כולם שואלים אותי: למה דווקא אילת? חם וצפוף ורחוק ונדוש. התשובה שלי היא שאלו בדיוק הסיבות לחזור תמיד לאילת: אין מקום שבו מרגיש יותר בחופשה מאשר באילת. אם זה לא מספיק אז תמיד אפשר להזכיר את הים, את ההרים האדומים, את האווירה – אין כמו אילת. ההוכחה הטובה ביותר לזה היא שהילדים שלי ממשיכים לספר על הטיול לאילת שנה ושנתיים אחרי שהוא מתרחש. בשנה השלישית, אני לוקחת אותם שוב לאילת.
ולמה דווקא שלושה ימים? דבר ראשון, כי לא תמיד אפשר יותר: יש מגבלות של חופשה, עבודה, תקציב. חוץ מזה, לאחר מחקר של שנים נראה לי ששלושה ימים הם בדיוק מה שצריך בשביל אילת: לא יותר מדי ולא פחות מדי.
אז מה אפשר להספיק באילת בשלושה ימים, עם חבורה של ילדים בגילאים שונים, כשהדרישה היא להעניק להם "חוויית אילת" טובה ומספקת?
יום ראשון: פארק תמנע או עמודי שלמה – הרי אילת.
אין שום דבר שדומה לחוויית טיול בהרי אילת. הצבע הנחושתי המדהים, הנוף הבראשיתי, הכול יוצר תחושה חזקה של קסם. את המסלולים קטונתי מלתאר (אבל אפשר למצוא אותם בקלות רבה, למשל כאן). אני רוצה להמליץ על מסלול שנעשה עוד לפני שנגיע לאילת – מסלול מעגלי ונחמד בפארק תמנע שיהיה אפשרי מבחינת כל הילדים. יש כמה מסלולים בפרק – נדמה לי שאין מי שלא מכיר את עמודי שלמה. מלבד נסיעה קצת מאתגרת על דרך חצץ, מדובר בהמון הנאה במחיר של חצי שעה הליכה מתונה ברגל!
בפרק תמנע יש גם לא מעט אטרקציות מלבד הטיול עצמו. אם הגעתם לאזור אילת כבר בשעות מוקדמות יחסית, במיוחד אם מוקדם מדי לקבל את החדר במלון, כדאי לנצל את ההזדמנות ולבדוק את כל הדברים שהפארק מציע. אני, בתור דחיינית כרונית שאף פעם לא מספיקה כלום נוטה להגיע לאילת בשעה ארבע במקרה הטוב, ולכן בוחרת במשהו פחות יומרני. טיול רגלי לא ארוך הוא כל מה שצריך אחרי נהיגה מייגעת של שעות על גבי שעות.
דרך אגב, הפארק גם שימש השראה למשחק מאוד מוצלח שיכול להעסיק את כל המשפחה במהלך הנסיעה ושהפך למסורת משפחתית. יש לנו משחק דימיון שמבוסס על הצורות המדהימות שקיבלו ההרים בדרך לאילת במהלך מאות אלפי שנים של רוח וגשם. אחד מאתנו צריך לבחור הר והיתר מנסים לנחש למה הוא דומה, למשל – גמל, עוגה, פטרייה.
אולי לא צריך להזכיר אבל אני אזכיר בכל זאת: מים, מים ומים, וגם מי שלא צמא חייב לשתות. וגם קרם שיזוף, כובעים לכולם ומשקפי שמש כי השמש פה מאוד לא רחמנית. ודבר אחרון: אם השעה מאפשרת אפשר גם לארוז סל לפיקניק ולאכול ממש על סלע אדום שמזכיר שולחן.
יום שני: עיר המלכים, הטיילת והחוף
עיר המלכים היא אטרקציה חדשה יחסית. זה נכון שהיא לא ממש זולה וגם קצת עמוסה (ויש כאלה שיגידו שהיא עמוסה מדי.) אבל למרות החסרונות עדיין אפשר לבלות שם יום שלם, "להיתקע" באגפים שאהבתם במיוחד, והילדים יהנו מהחויות המגוונות שעיר המלכים מציעה. אנחנו נהנינו שם, אבל אני לא בטוחה אם יש טעם לחזור לשם בפעם השנייה. אני גם לא בטוחה שזה מתאים לילדים צעירים מאוד – הם מתעייפים מהר מעודף גירויים. קחו בחשבון שאפשר לאכול שם רק במתחם המזון ותיערכו בהתאם מבחינת הארוחות. לעומת זאת, יש חניה בשפע ובחינם – בשביל מי שמגיע מתל אביב מדובר בחוויה ששווה בעצמה את כל הנסיעה…
אם כבר אנחנו נמצאים בלגונה המזרחית, כדאי לעשות סיבוב בטיילת ולרדת לחוף עם בגדי ים ומגבות. כמה שעות רגיעה על שפת הים יעשו טוב להורים ולילדים.(פה תוכלו למצוא מידע טוב על החופים באילת). כמעט תמיד עמוס שם – אפילו לא בעונה – אבל עדיין נחמד מאוד, כי כמעט תמיד המים שקטים והאווירה האופיינית של חופש תמידי עושה פלאים לנפש עייפה. לאורך הטיילת יש כמה מקומות נחמדים מאוד לאכול בהם ארוחת ערב. תנסו להתרחק מהחנויות, הדוכנים והרוכלים – הצאצאים עלולים לדרוש שתקנו להם מזכרות… כדי להימנע ממריבות מיותרות סכמו מראש איזה סכום כל אחד יכול לבזבז ועל מה – זה הזמן להיזכר שגם בחופש יש לקבוע גבולות.
יום שלישי: המצפה התת ימי וריף הדולפינים.
מבחינתי, המצפה התת-ימי הוא גולת הכותרת של אילת והוא תמיד יישאר בראש הרשימה, גם אם יבנו בה עוד עשרה "ערי מלכים". נוסעים דרומה, חונים ליד המצפה ונכנסים לעולם הכי קסום שאפשר להעלות על הדעת. הילדים שמגיעים לשם לראשונה, פשוט מסתובבים עם פה פעור אל מול האלמוגים, הדגים, הצבים וכל יתר תושבי המצפה. ההדרכות מעולות – בררו מתי מאכילים כרישים ותזכו להדרכה מרתקת ומחזה מרשים.
מי שמעדיף יונקים ימיים על פני דגים יכול למצוא אותם חיים להם בנחת בריף הדולפינים הסמוך למצפה התת ימי. מחיר הכניסה אמנם שערורייתי, אבל זה עדיין שווה כדי לראות ולו פעם אחת את מבטו של הדולפין שמזנק מהמים כדי לתפוס דג. התנועות והקולות והאנרגיות של הדולפינים כל-כך ייחודיים ומדהימים, שראיתי במו עיניי איך הילדים הכי אנרגטיים והכי פרועים פשוט נרגעים מהשהייה בריף.
ובערב היום השלישי, אם נהיגת הלילה לא מפחידה את ההורים, יוצאים לדרך חזרה הביתה, עם טעם של עוד.
***
המאמר נכתב בחסות סביב עולם – תיירות ללא גבולות בארץ ובעולם.
