בשיעורי הקיץ בגנים, אני משתמשת במים, קרח וקצפת מתוקה. חומרים אלו אינם מפחידים, נעימים והאחרון אפילו טעים. כל פעם לפני שיעור כזה אני מתרגשת כמו ילדה. אני יודעת שגם אני הולכת לחוות את השיעור תרתי משמע.
אך כמו שאני מתרגשת אני גם מופתעת לגלות שישנם ילדים שבוכים בכי תמרורים כשהם באים במגע עם מים, קרח או קצפת. אני יודעת שחלקכם תאמרו כי גם אתם לא אוהבים מגע של אחד מהם ואין סיבה שהילדים יאהבו את חלקם או אפילו את כולם.
האני מאמין שלי הוא שפעוטות נהנים לחקור את סביבתם. הם נהנים ממרקמים וחומרים לא מוכרים כמו אלה שציינתי וכמו אחרים כגון חול, דשא ואפילו דבק.
ילדים הם יצורים סקרנים וחקרניים מטבעם. אם הם נמנעים ממשהו יש סיבה והיא בדרך כלל לא כי הם "סתם לא אוהבים". יכולות להיות מגוון סיבות. לדוגמא:
- קושי בוויסות חושי.
- הימנעות מדברים לא מוכרים.
- כוחו של הרגל.
- פחד.
- חיקוי של הוריהם או הגורם המטפל.
כשעושים היכרות לפעוטות עם מרקם / חומר חדש יש לעשות זאת בהדרגה. תתחילו מארגז החול בגינה ואז תלכו לים. תתנו לפעוט לשחק בכיסא האוכל שלו עם קוביות הקרח (בהשגחה) ואז תעבירו לו על היד, הצוואר ומקומות נוספים.
חשוב לא לקבע ילדים ולהראות להם שימוש בחפץ / חומר / מרקם בסיטואציות שונות.
ניקח לדוגמא את המים. ילדים רגילים למים מיום היוולדם. הם מתקלחים כל יום ועל כן חשש ממים כבר לא קיים. אך אם פתאום הם נתקלים במים במקום לא צפוי כגון גשם, שלולית, חוג, אקדח מים, בריכה ועוד התגובות משתנות ומגוונות. כדאי לארגן מראש סיטואציות שונות בהם הם ייתקלו במים. היתרונות הם רבים:
- משחק מצוין לכם ולהם.
- התמודדות עם שינויים ומצבים לא מוכרים.
- יציאה מהשגרה.
- תהליך חישה מצוין.
- עידוד הסקרנות וההבנה שלמים יש מגוון שימושים ואפשרויות.
לסיום, בקשה לי אליכם: כשאפשר, תנו לילדיכם להתלכלך וכמה שיותר. הפסיקו לרדוף אחריהם עם מגבונים; אני מבטיחה לכם שהם ואתם תרוויחו רבות.
קיץ נעים
שלכם שגית