, את הג'ימבורי ואפילו את תערוכת הדינוזאורים במחיר שערורייתי. פשטנו את הרגל, חטפנו כאב ראש שהולך ומחמיר, והצאצאים משועממים ומטפסים על הקירות ועל העצבים המרוטים שלנו. מה עכשיו? איך עוברים את השבועיים בלי להשתגע ובלי שהילדים יהיו דבוקים למסך 24/7?

להלן חמישה רעיונות שתוכלו לממש בשבוע הקרוב ממש בגינה או בחצר של הבית בלי להוציא אגורה. חשוב להדגיש שכל פעילות בקיץ בחוץ עם ילדים חייבת להתבצע במקום מוצל, גם אם אתם מגנים על הילדים עם קרם הגנה וכובע. תיהנו! או לפחות תנשמו עמוק לכמה רגעים כשהטף עסוקים.

1. משחקי מים. זו הנאה אינסופית לכל גיל – עוד לא נולדו הילדים שלא נהנים מקצת משחק במים קרים בגינה מוצלת ביום חם! אז רק צריך להיות יצירתיים: אם מדובר בפעוטות די לשים גיגית, לתת להם מגוון כלים ריקים – קופסאות, כוסות, כפיות – ולא להפריע. לפעמים אפשר לתת להם רעיון כמו להעביר מים בכפית מכוס לקופסא.

כשמדובר בילדים יותר גדולים, זה יותר מורכב וצריך ממש בריכה קטנה כי הגיגית לא תספיק. אבל זה עדיין יכול להיות מאוד מהנה: אפשר לערוך תחרות ירי באקדחי מים, לארגן מכבסה של פעם עם בגדי בובות בגיגית, ואפשר לערוך גם ניסויים מדעיים: כגון, איזה חומר טובע ואיזה חומר צף? אפשר להשתמש בכל מיני חומרים אקזוטיים יותר מפלסטיק (כמו פקקי שעם), וגם לשגע את הילדים עם השאלה – מדוע בורג מברזל טובע, אבל ספינה שגם היא מברזל – לא? (להורים שזה מאתגר את מוחם הנמס מחום, רמז: לא רק החומר משפיע אלא גם הצורה). ניסוי נוסף שנורא כייפי הוא איזה חומר נמס במים ואיזה לא. ובין לבין, אפשר סתם להשפריץ ולשכשך.

2. כל מה שמלכלך מדי בשביל לשחק בו בבית. חמר עם גואש, לדוגמה. או קולאז' עם המון גזירות קטנות ודבק. אפשר לעשות יצירות מלכלכות בחצר, ליהנות מאוד, לשטוף את הידיים (והרגליים, וכל מה שביניהם) בחוץ, ולהציל את הבית. אפשר גם לשתול עציצים, ולהתמרח כמה שרוצים באדמה ומים. הילדים ישמחו מטוב לבה של האימא שפתאום לא אכפת לה מהבוץ, וזה אכן יעסיק אותם למספיק דקות כדי שצלילי "משעמם לי" יפסיקו לצלצל לך באוזניים.

3. רטרו. נסו להיזכר בכל המשחקים שאהבתם בילדותכם. כן, אלה: חבל, קלאס, גומי ושוטרים וגנבים. למדו את הילדים לשחק! אתם ודאי תיהנו מהזיכרונות, ותתפלאו – רוב הילדים ממש נהנים מהמשחקים הישנים ובעיקר מזה שאימא שלהם או אבא שלהם משחקים איתם בהתלהבות. זה יותר מזמן איכות, זה פשוט משהו שהם לא רואים כל יום: אימא שנהנית ממשהו כמו ילדה קטנה. זה גם יכול לעורר שיחות כיפיות של העלאת זיכרונות, ותאמינו לי שעוד לא נולד ילד שלא נהנה לשמוע חוויות ילדות משעשעות של ההורים, במיוחד אם תוכלו להוסיף תמונות מהשנים ההם שהילדים עוד לא ראו.

4. מחבואים. אם יש גינה גדולה עם הרבה צל ומקומות מוסתרים אפשר להחביא כל מיני חפצים ולחפש, לעשות קר-חם, או לשאול שאלות על החפץ המוחבא והמקום (כשמותר לענות רק בכן ולא). ועם ילדים צעירים מאוד גם סתם מחבואים באים בחשבון. עם קצת יותר גדולים – אפשר לעשות "חפש את המטמון" עם כתב סתרים (אם אין לכם כוח להמציא חפשו אחד באינטרנט). המטמון המומלץ – ארטיקים. הפרס להורה היצירתי – קפה קררררר.

5. הפרויקט התיאטרלי. לוקחים ספר ילדים שכולם מכירים ואוהבים, נניח "אליעזר והגזר". מוציאים החוצה נייר ומספריים ומכינים תלבושות מאולתרות (אוזניים של חתול, פפיון בשביל הסבא) ואביזרים. אפשר גם להשתמש בתחפושות מפורים. ובכל מיני גרוטאות שיש בבית. לאחר מכן עושים חזרות ולבסוף יש הצגת בכורה של "סבא אליעזר שחם לו נורא". אם חסרים שחקנים, תזמינו את הילדים של השכנים. אפשר להוסיף ליווי מוזיקלי, אם מישהו מהטף מנגן שני תווים בחלילית או יודע להרביץ לדרבוקה. נכון שזו הצעה קצת בומבסטית, אבל היא מעסיקה אותם לפחות לשעתיים וזו חוויה נורא כייפית. אחרי זה שימו להם סרט בלי שום ייסורי מצפון ותתעלפו.

 

***

מוגש בחסות סוככי תבל – סוככים איכותיים מכל הסוגים ולמגוון תקציבים.

 לפני כמה עשרות שנים המהפכה הפמיניסטית הביאה, במיוחד בארה"ב וארצות מערב אירופה, ליצירת מציאות חדשה –  אבות שרצו במשמורת על הילדים אחרי הגירושין לא משום שהאם אינה כשירה או אינה נורמטיבית, אלא משום שפשוט רצו להמשיך להיות ההורה המשמעותי עבור הילדים. השאיפה הזו הולידה את המושג המשפטי "משמורת משותפת", כשבפועל מדובר בהורות משותפת שמנהלים שני בני זוג שגרושים זה מזה.

משמרת משותפת בישראל

בארץ, משמורת משותפת על הילדים היא עדיין בגדר יוצא דופן, ורוב השופטים וגם ההורים ועורכי הדין חשדניים מעט כלפי מושג זה. כדי לאשר משמורת משותפת, השופט צריך להיווכח שאכן מדובר בטובת הילדים, וששני ההורים מסוגלים לעמוד במחויבות ובאחריות שהמצב יטיל עליהם. בית המשפט גם בודק עד כמה הזוג ערוך לקיים את המשמורת המשותפת בפועל. על כן, פסיקה כזו היא עדיין יחסית נדירה בארץ. עם זאת יש לא מעט הורים שזו הבחירה שלהם, ויש להם סיבות טובות לכך.

היבט נוסף של הנושא שהוא ספציפי למדינת ישראל, הוא מה שנקרא "חזקת הגיל הרך". מדובר בחוק הקובע שילדים מתחת לגיל 6 נמצאים בחזקת האם, אלא אם יש סיבות טובות מאוד להעביר אותם לחזקת האב. מכיוון שבדרך כלל לא מפרידים בין האחים, הרי שגם אם יש רק ילד אחד שהוא מתחת לגיל 6, רוב השופטים יקבעו שהמשמורת תישאר אצל האם. כדי שהשופט יפסוק משמורת משותפת גם כשהילדים צעירים, זו צריכה להיות יוזמה של ההורים, כאשר שניהם מביעים רצון להיות משמורנים ולשתף פעולה בגידול הילדים.

 איך זה קורה בפועל?

 לעתים, הבקשה למשמורת משותפת תבוא מצד זוג הורים שנותרו ביחסים טובים אחרי הגירושין ומסוגלים ורוצים לגדל את הילדים בשותפות, למרות שהזוגיות התפרקה. אך לפעמים מדובר, למעשה, בפשרה, כי בתחילת התהליך שני ההורים תובעים משמורת לעצמם, ורק כעבור זמן החליטו להתפשר על "חצי חצי". במקרים כאלה, לכולם יקח קצת יותר זמן ומאמץ להסתגל לשיטה.

 אז כיצד זה עובד, האם זה בכלל עובד, מה היתרונות והחסרונות של המשמורת המשותפת על פני הורה אחד משמורן?

אם הילדים נמצאים במשמורת משותפת, הפירוש הוא חלוקה שווה של הטיפול השוטף בין שני ההורים. זה שונה ממצב שבו יש הורה משמורן, והקשר של ההורה השני עם הילדים מתקיים על ידי הסדרי ראיה, בד"כ פעם עד פעמיים בשבוע, כל סוף שבוע שני וכן הלאה.

למעשה, המציאות שנוצרת היא שלילדים במשמורת משותפת יש למעשה שני בתים.

הקושי של המצב הזה הוא בעיקר קושי לוגיסטי, לכן לרוב המשמורנים צריכים לגור קרוב מאוד זה לזה. משום כך, השיטה עובדת הכי טוב כשההורים גרם באותו ישוב, שכונה, מושב וכן הלאה. עם זאת ניתן לקיים משמורת משותפת גם במקרה שההורים גרים במרחק נסיעה סביר זה מזה, כגון באותה העיר אך בשכונות שונות, או בישובים סמוכים.

 כיצד לסדר את השבוע במשמורת המשותפת?

 מבחינה פרקטית, עדיף שהילדים יבלו חצי שבוע אצל הורה אחד ועוד חצי אצל הורה אחר, ולא יחליפו בתים כל יום. מלבד זאת, חשוב שההורים יגורו במרחק קצת מבית הספר או הגן. הקושי הלוגיסטי הנוסף הוא מקום הימצאותם של חפצים כמו ספרי לימוד, תלבושת ספורט ועוד. הפיתרון הנוח ביותר, גם אם הוא קצת בעייתי כלכלית, הוא שבכל בית יהיה כל מה שכל ילד זקוק לו. כלומר, יהיו שני עותקים של ספרי לימוד, שתי תלבושות של חוג ג'ודו וכדומה.

 יתרונות וחסרונות מבחינה רגשית

 מבחינה רגשית, יש יתרונות לא מועטים למשמורת המשותפת. שני ההורים נותרים משמעותיים ומעורבים ובעצם ממשיכים לגדל את הילדים, גם אם במתכונת או במינון שונים מעט מאלה שהיו לפני הגירושין. אך האחריות השווה והמקום השווה שיש להם בחיי הילדים, משאירים להורים רבים ולילדים רבים תחושה טובה הרבה יותר מאשר המצב שבו יש רק הורה משמורן אחד.

החסרונות של המשמורת המשותפת, מלבד הקושי הלוגיסטי, נוצרים כאשר למעשה אין שיתוף פעולה טוב בין ההורים. לכן גם אם מדובר בגירושין קשים ולשני הצדדים יש המון כעסים ורגשות שליליים כלפי האקס, חשוב ביותר ליצור מחדש יחסים יעילים וקשר אופרטיבי סביר. לא חייבים להיות חברים טובים (אם כי זה לא מזיק), אבל חייבים לפעול יחד, בשיתוף פעולה, במשך שנים ארוכות. אני כמעט ולא מכירה זוגות שאצלם זה לא חורק מדי פעם, אך לרוב מי שבאמת מעוניין בכך, מצליח לקיים שגרת טיפול וקשר רציף לטובת הילדים.

 ההיבט הכלכלי

 בנושא הכלכלי, רוב הפסיקות היום מדברות על מזונות מופחתים במקרה של משמורת משותפת, כאשר מדובר ב25% פחות מהמזונות הקבועים בחוק כשהמשמורת אצל האם. זאת משום שגם אם ביתו של האב משמש לילדים בית לכל דבר במשך מחצית השבוע, רוב התשלומים על החינוך, הבריאות, הביגוד וכדומה, עדיין מוטלים על האם.

 כמה טיפים להורים שמתכננים להיות במשמורת משותפת:

•  שנו פאזה. הסכסוך שלכם, קשה ככל שיהיה, לא רלוונטי כרגע לעבודה שלכם כהורים, ועליכם בפירוש לעשות עבודה רגשית על עצמכם כדי להיות מסוגלים ליצור הורות משותפת ועקבית עם בן זוגכם לשעבר. מצאו מקום לפרוק את הכעסים – אצל חברים, משפחה מורחבת, מטפל ועוד – והוציאו אותם לגמרי מסביבת הילד.
• קיימו תקשורת קבועה ושגרתית. לא חייבים להיפגש, ואולי יהיו תקופות שיהיה לכם קל יותר לתקשר דרך הודעות SMS או מייל. מה שחשוב זה שתהיה תקשורת יעילה והדברים לא יפלו בין הכיסאות.
• ברור שלפעמים יהיו מחלוקות ושלא תמיד תסכימו. מה שחשוב זה שתהיו קשובים ותרצו למצוא פיתרון שיהיה מקובל על שניכם. חשוב לא פחות לא לעורר שוב את סכסוך הגירושין בכל מחלוקת שעולה בשנים הבאות בעניין הילדים ("אתה תמיד היית כל-כך קשה, בדיוק בגלל זה התגרשנו!")
• שימו לב שאין פערים משמעותיים ומהותיים בין מערכת החוקים והכללים של שני הבתים. סכמו שעות שינה, סדר יום ואת הגבולות והקווים של "אסור ומותר". הימענו ממצב שבו יש הורה אחד מתירן והורה שני קשוח; זה לא בריא לאף אחד, והילדים זקוקים לעקביות ולמסר חינוכי ברור. זכרו זאת כשבא לכם לאפשר למתבגר שלכם לחזור הביתה ב-2 בלילה כדי להיות טובים בעיניו, למרות שההורה השני ממש מתעקש על שעת חזרה סבירה.
• היו גמישים. לא תמיד הכול ילך כפי שרציתם ולא הכול תמיד מסתדר כמתוכנן. אל תהפכו כל חריגה או מעידה לויכוח רב משמעות. לא תצאו מזה לעולם. פשוט למדו לעגל פינות.
• נהלו רשימות. הורות תמיד כרוכה בלא מעט לוגיסטיקה, אבל הורות שמתחלקת בין שני בתים, כרוכה בלוגיסטיקה מסובכת פי מיליון. אז אל תסמכו על הזיכרון. ממש ניהלו יומן ילדים – מי צריך מתי את התלבושת, את תיקיית האמנות, להחזיר את הספרים לספריה, למי יש תור לרופא ומי מההורים אמור לקחת טופס 17 מקופת חולים. יחד עם זאת, וותרו על הפרפקציוניזם. בסופו של דבר, גם אם הילד שכח פעם את הספר באנגלית אצל אבא, ספק אם נגרם נזק רציני למישהו. שמרו על פרופורציות, וכך גם הילדים לא יהיו לחוצים.
• רוב המריבות בין הורים גרושים נוצרות סביב הנושא הכלכלי. נסו גם בזה להיות משתפי פעולה, קשובים ומכילים, גם אם זה לא פשוט. המנעו בכל דרך מ"תחרות מתנות" וכל סוג של יריבות כלכלית במלחמה על נפש הילד. זה הרסני בצורה שאי אפשר לתאר במילים.
• היתרון הגדול של משמורת משותפת הוא… ערבים חופשיים שיש לכל אחד מההורים. תהנו מהם, נצלו אותם כדי להחליף כוחות, לצאת ולבלות. זה חשוב מאוד כדי למנוע שחיקה.

 לסיכום, השגרה שיוצרת המציאות של "שני בתים" היא לא תמיד פשוטה ולפעמים מתסכלת ורוויית קונפליקטים בין ההורים. אך אם מצליחים ליצור אווירה של שיתוף פעולה (שלא חייבת להיות לבבית… מספיק שתהיה מעשית ונייטרלית), כל הצדדים עשויים להרוויח מכך שהקשר המשמעותי עם שני האנשים המשמעותיים ביותר בחיי הילדים, נשמר גם אחרי הגירושין.

 (הכותבת היא פרודה מזה שלוש שנים ואימא לחמישה ילדים בגילאי 6-16)

 ***

המאמר נכתב בשיתוף משרדו של עו"ד גירושין יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושין. ובשיתוף משרדה של חיה לזר עורך דין גירושין.

 

יותר ויותר זוגות נשואים מתגרשים בכל שנה – כך אומרת הסטטיסטיקה היבשה. מאחורי המספרים עומדים אלפי זוגות שעברו תהליך משברי קשה ביותר. אבל כשיש במשפחה ילדים, כל העניין מקבל פרופורציות אחרות. מוסכם על כולם שהצד הנפגע העיקרי בתהליך גירושין זה הילדים.

כמעט בכל משפחה עם ילדים, בני הזוג (אם מדובר בהורים נורמטיביים) מתלבטים ארוכות בשאלה "האם להישאר ביחד בגלל הילדים". בעבר, השאלה הזו לרוב נענתה בחיוב, וזוגות רבים נשארו ביחד רק בגלל שזה היה, לדעת ההורים והסביבה, לטובת הילדים. לפעמים העניין עבד ומשבר הנישואין חלף, אבל פעמים רבות היה מדובר בשנים של סבל קשה עבור כל הצדדים.

היום המצב בגזרה מורכב יותר: הפסיכולוגיה המודרנית היא מאוד אמביוולנטית לגבי השאלה מהי טובת הילד במצב כזה. הדבר נכון  במיוחד במקרים של זוג שלא מסוגל להסתדר או בנישואין שכרוכים בסבל משמעותי לבני הזוג, או אפילו לאחד מהם. מסתבר שלראות הורים סובלים זה לא תמיד לטובת הילד. מכל מקום, היום זוגות רבים מחליטים להתגרש, למרות המשבר שזה יגרום לילדיהם, בין היתר מכיוון שכבר לא מדובר בעניין חריג כ"כ בחברה.

היום, הפסיכולוגים טוענים שאפשר להפחית מטראומת הגירושין של ילדים, אם הזוג שומר על כללים בסיסיים במהלך הפרידה ואחריה. כיצד נודיע לילדים על מה שעומד להתרחש בחייהם? נביא פה מספר המלצות כלליות עבור כל הורה מתגרש. חשוב רק לסייג שיחד עם הכרת הכללים וקבלתם, יש להקשיב לאינטואיציה ההורית שלכם. מובן שכל ילד שונה מחברו, ואפילו באותה המשפחה הילדים יכולים להגיב באופן שונה ולא תמיד צפוי. לכן חשוב להעביר כל עיקרון דרך המסננת האישית של היכרותכם את ילדכם ותחושות הבטן שלכם.

מה מומלץ לעשות?

• על ההורים לספר לילדים שהם החליטו להתגרש בעצמם. חשוב ביותר ששני ההורים וכל הילדים, בלי קשר לגילם, יהיו נוכחים בשיחה. אם מספרים לכל ילד בנפרד, יתכן שהוא פשוט יישאר בודד מול צערו כשהוא לא מסוגל להרגיש שאחיו שותפים לתחושותיו. לעתים קרובות אחד ההורים לא מעוניין בגירושין. חשוב ביותר שיבין שכרגע לא מדובר בו, אלא בילדים, והם צריכים לראות ששני ההורים מסכימים לתהליך ולוקחים אחריות עליו ועל המשך התפקוד שלהם ביחס לילדים. גם אם אחד הצדדים מאוד פגוע, עובר משבר קשה וגם מאוד כועס, חשוב שיגלה אחריות הורית וישים את רגשותיו בצד למשך השיחה עם הילדים, כדי שיוכל לדבר איתם בצורה רגועה ובטוחה.
• יחד עם זאת, יש הורים רבים שבסופו של דבר מנהלים את השיחה מול הילדים לבדם, מכיוון שבן הזוג לא מוכן או לא מסוגל לשתף פעולה. זה לא אידיאלי, אבל לפעמים זה מה שיש. אל תהיו אכולי אשמה ואל תחשבו שיכולתם לעשות את זה יותר טוב – זה לא ממש מועיל לאף אחד. בעיקרון, בתהליך הגירושין יהיו לא מעט רגעים שתצטרכו פשוט לעשות במיטב יכולתכם, ולעבור הלאה.
• זכרו שהילדים עלולים להאשים את עצמם בגירושין. נכון שזה לא נשמע הגיוני, אבל זה מה שעושים רוב הילדים – כך עולה ממחקרים שונים. לכן במהלך השיחה תחזרו כמה פעמים על העובדה הפשוטה שהם לא אשמים, והמשבר כלל לא קשור אליהם.
• נהלו את השיחה הכי קרוב שאפשר למועד הפרידה. אל תתנו להם יותר מכמה ימים לעכל את העניין, לפני שאחד מבני הזוג עוזב את הבית: זה מבלבל אותם. מובן מאליו שאין לשוחח עם ילדים על משהו  שטרם הוחלט סופית. רוב ההורים יעדיפו לנהל את השיחה רק אחרי שכבר יש סידור כלשהו לבן הזוג שעוזב את הבית.
• אם אפשר שהילדים לא ידעו מי יזם את הגירושין – זה בפירוש עדיף. אם הם ישמעו מכם שמדובר בהחלטה משותפת (גם אם זה לא מדויק), זה יקל עליהם. הידיעה שיש הורה אחד ש"אשם" בגירושין, גורמת להם לכעוס על ההורה ה"נוטש" ולרחם על ההורה השני. כל הסיבוך הזה גורם לכל-כך הרבה רגשות אשם, שאם אפשר לחסוך אותו, זה בפירוש לטובת הילדים. ככל שהם יהיו פחות מודעים לסערות הרגשיות של ההורים, כך הם יישארו מוגנים יותר.
• דברו איתם על העניינים הפרקטיים: איפה הם יגורו ועם מי, באיזו תדירות יפגשו עם ההורה הלא-משמורן, מי יסיע אותם לבית הספר או לחוגים, ועוד. הסבירו להם ששניכם ממשיכים להיות ההורים שלהם במאה אחוז, ושאף אחד מההורים לא מתגרש מהילדים שלו – זו רק פרידה בין בני הזוג.
• אל תצפו לתגובה מסוימת. יש ילדים שיבכו, יש כאלה שיתחננו שתשנו את דעתכם, ויש ילדים שיסתגרו בתוך עצמם. עליכם להכיל את מגוון התגובות גם אם זה מאוד לא קל, אבל זה תפקידכם כהורים. העצב והצער שלהם לגיטימיים, אז עשו כל מאמץ לשים רגע בצד את מה שאתם מרגישים, ולתת לרגשות של הילדים מקום של כבוד. אפשרו להם לשאול שאלות, אבל היו זהירים עם התשובות. אם אין לכם מושג למה הילד שואל את השאלה, פשוט תגידו "כרגע אני לא יודע, אני אחשוב על התשובה ונדבר על כך מאוחר יותר", וקחו את הזמן להבין מה עובר להם בראש.
  
  
• אם הילדים עוברים דירה בגלל הפרידה של ההורים (דבר שבעיקרון עדיף להימנע ממנו), חייבים לתת להם זמן לעכל את החדשות, לקחת אותם לראות את הדירה מראש, להכיר להם את השכנים, לאפשר לבחור באיזה חדר הם יגורו, או לסדר אותו כראות עיניהם. כל זה יחזיר מעט סדר ושליטה לבלגן שכרגע הם מרגישים ששולט בחייהם.
• גם לאחר השיחה יכולות להיות לילדים תגובות שונות: חלק מהילדים יפתחו התנהגות פראית, התפרצויות זעם, חלק יהיו אדישים ויזלזלו בלימודים, אבל חלק דווקא ינסו להיות "טובים" ומרצים, בגלל תקווה שזה יגרום להורים להשלים או מתוך חשש לאבד את אהבת ההורה העוזב. זכרו שכולם צריכים טיפול מיוחד ותשומת לב, גם אלה "הטובים". חשוב ביותר לשוחח עם הגננת או המחנכת של הילד ולהודיע להם על מה שצפוי לקרות. כך גם הם ידעו להתייחס נכון לשינוי התנהגותי שעלול לצוץ.
  

 לסיכום חשוב לי להדגיש את חשיבות הגישה החיובית. אם ההורים לא יתיחסו לכל עניין כאל אסון, ויחד עם הניסיון הכן להכיל את רגשות הילדים (ואת רגשותיהם הלא פשוטים שלהם עצמם), יהיו בטוחים בכך שיש מקום לאופטימיות ויש יתרונות בכל מצב, גם הילדים יפנימו את התחושה הזו ויהיה להם קל יותר לעבור את המשבר בצורה מועצמת.

 (הכותבת היא פרודה מזה שלוש שנים ואימא לחמישה ילדים בגילאי 6-16)

 ***

המאמר נכתב בחסות עו"ד גירושים יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.

 

האם יש מישהו מאיתנו שאיננו מחפש איזון והרמוניה בחיים שלו? נדמה לי שכולנו מסכימים שאין הרבה דברים יותר חשובים בחיים. הבעיה היא שנדמה לי, לפעמים, שככל שאנחנו מחפשים אחריהם יותר ככה הם מתרחקים מאתנו.

זה קורה לנו במיוחד במצבים של מעבר ושל שינוי: החלפת מסגרת, עבודה חדשה, מעבר דירה ועוד הרבה מצבים דומים שבהם אנחנו צריכים להתחיל משהו חדש ולהתרגל אליו. המעברים יכולים להיות משמחים – עלייה לכיתה א' או כניסה לאוניברסיטה או מעבר לבית משלך או תחילת חיים משותפים עם אהוב. השינויים יכולים להיות גם טראומטיים – כמו גירושין, פיטורין או הגירה לארץ אחרת. יש גם מצבי שינוי שהם פשוט חלק מהחיים של כל אחד מאיתנו: הגעה לגיל ההתבגרות, התמודדות עם גיל המעבר אצל נשים וגם שינויים קטנים שבהם אנחנו נתקלים בחיי היום-יום.

מה שמשותף לכל המצבים האלה הוא שהם מפרים את האיזון שלנו ואנחנו נכנסים לסטרס. ההתמודדות של הגוף שלנו עם הלחץ מביאה איתה תופעות לוואי לא נעימות ולא תמיד בריאות. תופעות הלוואי עלולות להיות רבות: מכאבי בטן עד נדודי שינה והתקפי חרדה. גם מי שלא מרגיש את תופעות הלוואי הגופניות, ודאי מכיר היטב את הלחץ הנפשי שנובע מהצורך להסתגל במהירות למצב שהשתנה.

קשיי ההסתגלות לשינויים מתבטאים בעוצמות שונות אצל אנשים שונים. במיוחד אני רואה את השוני הזה מתבטא אצל הילדים. חלק מילדיי הם סתגלנים מלידה, אבל אחד מהם דווקא מתקשה מאוד בכל מעבר הכי קטן, גם אם מדובר במעבר משמח. אך אני בספק אם אלה שנראית כ"זיקית אנושית" ומיד "שוחים" במים החדשים, עוברים משבר פחות קשה. אולי הם פחות יודעים לבטא אותו ואולי הם פשוט עוברים אותו אחרת, אבל השינוי מערער את כולנו – ככה זה אצל בני האדם. לפעמים דווקא לאלה שפחות מביעים את הקושי, יהיו תופעות לוואי גופניות ונפשיות שנובעות ממתח כבוש.

 אחת השיטות המסייעת לנו להתגבר על המתח המערער ולחזור לאיזון וליציבות, היא שיטת פרחי באך.

ד"ר אדוארד באך, רופא אנגלי, הומיאופת וחוקר (1886-1936) הרגיש בשלב מסוים בקריירה שלו כרופא שידה של הרפואה וגם של ההומיאופתיה קצרות מלסייע לחולה משום שרוב המחלות נעוצות בבעיות נפשיות ואישיותיות של האדם. הוא החל לפתח שיטה של טיפול נפשי-אנרגטי המבוסס על תמציות צמחים, וזכה על כך לבוז וללעג מכל הקהילה הרפואית סביבו. יש לציין שהוא לא נרתע, והביא לכדי שלמות את שיטתו שמכונה היום "פרחי באך". ד"ר באך ראה בשיטה כלי לטיפול עצמי לא פחות מאשר כלי לרופא או למטפל. תמציות של צמחים שמשמשים בשיטה הזו מופקות בצורה מיוחדת, בעזרת אלכוהול, אור שמש ועוד, ולא נוגדות שום טיפול תרופתי או טבעי אחר.

 

 התמצית שעליה המליץ ד"ר באך עבור אלה שנמצאים במצבי מעבר, נקראת תמצית אגוז. כמו כל תמצית בשיטת פרחי באך, היא מתאימה לאנשים מסוימים בכל מצב בחיים, ולכל האנשים במצבים מסוימים בחיים. במקרה שלנו, נדבר על ההתאמה שלה למצבי משבר.

 

תמצית אגוז מתאימה באופן מושלם למצב שבו הילד או המבוגר צריכים להתאקלם בסביבה חדשה ולא מוכרת. זה יכול להיות מצב נקודתי כמו של ילד שעולה לכיתה א' או נכנס לגן חדש; זה יכול להיות במצב מתמשך כמו גיל ההתבגרות שעובר על הילד בצורה סוערת. למבוגרים זו יכולה להיות תמצית שתעזור לעבור את הימים הראשונים הקשים אחרי הגירושין, אחרי הגירה לארץ חדשה, מעבר לבית חדש, ואפילו במצב קשה מנשוא כמו מותו של אדם קרוב שהיה חולה ותלוי בנו זמן רב. מומלץ גם להיעזר בתמצית כשיש שינוי בעבודה, לא משנה אם הוא חיובי כמו קידום, או שלילי כמו פיטורין, כיוון שעבור הגוף מדובר במצב של שינוי ובערעור של האיזון.

תמצית האגוז "חוסמת" השפעות סביבתיות שליליות שלא מתאימות לנו ומאפשרת לנו מי שאנחנו באמת. לכן היא גם מתאימה לאלה שמסתגלים "יותר מדי טוב", מאמצים את מנהגי הסביבה וכתוצאה מכך מרגישים שהם מאבדים את עצמם וכבר לא יודעים מי הם, בעצם.

 

 אפשר להיעזר בתמצית גם כששמחים, אבל מוצפים ברגשות גועשים – למשל, בתחילת היריון, אחרי לידה, חתונה, או במהלך ההסתגלות במעבר למגורים משותפים עם בן זוג. תמצית האגוז "שומרת" עלינו מאוזנים, מונעת מצבי רוח קיצוניים ומשתנים, מנטרלת את ההיאחזות הנוסטאלגית הלא בריאה בעבר ומסייעת להתחיל ברגל ימין.

השימוש בפרחי באך קל מאוד: התמצית מגיעה בבקבוקון זכוכית עם טפטפת. יש לטפטף מספר טיפות לכוס מים כל כמה שעות, לפחות 4 פעמים ביום, ולשתות. כמעט ואין לזה טעם לוואי כלשהו, מלבד טעם קל ביותר של אלכוהול שבו נמהלות התמציות.

מכיוון שמדובר בתמצית שהיום קל להשיג כמעט בכל בית מרקחת, ניתן להמליץ עליה גם לטיפול עצמי: פשוט לטפטף כמה טיפות בכוס מים כשעוברים דירה, מסתגלים לעבודה חדשה או מתמודדים עם כל משבר ו/או שינוי אחר.

אם אין שיפור במצב או שהוא מחריף, כדאי לפנות למטפל בפרחי באך; הוא יוכל להרכיב בשבילכם תמצית אישית מורכבת מכמה תמציות שונות ומתאימה לכם באופן מושלם.

***

נכתב בחסות טיפול בגלי הלם  – הטיפול בגלי הלם הינו טיפול חדשני, מוכח מדעית ואפקטיבי ביותר, אך עם זאת הוא חייב להתבצע ע”י אנשי מקצוע. הטיפולים מתקיימים ב”מרפאת מומחים משולבת” המתמחה בכאב ומאגדת בתוכה את מיטב הרופאים המומחים בצפון הארץ ביניהם אורתופדים מומחים, נוירולוגים, כירופרקטים ועוד מטפלים רבים ושונים.

עולמו של הנסיך הקטן – חדרי ילדים

יש לי שלושה חדרי ילדים בבית. כזו אני, ברוכת ילדים. מה שמיוחד בחדרי הילדים – מלבד העובדה שהם תמיד מבולגנים משום מה – זה שגרים בהם, נכון, ילדים. אנשים בעלי גובה קטן, בעלי הרבה תחומי עניין מפתיעים ואישיות שלא תמיד קל לרַצות. במיוחד כשמדובר בכמה ילדים שגרים באותו חדר.

בגלל גודל הדירות הקטן-יחסית, וגודל המשפחות הגדול-יחסית בישראל, מקובל ומאוד שכיח אצלנו ששניים (ובמגזרים מסוימים – גם שלושה) ילדים מתגוררים באותו חדר. גם אם מדובר בילדים בני אותו מין והפרש גילאים קטן, המצב הזה אינו תמיד פשוט. אחרי הכול, הם אמורים להסתדר עם שותף לחדר שיתכן מאוד ששונה מהם באישיותו, העדפותיו, וגם, לא לשכוח, מדובר באח שלו, כלומר, במתחרה הקבוע על תשומת הלב של ההורה.

כל הרגשות האלה פעמים רבות קובעים את סגנון החדר יותר מאשר פנג שווי או כל תורת עיצוב אחרת. למעשה, לפעמים אין ברירה אלא ליצור באותו חלל שני מרחבים שונים, מרחב אישי לכל ילד. יש כמה שיטות לעשות את זה:

חצי-חצי. כל ילד מקבל חצי חדר, עם מיטה, שולחן וארונית, כאשר בד"כ יש ארון בגדים משותף וגם, נניח, שטיח משותף. כל אחד מהילדים מביא לאזור שלו את ההעדפות שלו: צעצועים, פריטים, קישוטים וחפצים אישיים.

למעלה ולמטה. במקרה של מיטת קומתיים או מיטת גלריה, יש אפשרות לתלות מדף גבוה ליד המיטה לילד שישן למעלה ואז יש לו מרחב משלו שהילד שישן למטה (הצעיר יותר בד"כ) לא מגיע אליו. מתאים למשפחות גדולות וחדרים קטנים.

שילוב. הריהוט משותף והמרחב לא מחולק, אבל מבחינת העדפות, כולם מקבלים יחס שווה. נניח, יהיו פוסטרים עם דינוזאורים כי הגדול מחבב דינוזאורים (או הארי פוטר, או טיסנים), אבל המנורה תהיה דווקא בצורת מיקי מאוס כי הצעיר מעדיף אותה. יהיה מאוורר תקרה כי לגדול חם, ואור קטן ליד המיטה של כל אחד מהילדים, כי לקטן מפריע האור כשהגדול קורא ספר במיטה.

וניגש למספר עצות מעשיות:

• ספקו לכל ילד מקום איחסון לחפצים קטנים ויקרים ללבו. זו יכולה להיות קופסא יפה או אחת המגירות בשידה. אחרת כל האוצרות האלה יתפזרו על פני כל החדר
  
• יש היום המון גופי תאורה יפים, איכותיים ולא יקרים במיוחד לחדרי ילדים. התאורה המיטבית חשובה מאוד לבריאות העיניים, אבל גם משרה אווירה טובה בחדר.
  
• וילונות ושטיח: רצוי וילון חצי שקוף שאור השמש עובר דרכו בקלות, ושטיח בצבעי פסטל מרגיעים, אבל אפשר גם לתת ביטוי לטעם האישי של הילד (לדוגמה וילון עם הדפס צבעוני או שטיח זברה).
  
• קירות: אני מאוד אוהבת שיש קיר אחד בצבע יותר "שמח", אבל זה אומר שכמות הקישוטים על הקירות צריכה להיות מתונה, אחרת החדר יצור רושם של "בלגן בעיניים". עוד אופציה: אפשר להשאיר חדר בצבע בהיר ואחיד, ולהשתמש בשבלונות כדי ליצור ציורי קיר נחמדים.
  
• קחו בחשבון שכיסוי המיטה המקסים שקניתם לילד עלול למצוא את עצמו זרוק על הרצפה רוב היום, שהקופסאות המתוקות יאבדו את המכסים ובאופן כללי שבקושי יראו את החדר מתחת לבלגן, במיוחד אם מדובר בחדר של מתבגר. עכשיו תנשמו, קחו את זה בקלות ותזכרו שהעיקר זה בני האדם ולא החפצים, וששום אסתטיקה לא שווה מריבות אינסופיות.
  

לסיכום, אני רוצה לספר משהו אישי. סבתי שהיא היום כמעט בת 90, זוכרת עד היום את הטפט שהיה בחדר הילדים שלה: בדוגמה של בובות וצעצועים כמו דובי או קטר רכבת צעצוע. והמסר? חוויות ויזואליות שהילד יספוג היום ילוו אותו שנים ארוכות. לכן חשוב שיאהב את החדר שלו גם מבחינה חזותית. אם הוא גדול מספיק, רצוי להתייעץ איתו וגם לתת לו תפקיד בצביעה, בסידור או בהכנת הקישוטים ותלייתם.

 כולם שואלים אותי: למה דווקא אילת? חם וצפוף ורחוק ונדוש. התשובה שלי היא שאלו בדיוק הסיבות לחזור תמיד לאילת: אין מקום שבו מרגיש יותר בחופשה מאשר באילת. אם זה לא מספיק אז תמיד אפשר להזכיר את הים, את ההרים האדומים, את האווירה – אין כמו אילת. ההוכחה הטובה ביותר לזה היא שהילדים שלי ממשיכים לספר על הטיול לאילת שנה ושנתיים אחרי שהוא מתרחש. בשנה השלישית, אני לוקחת אותם שוב לאילת.

 ולמה דווקא שלושה ימים? דבר ראשון, כי לא תמיד אפשר יותר: יש מגבלות של חופשה, עבודה, תקציב. חוץ מזה, לאחר מחקר של שנים נראה לי ששלושה ימים הם בדיוק מה שצריך בשביל אילת: לא יותר מדי ולא פחות מדי.

אז מה אפשר להספיק באילת בשלושה ימים, עם חבורה של ילדים בגילאים שונים, כשהדרישה היא להעניק להם "חוויית אילת" טובה ומספקת?

 יום ראשון: פארק תמנע או עמודי שלמה – הרי אילת.

 אין שום דבר שדומה לחוויית טיול בהרי אילת. הצבע הנחושתי המדהים, הנוף הבראשיתי, הכול יוצר תחושה חזקה של קסם. את המסלולים קטונתי מלתאר (אבל אפשר למצוא אותם בקלות רבה, למשל כאן). אני רוצה להמליץ על מסלול שנעשה עוד לפני שנגיע לאילת – מסלול מעגלי ונחמד בפארק תמנע שיהיה אפשרי מבחינת כל הילדים. יש כמה מסלולים בפרק – נדמה לי שאין מי שלא מכיר את עמודי שלמה. מלבד נסיעה קצת מאתגרת על דרך חצץ, מדובר בהמון הנאה במחיר של חצי שעה הליכה מתונה ברגל!

בפרק תמנע יש גם לא מעט אטרקציות מלבד הטיול עצמו. אם הגעתם לאזור אילת כבר בשעות מוקדמות יחסית, במיוחד אם מוקדם מדי לקבל את החדר במלון, כדאי לנצל את ההזדמנות ולבדוק את כל הדברים שהפארק מציע. אני, בתור דחיינית כרונית שאף פעם לא מספיקה כלום נוטה להגיע לאילת בשעה ארבע במקרה הטוב, ולכן בוחרת במשהו פחות יומרני. טיול רגלי לא ארוך הוא כל מה שצריך אחרי נהיגה מייגעת של שעות על גבי שעות.

דרך אגב, הפארק גם שימש השראה למשחק מאוד מוצלח שיכול להעסיק את כל המשפחה במהלך הנסיעה ושהפך למסורת משפחתית. יש לנו משחק דימיון שמבוסס על הצורות המדהימות שקיבלו ההרים בדרך לאילת במהלך מאות אלפי שנים של רוח וגשם. אחד מאתנו צריך לבחור הר והיתר מנסים לנחש למה הוא דומה, למשל – גמל, עוגה, פטרייה.

אולי לא צריך להזכיר אבל אני אזכיר בכל זאת: מים, מים ומים, וגם מי שלא צמא חייב לשתות. וגם קרם שיזוף, כובעים לכולם ומשקפי שמש כי השמש פה מאוד לא רחמנית. ודבר אחרון: אם השעה מאפשרת אפשר גם לארוז סל לפיקניק ולאכול ממש על סלע אדום שמזכיר שולחן.

יום שני: עיר המלכים, הטיילת והחוף

 עיר המלכים היא אטרקציה חדשה יחסית. זה נכון שהיא לא ממש זולה וגם קצת עמוסה (ויש כאלה שיגידו שהיא עמוסה מדי.) אבל למרות החסרונות עדיין אפשר לבלות שם יום שלם, "להיתקע" באגפים שאהבתם במיוחד, והילדים יהנו מהחויות המגוונות שעיר המלכים מציעה. אנחנו נהנינו שם, אבל אני לא בטוחה אם יש טעם לחזור לשם בפעם השנייה. אני גם לא בטוחה שזה מתאים לילדים צעירים מאוד – הם מתעייפים מהר מעודף גירויים. קחו בחשבון שאפשר לאכול שם רק במתחם המזון ותיערכו בהתאם מבחינת הארוחות. לעומת זאת, יש חניה בשפע ובחינם – בשביל מי שמגיע מתל אביב מדובר בחוויה ששווה בעצמה את כל הנסיעה…

אם כבר אנחנו נמצאים בלגונה המזרחית, כדאי לעשות סיבוב בטיילת ולרדת לחוף עם בגדי ים ומגבות. כמה שעות רגיעה על שפת הים יעשו טוב להורים ולילדים.(פה תוכלו למצוא מידע טוב על החופים באילת). כמעט תמיד עמוס שם – אפילו לא בעונה – אבל עדיין נחמד מאוד, כי כמעט תמיד המים שקטים והאווירה האופיינית של חופש תמידי עושה פלאים לנפש עייפה. לאורך הטיילת יש כמה מקומות נחמדים מאוד לאכול בהם ארוחת ערב. תנסו להתרחק מהחנויות, הדוכנים והרוכלים – הצאצאים עלולים לדרוש שתקנו להם מזכרות… כדי להימנע ממריבות מיותרות סכמו מראש איזה סכום כל אחד יכול לבזבז ועל מה – זה הזמן להיזכר שגם בחופש יש לקבוע גבולות.

יום שלישי: המצפה התת ימי וריף הדולפינים.

מבחינתי, המצפה התת-ימי הוא גולת הכותרת של אילת והוא תמיד יישאר בראש הרשימה, גם אם יבנו בה עוד עשרה "ערי מלכים". נוסעים דרומה, חונים ליד המצפה ונכנסים לעולם הכי קסום שאפשר להעלות על הדעת. הילדים שמגיעים לשם לראשונה, פשוט מסתובבים עם פה פעור אל מול האלמוגים, הדגים, הצבים וכל יתר תושבי המצפה. ההדרכות מעולות – בררו מתי מאכילים כרישים ותזכו להדרכה מרתקת ומחזה מרשים.

מי שמעדיף יונקים ימיים על פני דגים יכול למצוא אותם חיים להם בנחת בריף הדולפינים הסמוך למצפה התת ימי. מחיר הכניסה אמנם שערורייתי, אבל זה עדיין שווה כדי לראות ולו פעם אחת את מבטו של הדולפין שמזנק מהמים כדי לתפוס דג. התנועות והקולות והאנרגיות של הדולפינים כל-כך ייחודיים ומדהימים, שראיתי במו עיניי איך הילדים הכי אנרגטיים והכי פרועים פשוט נרגעים מהשהייה בריף.

ובערב היום השלישי, אם נהיגת הלילה לא מפחידה את ההורים, יוצאים לדרך חזרה הביתה, עם טעם של עוד.

***

המאמר נכתב בחסות סביב עולם – תיירות ללא גבולות בארץ ובעולם.

 

חדר בנות – מקשטים בעצמנו ובתקציב קטן

שתי בנותיי, בנות 14 ו-6, מתגוררת יחד בחדרון לא גדול, אבל מאוד נעים. בדרך כלל הוא מבולגן למופת, אבל יש לו גם אופי וחן משלו, שרובו, לדעתי, בזכות האקססוריז והקישוטים, שאת רובם עיצבנו במו ידינו. הנה כמה הצעות לשדרוג העיצוב של חדר בנות, את הכול ניסינו בבית וזה עובד נהדר. בכוונה איני מביאה רעיונות שדורשים רכישה של חומרים או אביזרים יקרים, כי לקנות אהיל מקסים במאות שקלים זו חכמה מאוד קטנה… נסו ליצור דברים לבד מחומרים זולים יחסית שקל להשיג, ותראו שהסיפוק גדול פי מאה והתוצאה ביתית, חמודה ונינוחה – כזאת שיוצרת אווירה כייפית.

גלאס דקו

אלה צבעי זכוכית שקל יחסית ללמוד לצייר בהם. בדרך כלל יש הצעות לתמונות בחבילה, אבל אפשר כמובן להוריד מהאינטרנט את התמונות שמעניינות את הבת, עם הדמויות האהובות כמו דורה, למשל. בעזרת גלאס דקו אפשר ליצור מעין מדבקת סיליקון שנצמדת לחלון. אפשר להחליף אותן אם רוצים, ליצור מדבקות קישוט לחגים כמו חנוכה ופורים, בקיצור כל מה שבא. לקטנים צריך לעזור עם זה, כי השימוש קצת מאתגר את המוטוריקה העדינה. חשוב לתת למדבקה להתייבש עד הסוף לפני שמסירים אותה מהשקף ומצמידים לחלון, אחרת זה נמרח ונהרס. הייבוש לוקח די הרבה שעות – סבלנות!

 אלמנט חוזר – פרפרים

 אפשר לעצב כמה פריטים עם אלמנט חוזר שהבת בוחרת. אצלנו היה קצת קשה להגיע לקונסנזוס בגלל פער הגילאים של הנערות, אבל לבסוף עוצבו מספר פריטים עם פרפרים.

 אפשר לתפור עם חוט שקוף כמה פרפרים לוילון: זה מעניק לו חן וייחודיות גם אם הוא מאוד פשוט. התאמת הצבעים חשובה כדי לא ליצור חדר "רועש וזועק". עדיף שהפריטים יהיו בצבעי פסטל עדינים או בסולם צבעים אחד – נניח ורדרד-אפרסק וירוק-פיסטוק.

 

תמונת אוריגמי עם פרפרים.

לוקחים מסגרת ישנה, אפשר לצבוע אותה עם צבעיים אקריליים. בוחרים נייר רקע. יוצרים כמה פרפרים מניירות אוריגמי – יש הוראות באינטרנט וזה ממש לא מסובך למי שיש לו תפיסה גיאומטרית סבירה! מצמידים את הפרפרים לנייר רקע, אפשר להוסיף פריטים נוספים כמו פיסות תחרה וליצור קולאז'… ואז רק מכסים בזכוכית ומכניסים למסגרת ותולים. את התמונה שלנו עשתה חברתי אלינה גור שהיא אמנית אוריגמי, אבל זה משהו שבהחלט ניתן לעצב בכוחות עצמכם.

 הדבקת מפיות

 מלאכה שימושית אחרת שניתן להשתמש בה, היא הדבקת מפיות. הנה צד של מדף שעיצבנו עם הבנות, בעזרת הדבקת מפיות עם פרחים, ציפורים ופרפרים:

 

 עוד כמה מילים על הדבקת מפיות: מדובר בתחביב יקר יחסית, אבל אם יש לכם חיבה לסגנון רטרו וכמה רהיטים או פריטים ישנים מעץ, אפשר לעשות דברים כל-כך מופלאים שזה שווה כל שקל. לוקח קצת זמן עד שהתוצאה יוצאת כמו שצריך, בהתחלה הכול נקרע ונדבק לידיים. אל יאוש, בסוף כולם לומדים וזה באמת מקסים. בקשו הדרכה בחנות תחביבים, או שתסתכלו פה על המדריך המוצלח. תתחילו מפריטים קטנים יחסית, ובחרו לקה פשוטה בשביל ההתחלה. את כל החומרים המושקעים יותר עם האפקטים תוכלו לרכוש בהמשך אם תראו שאתם באמת אוהבים את התוצאות.

 תיבת תכשיטים מעוצבת עם מפיות וחרוזי זכוכית (מה אני אגיד, בנות זה בנות…):

 

  ציורי קיר עם שבלונות

האמת שזה משהו שלי אישית קצת מפריע, כי אי אפשר לשנות ולגוון כל הזמן. אז הסתפקנו במדבקות קיר. מצד שני, יש המון כיף בלעצב תמונות על הקיר בשבלונות, וזה משהו שגם ילדים צעירים יהנו ממנו מאוד. שוב, כדאי לחשוב מראש על בחירת צבעים חכמה ורגועה, אחרת יהיה קשה להיות בחדר ולהישאר רגועים לאורך זמן. צבעי דיסני צעקניים לא מתאימים לציורי קיר וגם לא למדבקות.

 מכיוון שיש גם בנות שמתעניינות לא רק בפיות ונסיכות, הנה מדבקות קיר בנושא החלל שזוהרות בחושך:

 

 וטיפ אחרון – לעולם, אבל לעולם, אל תנסו לעשות משהו בעיצוב חדרה של הבת בלי לשתף את יורשת העצר. גם אם נראה לכם שזו הפתעה נחמדה, רוב הסיכויים שהיא תהיה מאוכזבת. גם אם זה מאריך, מסרבל ומייקר את התהליך, תעשו הכול ביחד.

חופשה עם ילדים במלון מיליון הכוכבים

כן, ניחשתם נכון, היום נדבר על איך יוצאים עם חמישה ילדים לקמפינג. כלומר, מה "יוצאים"? יוצאת. אני, אישה, לבד. שני אוהלים. רכב אחד גדול יחסית. כמה שקי שינה, כמה מזרונים מבודדים. צידניות אוכל. מה עוד צריך? שום דבר! רק מצב רוח טוב. כלומר, מצב רוח מספיק טוב שבזכותו תשכחי שיצאת מהבית לחיק הטבע ליומיים עם חמישה חבר'ה שהגדול מהם טרם מלאו לו 14, לבדך. אז פשוט תהני מזה. אלכוהול וחומרים דומים לא באים בחשבון, אז צריך מצב רוח ממקור טהור, פנימי וטבעי. אפשר לנסות יוגה.

חוץ מזה, ממש לא צריך כלום. אולי רק פנסים, בגדים להחלפה, חיתולים, מגבונים, בגדי ים, מגבות, חמש מברשות שיניים, סבון, אקמול, פלסטר, תחבושות, סנו-די. בעצם "די" זו מילה די נחוצה גם כן. אה, וצריך כלים חד פעמיים וכלים לבישול שדה. נשנושים. משחקים. כובעים. קרם הגנה. בקיצור, ארזתי חצי בית. אולי שישים אחוז של בית, לא בדקתי. פלוס-מינוס. כמו שאמרתי, חמישה ילדים. ויצאנו.

אחרי ארבע שעות ו-14 מריבות אימא-הוא-עשה-לי, אנחנו מגיעים למקום הלינה המסודר. שם אנחנו מגלים שהוא יקר להחריד. אבל אין מה לעשות. כבר נסענו ארבע שעות, שנחזור? לא בא בחשבון. מחפשים מקום לאוהל עם צל, רחוק מהשירותים  (שלא יסריח) אבל לא רחוק מדי (שלא נצטרך כל פעם להיגרר לשם באמצע הלילה דרך חצי קמפינג). חם להם, הם רעבים. מה אתם חושבים, לי לא חם? כן, חם לי, אני רוצה מקלחת, אינטרנט ולישון. אבל אני שולפת אמגזית והגדול מראה לי מה הוא למד להכין במחנה הסיירים. שמעתם פעם על טונה מעושנת שעושים מקופסת טונה במים?

אחרי האוכל הם כבר לא רעבים, אבל עדיין חם להם ומשעמם להם. מוציאים בגדי ים, שולפים משחקים, מצופים, מגבות, כובעים, משקפות, והופה לשחות. האמת? זה הקטע שבשבילו שווה הכול. האושר שלהם במפגש עם המים הקרירים, האושר שלי במפגש עם המים הקרירים ועם עוד 100 זאטוטים מצווחים. סתם, סתם. זה באמת נורא כיף. לא רואים?

אז הנה אנחנו רחוקים מהציוויליזציה ומשירותים ומקלחת נורמליים, אמת מים קטנה זורמת ממש ליד האוהל שכבר הצלחנו להציב. עם השני עוד ממשיכים להילחם. האמת, זה לא עד כדי כך קשה, האוהלים המודרניים האלה נועדו לעירוניים מפונקים. אחרי שכולם אכלו ונרגעו, זה אפילו די כיף. הקטע הזה של הטבע, של הבילוי המשפחתי ושל החוויה, מתחיל להישמע לי פחות מטורף.

בלילה, אחרי מקלחת מאולתרת מאוד, הם בסוף נרדמים, ואני יושבת לי בצד עם האוזניות והתה מהאמגזית, ומחייכת למיליון הכוכבים בשמיים. זה משהו שלא רואים כל יום, כן? אז נכון שיותר נוח בבית מלון, אבל אני בטוחה שאת החופשה הזו הילדים שלי יזכרו לתמיד, ולטובה.

אבל לא רק הילדים מתלהבים. למרות כל הקיטורים, אני חייבת לציין שיש בחופשה כזו משהו אחר גם בשבילי כאימא. משהו מעצים, רומנטי והרפתקני, נוגע ללב, וגם מקרב בין ההורה לבין הילדים. זה מלמד אותך לאלתר, למצוא כוחות, להיות מאוד יצירתית ואוהבת, לזרום, לקחת בכיף את הפשטות ולהתנתק מקצב המטורף שבו את חיה בדרך כלל. בקיצור, מאוד נהניתי… רק אל תספרו לאף אחד.

וטיפים למי שהגיע עד כה:

• מזרוני בידוד טובים הם חובה, עם כל הכבוד לשקי שינה.
• לשישה אנשים מספיקים בכיף שני אוהלים שכל אחד מהם מיועד לארבעה.
• אם יש לכם בנים, אין לצאת לקמפינג ללא כדור, פלסטרים ותחבושות. בעצם, גם אם יש לכם בנות.
• אם יש כמה ילדים קטנים אפשר לפרוש שמיכה זוגית מעל המזרנים ושכולם ישנו עליה. זה יותר נוח מאשר להשחיל כל אחד מהם לשק שינה.
• אל תתחילו עם בישולי שדה כבר בצהריים. תכינו הרבה סנדוויצ'ים ופירות ודחו את התענוג לערב.
• הסנו-די ילך לאיבוד ויתושים יאכלו אתכם, הסוללות בפנס  ובמצלמה ייגמרו והגפרורים יירטבו. מסקנה: קחו שני פריטים מכל דבר שהוא קריטי.
• אל תנסו להבין בערב איפה השמש תהיה בבוקר, זה אף פעם לא מצליח. תשלימו עם זה שבשש יש השכמה. שמש, ציפורים, ילדים של אחרים, ובכלל לא באנו לקמפינג כדי לישון.
• למען השם, אם את או אתה הורה יחיד שיוצא עם הילדים לבד, תמצא חברים, משפחה עם ילדים בגילאים דומים או אימא חד הורית נוספת. שניים או שלושה מבוגרים לעומת מבוגר אחד, זה כל-כך הרבה יותר קל, שזה לא יאמן.

על השוקו, הלחמנייה ומה שביניהם.

בימים אלה, סוף חודש יוני, מסתובבים להם ברחבי הארץ המון אנשים בוגרים ועסוקים שנראים כאילו יש להם מיגרנה. המכנה המשותף לכולם: הם הורים לילדים בגילאי 3-12. הסיבה לכאב הראש: החופש הגדול מתקרב.

כשהיינו ילדים אהבנו את החופש הגדול יותר מכל דבר! היינו מתכננים לנו בילויים, ישנים עד מאוחר, יוצאים לחופשות משפחתיות שההורים ארגנו בשבילנו, והדבר היחיד שנדרש מאתנו היה להנות. עכשיו כשהתבגרנו, המשימה הזו הנקראת יולי-אוגוסט לפעמים נראית ממש בלתי אפשרית, לא מבחינה כלכלית, לא מבחינה לוגיסטית ובעיקר לא מבחינת עצבינו הרופפים ממילא.

כדי לסייע קצת להורים (וגם להרוויח סכומי כסף לא רעים בכלל), קמו להן מאות ואלפי קייטנות, שמציעות להעסיק את הילד לפחות שלושה שבועות מתוך החודשיים. כמובן שזה מבורך מאוד, גם אם לא ממש פותר את הבעיה. אבל עדיין, רוב ההורים מעדיפים לשלוח את הילדים לפחות למחזור אחד של קייטנה, מתוך מחשבה שעדיף שיהיו עסוקים ופעילים, מאשר ירבצו כל היום מול המסך. ובאמת ברוב הקייטנות יציעו לחבר'ה תעסוקה שיהיה לכם, כהורים עובדים, קצת קשה לספק באופן שוטף, אז אולי כבר עדיף לשלם ושיהיו מרוצים, נכון?

מרובוטיקה עד אנגלית: ים של אפשרויות.

יש מגוון רחב של קייטנות, שחלקן קשורות לתחומי עניין שונים וחלקן פשוט התמקמו בצורה כזו שילדים שמכירים זה את זה מהגן, מבית הספר, מהחוג או מהשכונה, יוכלו לבלות יחד בהשגחת המדריכים בפעילות מהנה כלשהי.

סוג אחד של קייטנות הוא הקייטנות שקשורות לתחומי עניין – המגוון שלהן הוא רחב ביותר. נזכיר רק את חמשת הכוכבים של השכונה שלנו: רכיבה על סוסים, קייטנת ספורט, רובוטיקה/טכנולוגיה, סיירות ואנגלית. אלה קייטנות שבד"כ נרשמים אליהם ילדים גדולים יותר, הן יותר יקרות, וכמובן עליכם להתאים את הקייטנה לתחביב של הילד שלכם. לא משנה עד כמה התחביב אזוטרי, תמיד יש סיכוי לא רע שתהיה קייטנה שתשמח את הילד ותעזור לו להתקדם בתחום שמעניין אותו: כבר שמענו על קייטנות "מבוכים ודרקונים", קייטנות הבישול הבריא, קייטנות אוריגמי ומה לא.

חשוב לא לשכוח שעבור רוב המקומות שמפעילים קייטנות כאלה (כגון פינות חי, מועדוני ספורט ועוד), קייטנה זו עוד דרך להרוויח כסף בצורה פשוטה ומהירה יחסית, לכן יש לוודא שהמפעילים יודעים מה הם עושים, שהם חשבו על כל הפרטים הקטנים, שהפעילות מגוונת והילדים אכן מקבלים את הערך המוסף שעליו מתחייב המקום.

הסוג השני של הקייטנות הן אלה שמופעלות על ידי גופים גדולים כמו העירייה או המתנ"ס, קייטנות בגנים ובבתי הספר (או אפילו במקום העבודה של ההורים), וקייטנות פרטיות שאין להן נושא מיוחד ושי להן הרבה פעמים כל מיני שמות כמו "קייטנת חזי". הקייטנות האלה בד"כ אוספות ילדים שמכירים זה את זה, לומדים יחד או גרים באותה השכונה, ונותנות להם להנות מפעילות כייפית ומאורגנת, כמו בריכה, משחקיה, יום סיירות ועוד, כיד הדימיון הטובה על המארגנים. בדרך כלל מדובר בקייטנות פחות יקרות, שדורשות פחות ציוד מיוחד, נמצאות קרוב לבית ולכן יש הורים רבים שיבחרו דווקא בהן. הפעילות בקייטנה כזו תהיה מגוונת, אבל אולי לא תתאים לטעם האישי של הילד שלכם. כמובן, יש לוודא שמספר חבריו נרשמו אף הם למחזור הנוכחי של קייטנה.

"חם לי, מגרד לי, משעמם לי"

עם כל הכבוד למדריכים המוכשרים ולמפעילים היצירתיים, זה לא סוד שהיום קשה מאוד לרצות את הילדים. יש להניח שחלק מהצאצאים יתלוננו על הקייטנה שבחרתם או אפילו שהם בעצמם בחרו. יתכן שלדעתם לא עושים שם מספיק דברים כייפיים, או שלפעמים יש ריב בקבוצה. זה קורה, ואפשר להתמודד עם זה כמו עם כל משבר בבית הספר או בחוג – לא תמיד הכול כיף כל הזמן. בקשו מהילד לתאר מה הדברים הנחמדים בקייטנה, והוא ודאי ימצא לא מעט כאלה וזה יסייע לו להתגבר על המשבר.

חשוב רק לזכור שלא לכל ילד מתאים להיות בקייטנה. זה באמת קצת מתיש ורועש, ולהבדיל מבית הספר, קייטנה זו לא חובה.  לכן אם הילד מסרב בתוקף להירשם לקייטנה ומעדיף להישאר לבד בבית, יש לאפשר לו את זה במספר תנאים והגבלות, וכמובן רק אם מדובר בילד גדול ואחראי יחסית (וכאן עליכם לסמוך על ההיכרות שלכם את הילד שלכם. אין גיל אחד שבו כל הילדים בוגרים דיים לבלות לבד בבית במשך ימים שלמים. יש מי שיהיה מוכן לכך בגיל 10, והאחר רק בגיל 14).

מכיוון שהיום התקשורת הרצופה היא כל-כך נגישה, יש רק לדאוג לקבוע גבולות ברורים לגבי המותר, האסור, הבלגן ושאריות המזון, לדאוג לתעסוקה שלא כוללת יותר מ-2-3 שעות מסך ביום (ולחסימה לאתרים בלתי הולמים ברשת), ולהיות בקשר רצוף עם הנוער החופשי והמאושר.

מספר טיפים לסיכום:

• חברים. רוב הילדים לא ישמחו ללכת אפילו לקייטנה הכי מעניינת, אם הם לא מכירים שם אף אחד. ומבחינתם, הם צודקים. לכן ההמלצה היא לרשום כמה חברים ביחד. שלחו כבר עכשיו במייל הכיתתי לכל ההורים שאלה בנוגע להרשמה לקייטנות, עודדו את הילד לדבר על כך עם חבריו הטובים, ותאמו את התכניות שלכם עם ההורים האחרים. זה יהיה כיף לילדים ויקל עליכם גם בלוגיסטיקה של הבאה והחזרה.
• בטיחות. באינטרנט ניתן למצוא לא מעט רשימות שמסבירות מה צריך להיות בקייטנה: ביטוח לכל ילד, חובשים, מאבטחים בפעילויות שונות ועוד. תעברו על זה, כמובן, אך זה לא מספיק בעיניי כי לפעמים על הנייר הכול נראה מעולה והמציאות היא מאוד שונה. אני מציעה לקבל המלצות מהורים שכבר שלחו לקייטנה הזו (בקשו מהמפעילים טלפונים של ממליצים!) ובאופן עקרוני להעדיף קייטנות של גוף מפעיל גדול ומוכר. כמו כן, מומלץ פעם אחת לקפוץ "במקרה" חצי שעה לפני הסיום לראות מה קורה "בפנים" כשרק המדריכים נמצאים עם החניכים. מידה מסוימת של כאוס היא צפויה, אבל בעיקרון, המדריכים אמורים להיראות בשליטה.

• ציוד. לברר מראש אילו פעילויות מתוכננות ומה הציוד שהילדים יזדקקו לו. כבר ראינו הורים שבעשר בלילה מחפשים פנס אצל כל השכנים כי מסתבר שלשני ילדים יש "יום מחנאות" בקייטנה. ברוב הקייטנות מקבלים חולצה וכובע, אבל שימו לב למצב נעלי הספורט שעברו את שנת הלימודים כדי שלא יתפרקו להם במפגש הראשון עם מים. וכמובן, בגד ים, קרם הגנה וכו'.

מאחלים חופש נעים לילדים,

ולהורים – פשוט להוריד את הראש ולזכור שגם זה יעבור…

 בחינות בגרות – מדריך הישרדות להורה

ממש בימים אלו אנחנו, כמו משפחות רבות אחרות בישראל, מתרגשים יחד עם הילד שנבחן בבחינות הבגרות הראשונות שלו. להלן כמה תובנות ועצות שיעזרו לנו לעבור את התקופה המלחיצה.

כולנו מבינים שלחוויה הלימודית שהייתה לנו יש השפעה מהותית על הדרך בה אנחנו תופסים את הלימודים של ילדינו. מי שהיה תלמיד גרוע, סוחב איתו בד"כ את כאב הכישלון גם הלאה, אפילו אם כבר הצליח במישורים אחרים בחיים וחווה גם ניצחונות. אבל גם מי שהיה תלמיד טוב, לפעמים סוחב משקעים ומטען שלילי מתקופת התיכון:  למישהו היו קשיים בהשתלבות חברתית, האחר סבל מיחס פרפקציוניסטי שלו עצמו או של הוריו לבחינות הבגרות, ועוד. כשהילדים שלנו מגיעים לגיל הזה, כל החוויות באות וצפות על פני השטח ולפעמים מפתיעות אותנו בעוצמתן.

חשוב לזכור שהילד שלנו הוא לא אנחנו, להפריד בין מה שעבר עלינו לבין מה שעובר עליו. לשם כך עלינו לזהות תחושות שלנו שעולות כתוצאה מזכרונות וחוויות שהפנמנו, ולהפריד אותן ממה שאנחנו מרגישים כעת וממה שהילד שלנו מרגיש. אז בפעם הבאה כשמפלס הלחץ עולה, פשוט תנסו לבדוק מה בדיוק "מקפיץ לכם את הפיוז": המתכונת באנגלית של התיכוניסט שלכם, או הטראומה מימים עברו.

 המופנם, הלחוץ והבטלן

הילדים, כמובן, שונים מאוד זה מזה – וגם בגיל ההתבגרות כל אחד מהם מגיב למצבי לחץ באופן שונה. ישנן שלוש דרכי התנהגות אופייניות לגיל הזה ש"מטריפות את ההורים". נקרא לזה "המופנם", "הלחוץ" (למרות שבדרך כלל מדובר ב"לחוצה"), ו"הבטלן".

הטיפוס הראשון הוא לאו דווקא ילד שתקן –עם חבריו הוא מקשקש בטלפון כל היום. אבל איתנו, ההורים, הוא לא מוכן לחלוק את החוויות, עונה על השאלות בקצרה ובחוסר חשק, לא מנדב מידע על הלו"ז שלו, ובאופן כללי מאותת "תרדו ממני כבר". זה משגע את ההורים כי הם מרגישים שהילד התרחק מהם, אולי לא סומך עליהם, אולי אין לו תקשורת טובה איתם. זה הזמן לרגשות אשם נוסח "מה עשיתי לא בסדר שהוא לא מדבר איתי".

מה לעשות? אם תלחצו עליו, לא תשיגו הרבה. תנו לו להבין שאתם בסביבה אם הוא ירצה לדבר. אותתו לו שאתם נותנים בו אמון, אבל אכפת לכם. אל תשכחו לשים גבולות ובעיקר אל תתחילו בחקירת שב"כ אם הוא כבר בא ומספר משהו. פשוט תקשיבו ותהיו אוהדים ולא מתערבים. יש  סיכוי שזה יעזור לו לחלוק.

הטיפוס השני שכיח יותר למצוא בקרב הבנות המתבגרות. הילד או הילדה מתנהגים כאילו כל העולם יתמוטט, אם יכשלו בבחינה כלשהי או אפילו יקבלו ציון פחות טוב מהמצופה. זה יכול לנבוע מפרפקציוניזם, או פשוט ממבנה אישיות קצת לחוץ ודרמטי. הבת שצורחת על כולם בבית שיהיו בשקט כי היא צריכה ללמוד, מסתובבת עצבנית, לא מוכנה להשתתף בשום פעילות משפחתית כי "אתם לא מבינים שיש לי בגרויות?!", או הבן שחוטף בלק-אאוט בבחינה – בכל מקרה זה לא נעים.

מה לעשות? יש לי מילה אחת בשבילכם – "COOL". הדרך היחידה להרגיע את הרוחות מסביב זה להיות רגוע כמו פסגה מושלגת בנפאל. ילד פרפקציוניסט אפשר לנסות להכניס לפרופורציות ולהראות לו שהעולם לא באמת יתמוטט אם יקבל 7 במתמטיקה, אבל בעדינות, שלא יחשוב שאתם חסרי רגישות. ואם מדובר במקרה של חרדת בחינות אמיתית  –  פנו לעזרה המקצועית.

הטיפוס השלישי הוא זה שלוקח בקלות, אבל יותר מדי בקלות. כשכל החבר'ה דוגרים על הסיכומים לפני הבחינה – הוא משחק במחשב בנחת. בניגוד למה שנראה כלפי חוץ, לפעמים אלה הילדים שמפלס החרדה אצלם כל-כך גבוה שהם פשוט בורחים מהצורך להתמודד מול התביעה להצליח. אם מדובר בתלמיד טוב בד"כ, יתכן שהוא פשוט זקוק לשיחת מוטיבציה מרגיעה (ולא מלחיצה!), אך אם גם לפני כן היו לילד בעיות לימודיות, יש חשש כבד שהוא פשוט ויתר מראש על הניסיון להצליח.

מה לעשות? לשים גבולות, אבל בשום אופן לא להתחיל במסכת הצקות. להבהיר שאתם מאמינים בו, וגם אם לא יצליח במשהו, מה שחשוב לכם זה שהוא מנסה לעשות כמיטב יכולתו. לפעמים יעזור לשבת ביחד עם לוח בחינות ולבנות לו"ז לימודים, או אפילו סתם להתחיל להתעניין בחומר הנלמד – כדי לדרבן אותו להתחיל להסתכל בכיוון. אולי יגלה שהשד לא נורא כל-כך ואפשר לפחות לנסות ללמוד משהו. אם הבעיה חמורה באמת, תתייעצו עם המחנך, עם יועץ בית הספר או עם פסיכולוג שמתמחה בבני נוער.

קשב וריקוד

זה הזמן להתיחס לתופעת הילד המאובחן. יתכן שהילד שלכם עבר איבחון בגלל קשיי קשב וריכוז או ליקויי למידה, וקיבל הארכת זמן או הקלות בבחינות, ויתכן שאתם בדיוק עכשיו מגלים שהוא חווה קשיים מעבר למצופה ויתכן שיזדקק לאיבחון לקראת שנה הבאה. מה שחשוב מאוד להבהיר לילד כזה, זה שהאיבחון ואפילו הדיאגנוזה הרשמית "קשיי קשב וריכוז" לא פותרים אותו מהאחריות ללימודיו. שימו לב שהוא לא מתחיל לנצל את הפוזה של "קשה לי, אני מאובחן ויש לי בעיות" כדי להשתמט מחובותיו. הגבולות הם עניין נחוץ ביותר למתבגרים בכלל, ולאלה שיש להם בעיה לארגן את עצמם – על אחת כמה וכמה. תעזרו לו לארגן סדר יום, מצאו דרכים שיכולות לסייע לו להתרכז, אבל אל תוותרו לו ואל תתנו לו לוותר לעצמו.

 "לשמן את המכונה"

עובדה שמתבגרים רבים נוטים לשכוח, היא שהפעילות השכלית קשורה מאוד למצבם הגופני. אז אתם, ההורים, תזכירו להם את זה. תשגיחו שיאכלו אוכל מזין ולא רק חטיפים וג'אנק, ושהם ישנים מספיק שעות, ואולי אפילו שהם יוצאים להתעמל או לנשום אוויר צח. דווקא בזה אפשר להיות "האימא הנודניקית", בלי לחשוש להלחיץ או להרחיק אותם. אל תתנו להם להגזים עם הקפאין, אבל דווקא לבחינה עצמה תמליצו להם לקחת משהו מתוק ושוקולדי – זה באמת עוזר להישאר ערניים ולהתמקד, כי בזמן פעילות אינטלקטואלית מאומצת הגוף מגיע בקלות לירידת סוכר. כמה קוביות שוקולד מריר יחזירו את הערנות.

שיהיה לכולנו בהצלחה!