יש לנו גינה! בתור התחלה בואו נסכים שזה עניין חיובי. לפני רכישת ביתנו הראשון, חלמתי תמיד על גינה משלנו ומראש ידעתי שאני הולכת להשקיע בגינה חסכונית במים. משטחי דשא טבעי נראים לי כבזבוז נוראי עליו מתחילים גם קנדים מבטן ולידה להניד ראש, וקנסות המים על גינות ביתיות וציבוריות שיכנעו אותי עוד יותר בצדקת דרכי.
לפני שהגענו לשכונה, חשבתי שדשא מלאכותי הוא משהו שמתאים בעיקר לאיי תנועה. היה בו משהו קצת… איך לומר – מלאכותי. דעתי נשארה מוצקה עד חמש דקות לאחר שהוזמנתי לגינתה של השכנה, שם ראיתי את התוצאה של שלוש שנות אושר סינטטי. במקרה של שכנתי, הדשא היה באמת ירוק יותר.
שכנתי שרון התקינה דשא מלאכותי בביתה לפני כשלוש שנים ולא מתחרטת לרגע. לאחר ביקורים ומנגלים לרוב, הבנתי שאם הילדים שלי לא הצליחו להשמיד אותו, זה כנראה פיתרון עמיד במיוחד. ביתה של שרון הוא מסוג המקומות המזמינים ששואבים אליהם את כל ילדי השכונה. בכל זמן נתון אפשר למצוא שם גדוד ילדים בגילאים שונים, ואת שרון לוגמת קפה בעין הסערה, בשלווה סטואית. הדשא הסינטטי של שכניי נמצא מסביב לפינת ישיבה, בית על העץ, ערסלים ועוד מיני אביזרים המצביעים על כך שהגינה שלהם נמצאת בשימוש אינטנסיבי. את הזיתים שנושרים מהעץ המקסים שצומח להם באמצע הגינה הם מברישים באמצעות מטאטא.
חיות מחמד יכולות לנצל את ההזדמנות ולהשתמש בדשא כפינת נוחיות. במקרים האלו נחמד להיזכר שדשא סינטטי אפשר לנקות עם צינור!
שיחה עם הגננ(ית) החביבה שהתקינה שם את הדשא הבהירה לי ששכנתי דווקא לא בחרה בסוג היקר ביותר וכך שמה סוף לתירוץ הכלכלי שהתחלתי לבשל עוד לפני שהספקתי לצייץ.
למרות שאני אוהבת את הגינה של השכנים, שתי הבעיות העיקריות בשלהן עוד לא התקנו דשא מלאכותי בגינתנו הן העלות והצורך בצל. דשא מלאכותי יקר משמעותית פר מטר מרובע מדשא רגיל ובגינה גדולה כמו שלנו זו הוצאה ניכרת. דשא מלאכותי מתחמם בשמש הישראלית לכ-70 מעלות ולפני שנשקול התקנת דשא כזה אנחנו צריכים למצוא זמן ומשאבים ולדאוג לגינה מוצלת.
מהם היתרונות של דשא סינתטי?
– דשא סינטטי אין צורך להשקות ובימינו, לשפוך מים זה לא מוסרי.
– דשא סינטטי אין צורך לכסח, אין לי מכסחת דשא ובעיקר אין לי זמן.
– דשא סינטטי אין צורך לזבל, לרסס לעשב ולטפל, אין לי חשק לשכור בשביל זה גנן ואם עוד לא ציינתי את זה קודם, יש לי גינה! רק אין לי זמן.
ונעבור לקורס זריז בדשאולוגיה. כמה טיפים בסיסיים:
– באופן כללי ניתן לומר שככל שהדשא רך וצפוף יותר, איכותו גבוהה יותר.
– דשא מתחת ל-20 מ"מ גובה לא שווה את כספכם
– קיימים בשוק דשאים בגוונים שונים, מירוק אחיד ועד סוגים המשלבים אפילו גווני חום וצהוב, למראה טבעי.
– חשוב לבדוק שסוג הדשא אינו פולט חומרים רעילים בשמש ושהוא אינו ניתן לתלישה או מתחמם יתר על המידה. כיום קיימים אפילו סוגים עם מסנני קרינה.
כשאמצא את הכסף הדרוש לפרוייקטים בגינה אני רוצה דשא מלאכותי.
***
המאמר נכתב בחסות איסמור – איסמור מובילה בארץ בתחום שיווק מוצרי האיכות לבית ולחצר מוצרים אלה כוללים, בין היתר דשא סנטטי, ג`קוזי(ספא), סאונות, ברביקיו בנוי, מתקני שעשועים לילדים, בקתות עץ, מחסני עץ ועוד.
ניסיתי בזמן האחרון את השיטה של לתלות את הבגדים אחרי הכביסה ופשוט לתת לבני הבית לקחת את מה שהם צריכים ישירות מהמתלה בלי שהיא אפילו תגיע לארון, אבל זה לא ממש עבד… אני גם חושבת שאולי העובדה שכולנו לבשנו בגדים באותו צבע וחזרנו שוב ושוב על אותה מלתחה גרמה להרמת כמה וכמה גבות אצל המשפחה הקרובה
כשהבנתי שזה לא עובד ניסיתי את השיטה של לתת לכביסה להתרבות. הרי תמיד יש לי הר של כביסה שממתין להיכנס למכונה והר של כביסה שכבר יצא מהמכונה. תהיתי מה יקרה אם ננסה לעשות השוואת גדלים ולראות איזה הר ינצח. בסוף החתולה ניצחה. היא מילאה את שתי הערמות בשערות והפכה אותן למשכן הפרטי שלה.
אני חושבת ששלב השבירה היה כשהילדים גדלו מעט וקיפלנו את הלול. הלול לא באמת שימש את הילדים – הוא פשוט מנע מהכביסה הנקייה לזלוג לרצפה, היווה כלא מצוין שמנע מהכביסה הנקייה לברוח ובודד אותה מחיות בית, תינוקות זוחלים וכל השאר: האופציה המושלמת לכלי קיבול ענק.
בצר לי הבנתי שאין ברירה וצריך לקפל כביסה. החלטתי שאם כבר עושים את זה אז עדיף שזה יהיה בדרך הקלה ביותר והיעילה ביותר. היה לי גם ברור שאני לא מתכוונת לגהץ את כל הערימה כמו חמותי שתחיה; אני לא אתפלא אם גם תחתונים עוברים אצלה גיהוץ והיא מזועזעת כל פעם מחדש שהסדינים שלי לא עוברים גיהוץ…
דרך אגב, זה הרגע להזכיר שאומרים שבשעה של עבודות בית – בישול, קיפול כביסה, סידור חדרים וכן הלאה – שורפים 200 קלוריות, מעורר מוטיבציה, לא?
אז פנו את המיטה ויישרו את הסדין, מצאו בטלוויזיה איזו סדרה שלא צריך להתעמק בה, קחו את הר הכביסה והניחו לידיכן, והתחילו לקפל!
קיפול כביסה של ילדים
כשקמים בבוקר זה לא בדיוק הזמן לנסות להתחיל לזהות חליפות ולהתאים צבעים. יש גם את התופעה הנפוצה של אבות חסרי יכולת התאמה שיכולים לשלוח את הבן לגן עם שמלה. למען שעות בוקר יעילות יותר מצאתי שתי שיטות קיפול טובות:
הראשונה – לקפל את החולצה בתוך המכנס: מקפלים את החולצה כרגיל, שמים אותה בתוך הרגל של המכנס ועל זה מקפלים את הרגל השנייה.
השנייה – דומה אך שונה – לקפל את המכנס בתוך החולצה: זה מאוד דומה למה שעושים בחנות. מקפלים רק את צידי החולצה, שמים עליה את המכנס המקופל ואז מקפלים את החולצה לחצי כרגיל.
מצעים של ילדים: אני נוהגת לקפל הכול ואז להכניס לתוך ציפת הכרית שהיא קטנה ויעילה. את כל הסט שומרים ביחד בארון .
ואם מדברים על מצעים: כשאתם תולים מצעים, בייחוד של הילדים, נסו לתלות אותם אחד ליד השני לפי הסט לו הם שייכים ולנער מעט על מנת שהכול יהיה מתוח וללא קמטים כשיתייבש. בנוסף, מצעים יש לקפל ישירות מהחבל: כך הם ישמרו על מראה חלק ונקי.
קיפול כביסת בוגרים
אם יש לכם ילדים בוגרים יותר בבית הם בטח ישמחו לעזור לכם לקפל לפי הסרטון הבא
זה מגניב (היי…זה ביוטיוב!) וזה כל כך מהיר שזה נראה כמו קסם.
תוספת אישית שלי: החלק האחרון משאיר את השרוול בחוץ אלא אם אתם מקפלים שוב לחצי. זה גם חוסך מקום בארון וגם יוצר קיפול יפה. למי שסקפטי אני רוצה לומר שאפילו מישהי בעלת שתי ידיים שמאליות כמוני כמוני הצליחה בקיפול.
קיפול כביסת הורים
למזלי, בן זוגי לא הולך מכופתר – רק ג'ינס וחולצת T ולפעמים עושה טובה ולובש T עם צווארון. כך שאני מתמודדת עם קיפול חולצות טריקו בלבד.
ראשית, כאשר אתם תולים את החולצות נערו אותן בשתי ידיים וודאו כי השוליים יחסית חופפים. כך מקבלים בד ללא קמטים וחולצה ישרה יחסית במקום גוש חסר צורה.
ולמלאכת הקיפול עצמה: גם כאן ניתן לקפל כמו בסרטון המצורף.
בנוסף אני נוהגת לקפל את החולצה בצורה צרה יחסית (כמו בחנות בגדים) כדי לחסוך במקום בתוך הארון. שימו לב שהיום נוטים לעשות מדפים צרים יותר וארונות צרים יותר מבעבר וחבל לתפוס כל כך הרבה מקום. שימו את הבגדים שאינם בשימוש יום יומי מאחור ואת הבגדים האהובים מקדימה כך שיהיו זמינים. זה ימנע יצירת בלגאן בארון כשמחפשים בגדים. סדרו את הארון לפי צבעים, כדי שיהיה קל יותר לחפש את החולצה הכחולה שאוהבים, למשל. עוד יתרון הוא שתגדילו ככה את הסיכוי שתהיה לכם כביסה מלוכלכת סביב אותו גוון ותוכלו למלא מכונה בקלות.
לפחות אחת לשנה עברו על הבגדים, בייחוד של הילדים, וראו במה לא השתמשתם. יש הרבה אנשים שישמחו לקבל את הבגדים ובכל עיר ישנם מרכזי חלוקה ו/או מיחזור שמחכים לתת לבגדים שלכם בית חם. גם לנעליים לא בלויות במצב טוב ימצא בית חם וגם לתיקי בית הספר של הילדים: ככה גם חסכתם מקום וגם עשיתם מצווה.
קיפול מצעים מגבות ושאר מיני חתיכות בדים גדולות
רצוי לציין שמצעים חשוב לקפל טוב ונכון לא רק בשביל למנוע קמטים, אלה דבר ראשון על מנת לחסוך מקום בארון. סדין או ציפה של שמיכה שאינם מקופלים נכון יכולים לתפוס אפילו יותר מפי שניים מקום וחבל.
רצוי להתחיל כבר בשלב תליית המצעים. כמו במצעי ילדים, גם כאן רצוי לתלות אותם אחד ליד השני על מנת שהסטים כבר יהיו לנו מוכנים ולא נתחיל לנבור ולנסות לזהות מה שייך למי. בנוסף, מצעים זוגיים או בודדים קפלו קיפול אחד או שניים, נערו היטב ותלו את זה כבר חצי מקופל מה ששומר על צורה יפה ונעימה גם לאחר הייבוש ומקל על הקיפול כמובן.
קיפול סדיני גומי – אני חושבת שאלה הסדינים הכי נפוצים היום ופחות ופחות משתמשים בסדינים הגדולים ללא הגומי אשר דורשים תופסנים מיוחדים או אנשים מוכשרים שלא זזים בלילה (לא אני, בקיצור.)
מתחו את הסדין בידיים כך שתקבלו קצה מול קצה. הכניסו פינה אחת לתוך השנייה. חזרו על זה עם כל 4 הפינות בצורה מסודרת אחת לתוך השנייה. החליקו עם היד ויישרו את שארית הסדין לאורך שיהיה מסודר מה שבעצם נותן לנו מלבן ענק עם חלק אחד מעוגל של הפינות.
המוכשרים בינינו יעשו זאת באוויר… הרוב יניחו על המיטה או השולחן ואת הקצה המעוגל מקפלים פנימה בערך שליש מהרוחב וכך אנו מקבלים מלבן ארוך יפה ולא מעוגל שניתן לקפל בקלות.
למי שלא הבין והסתבך מצ"ב קישור המסביר זאת אמנם באנגלית אבל באופן ברור ויפה.
טיפ נוסף שאינו מוזכר בסרטון – לאחר שקיפלתם את הסדין ואת הציפה של השמיכה הכניסו הכול לתוך הציפה של הכרית וכך יש לכם סט מסודר מוכן לשליפה בארון בלי לחפש התאמות מיותרות.
עוד סרטון בנושא – קצת יותר תואם לקלמזיות שלי אבל התוצאה זהה. והכי חשוב שימו לב לארון המקופל המסודר מאחוריה:
גם פה, מומלץ לקפל הכול ואז להכניס לתוך ציפת הכרית. את כל הסט שומרים ביחד בארון.
תראו כמה מעט מקום תופס ארון מצעים שלם שמקופל בצורה זו:
קיפול מגבות – אני יודעת שהרבה פשוט מקפלים מגבות לחצי ושוב לחצי ושוב עד שנשארים עם משהו קטן שכזה. אם תשאלו את אמא שלי, היא תגיד לכם שזה ממה לא חוקי.
השיטה שלה שאומצה על ידי, כי פשוט אחרת אני מרגישה שאני לא ממצה את מלוא פוטנציאל קיפול הכביסה שלי, היא לקפל כל מגבת לשליש ורק אז לקפל חצי וחצי.
אופציה שנייה שגורמת לנו לא להתבאס מהגודל הבלתי אחיד של המגבות שלנו הוא לקפל את כל המגבות לאותו הרוחב בלבד ואז להתחיל לגלגל את זה כמו רולדה. ככה יש לנו רולדות יפות וצבעוניות מסודרות על המדף.
אם מקפלים בצורה קצת קשה לשים לב מה הגודל הסופי של המגבת – כולן באותו הרוחב – ולכן מומלץ לשים מגבות פנים, גוף, וידיים במדפים שונים.
ואם עדיין הכול לא מצליח לכם. לא מניסיון אבל ממה שראיתי ברשת אולי המכשיר הבא זה יעשה את העבודה, למרות שבגדול זה דומה לכלא שקיות הניילון שיש לי במטבח…
אני אוהב ג'קוזי. בסדר, אולי אוהב זה בלשון המעטה. כשאני יוצא לחופשה בצימר אני מוודא שיהיה שם ג'יקוזי ואם אני יוצא לחו"ל אני משתדל לבחור בית מלון שיש בו או לידו מרכז ספא. גם בבית אני לא יוצא מופסד ואני מקפיד לשכשך בבריכה החצר הקטנה שלי – צנועה וחמודה – בכל פעם שיש לי הזמנות. הדבר היחיד שאני אוהב יותר מאשר להתרגע במים זה לשתות כוס יין תוך כדי. מכירים את התמונה שתמיד שמים כשמפרסמים מערכת ספא? זאת עם הזוג שנהנה מלגימת שמפניה ומערב רומנטי ב ג'קוזי? ככה אני נראה כשאני יושב בבריכה ונהנה.
הניסיון הרחב שלי בהשתכשכות במים ובלגימת יין מאפשר לי להציג בפניכם את המדריך האישי שלי לשתיית יין בבריכה: איזה יין כדאי לשתות בג'קוזי.
נפתח בכמה עצות כלליות:
שתו את מה שאתם אוהבים ולא את מה שאתם חושבים שצריך לשתות: מערכות ספא לסוגיהן השונים נועדו להנאה שלכם ולכן אל תחפשו את היין המרשים שאמור להראות שאתם מביני עניין ואניני טעם. מצאו יין שאתם אוהבים ואל תנסו להרשים אף אחד. העצה הזו נכונה גם לגבי ההמלצות שלי בהמשך. קחו אותן בעירבון מוגבל ואל תכריחו את עצמכם לשבת במים ולסבול מיין שלא מתאים לכם.
אל תגזימו: יותר מדי יין עלול לגרום לכם לכבדות ואפילו להירדמות. לא מומלץ להירדם בתוך המים…
נעבור כעת לסוגי היין. קודם כל, לבן או אדום?
מניסיוני האישי אני יכול להמליץ על כמה יינות שמתאימים במיוחד לבריכת הספא. הנטייה שלי היא להמליץ בעיקר על יינות לבנים ויינות מסוג רוזה (יין סמוק או ורוד.) היין האדום, איכותי ככל שיהיה, מתאים יותר להזדמנויות אחרות ולפי דעתי הוא איננו מתאים להשתכשכות קלילה של אחר צהריים או ערב בג'קוזי. הוא עלול להיות כבד מדי לאווירה הקלילה ופעמים רבות הוא דורש ריכוז גדול יותר כדי שנוכל ליהנות ממנו באמת. כמו כן, המים אמורים להיות חמים ולכן עדיף לשלב איתם יין קר או מצונן שיתאים לסביבה שבה אנחנו שותים. יין אדום עלול להיות "חם" מדי וכבד מדי מכדי שנוכל ליהנות ממנו באמת.
אז אנחנו מחפשים יין קצת צונן. נתחיל, כמובן, עם השמפניה שמקושרת באופן מיידי עם ההשתכשכות במים. אני מתאר לעצמי שיש אנשים שמסוגלים להבדיל בין בקבוק שעולה מאה שקלים ובין כזה שעולה כמה מאות אבל אני לא ממש מצליח להבדיל. במקום להשקיע הרבה כסף בבקבוק יקר, מי שאיננו אנין טעם באופן קיצוני יכול להסתפק במשקאות כדוגמת הקאווה והלמברוסקו.
מדובר ביינות שניתן לקנות יותר בזול והם מהנים ביותר לשתייה, בייחוד לאחר צינון מתאים במקרר. אל תצפו לחוויה קולינרית מדהימה אבל מדובר בהחלט במשקה אלכוהולי מוצלח שממלא את התפקיד שלו בצורה מלאה.
יין דומה שניתן להזכיר כאן הוא המוסקאטו: זהו יין לבן ומבעבע קלות. לרוב הוא בעל אחוז אלכוהול נמוך והוא נשתה בקלות, כמעט כמו מיץ מרענן. שוב, לא מדובר בחוויה קולינרית אייל-שניאית אבל ניתן למצוא יין מסוג כזה במחיר לא גבוה ובעל איכות לא רעה בכלל.
אם אתם מחפשים יין יותר אמיתי אתם יכולים לנסות את השרדונה.
כאן אנחנו כבר מתעסקים עם יין "רציני" יותר וגם יקר יותר. הוא דורש השקעה כספית גבוהה יותר אבל הוא בהחלט נעים לשתיה, מתאים לג'קוזי ומשמח את הלב ואת הגוף. לא כולם אוהבים שרדונה כיוון שמדובר ביין יבש אבל עדיין מדובר ביין די פופולארי.
הזינפנדייל הוא יין סמוק ופחות יבש. הבעיה איתו היא שהוא עלול להיות מתקתק מדי לטעמם של אחדים. מבחינת המחיר הוא לרוב זול יותר מהשרדונה.
הריזלינג הוא אפשרות נוספת. מדובר ביין פירותי מעט פחות מתקתק מזינפנדל ויבש יותר. ניתן למצוא בכמה רמות מחיר והוא מומלץ למי שאוהב יין לבן יבש וחצי יבש.
אחד מהיינות האהובים עלי הוא הגוורצטרמינר. מדובר ביין מאוד איכותי אבל גם לא זול.
הגוורצטרמינר הוא יין קל אבל בעל עומק מפתיע ויש בו עושר של טעם שלפעמים מזכיר יינות אדומים כבדים יותר. המחיר עלול להרתיע אבל הוא בהחלט שווה ולו ניסיון אחד.
עצה אחרונה בענייני יין לסיום: מי שמזמין אורחים או אפילו מי ששותה לבד ואיננו מכיר עדיין את היינות השונים ינהג בחוכמה אם הוא יכין מגוון של יינות כדי לקלוע לטעמים השונים. חבל להיכנס ל ג'קוזי ולפתוח בקבוק יין רק שביל לגלות שזה לא מה שאנחנו אוהבים.
***
המאמר מוגש בחסות הוט ספרינג: מערכות ספא מהחברות המובילות בעולם.
מדי עונה אנחנו נחשפים לאופנה חדשה. החנויות מציעות את הפריטים הכי חמים, וכולנו פוגשים בהם בכל מסע שופינג. למרות אהבתי לאופנה, בד"כ קשה לי להתחבר לטרנדים חדשים. לוקח לי שנה שנתיים להתרגל לרעיון, ובינתיים הטרנד כבר מתחלף.
השנה קרה אירוע נדיר והתחברתי לטרנד החם בדיוק בזמן: הניאון. אולי זה בגלל שזה קצת מזכיר לי את הילדות שלי (שנות ה-80), או בגלל אהבתי לצבעים בוהקים וחזקים; הניאון מתחבר לי למקום בנשמה שאוהב להתבלט אופנתית.
ההתמסרות לטרנד התחילה כשקניתי נעליים בצבעי ניאון: כתום וצהוב (2 ב-100, איך אפשר לסרב?), ובאותו הרגע נפרץ הסכר והמון פרטים חדשים בצבע ניאון צצו בארוני. עכשיו, כשאני מתבוננת בפריטים הזוהרים, אני פשוט מאושרת! גם אם תוך עונה או שתיים זה כבר יהיה out, צריך ליהנות כל עוד אפשר…
סוד ראשון: למה זה עובד
החולצה והנעליים הן חברות טובות בלוק הזה, ולא אכפת לי שזה matchy matchy, בעיני זה מקסים. הבד האוורירי של החולצה ביחד עם החיתוכים עושים לי את זה ובגדול. המכנס השחור מחמיא לניאון הצהוב, והולך נהדר עם נעלי עקב סירה. טבעת ה-over size הזהובה מתאימה לניטים הזהובים שעל החולצה, ומשדרת, שוב מסר של wow.
סוד שני: המכנסיים
את המכנסיים אני תפרתי. עלות הבד כ-20 ₪ ולזה צריך להוסיף חמש שעות עבודה. רמת תפירה: בינונית.
טרנדים חדשים לא תמיד קלים לעיכול. חשוב ללבוש את מה שמתאים לנו ולאו דווקא מה שאופנתי. אני מאמינה שכמעט בכל טרנד אפשר למצוא את הפריט שיתאים לנו מבחינת מבנה הגוף והטעם האישי, אבל לא תמיד חייבים לאמץ טרנד חדש; אפשר לדבוק בפריטים הקלאסיים ולחכות לעונה הבאה. ומי שתופרת, כמוני, יכולה להמשיך וליצור בגדים לפי טעמה ומידתה, ללא קשר לסחורה בחנויות.
מכירים את חוקי מרפי? נכון שגם אתם בכל פעם שאתם מחפשים את המצקת אתם מוצאים את המכסה של הסיר הקטן (זה שחיפשתם אתמול ולא מצאתם), ואת המצקת אתם תמצאו מחר בדיוק כשתחפשו נואשות את האגרטל. כשלי נמאס להיות כפופה לחוקים הללו,החלטתי שהגיע הזמן ליעל את האחסון במטבח שלי, כדי שבפעם הבאה אמצא מה שאני צריכה בדיוק בזמן. לאחר שהגעתי להחלטה הגורלית הזו, גיליתי שיש פתרונות אחסון מדליקים למטבח והחלטתי לחלוק אותם עמכם.
עקרון ראשון: מיקסום האחסון בארון
אולי זה נשמע מובן מאליו שכדאי למקסם את האחסון בתוך הארונות שכבר יש לנו, אבל גיליתי שיש פתרונות יצירתיים. לדוגמא שימוש ב"מדרגות" המיועדות לכך
יש כמה שטחים במטבח שקשה לנו להשתמש בהם. אחד מהם הוא השטח שמעל לארונות: המיקום גבוה מדי ולכן לא שימושי על בסיס יומיומי. כדאי לנצל את המקום הזה לאחסון של דברים שלא נמצאים בשימוש על בסיס קבוע כמו לדוגמא סט הכלים שמשמש אותנו רק בפסח. אפשר גם לאחסן שם דברים שלא קשורים למטבח ולא מצאנו להם מקום אחר (אבל לא להתפלא אחר כך שלאוסף הפילים שלך יש ריח של שקשוקה). כדי שלא תווצר תחושה של בלאגן כדאי לאחסן את החפצים בתוך סלים או קופסאות. אני גם ממליצה לא למלא אותם יותר מדי.
אם יש לכם קירות פנויים במטבח תוכלו להשתמש גם בהם כמקומות אחסון (או להשכיר אותם כשטח פרסום). הנה דוגמא הממחישה את מגוון אפשרויות התליה שניתן להשתמש בהם:
זה כנראה האחסון הכי נפוץ: על השיש. הבעיה איתו שהוא יוצר תחושת בלאגן ותופס שטח עבודה ולכן כדאי לצמצם אותו. השתמשו בכלים יפים כדי לאחסן פריטים שהם בשימוש יומיומי. קופסאות שקופות ומרובעות מיעלות את האחסון: גם רואים מה יש וגם אפשר לערום אותן זו על זו:
יש אנשים שזוכרים מהטיול שלהם באנגליה את הטיול לביג בן, נהר התמזה או כיכר טרפלגר. אני דווקא זוכרת מלונדון את חנויות הספרים הענקיות ברחוב אוקספורד. בכל חנות כזו יש בית קפה חמוד וקטן, שאתם יכולים לשבת בו בכיף עם הספר שלכם ולשתות קפה. הכל טוב ויפה, עד שאתם שומעים אישה צועקת בהיסטריה, "איציק! 'תה רוצה אספרסו כפול או רגיל? שים כבר ת'דברים שלנו על הכיסא שנתפוס מקום! "
זה מחזיר אותנו לישראל. רוב חנויות הספרים בארץ (ואנחנו לא מדברים על מדינת תל אביב) הן קטנות וצפופות. המנטאליות של החנויות כאן היא "כנסו, קנו ספר ולכו". אפילו בחנויות ספרים גדולות ומרווחות, אין בד"כ כיסא אחד לרפואה!
אם לא מתחשק לכם לעמוד במעבר צפוף של חנות ספרים בקניון הומה אדם, כשמישהי עם עגלה דורסת אתכם והמוכרת שולחת אליכם מבטים חמוצים (כי אתם כבר רבע שעה עומדים ובוהים בספר), תוכלו להזמין את הספר המבוקש מאתר האינטרנט של החנות.
אבל במחשבה שנייה, למה שתעשו את זה? האם הסתכלתם פעם על המחירים של הספרים בארץ? אם אתם נוהגים לרכוש ספרים בארץ, סימן שאינכם מכירים את הפלא הבא שיצא מאנגליה מאז דיוויד בקהאם: חנות הספרים המדהימה Book Depository.
אני שמחה להמליץ לכם על החנות המופלאה הזאת. מאידך, השמחה הזו מהולה בעצב. האם המצב בישראל כל כך רע, שאפילו הספרים שנמכרים באנגליה (אחת המדינות היקרות בעולם), הרבה יותר זולים מאשר בארץ?
לשם השוואה, בואו ניקח כמה ספרים מהאתר של רשת סטימצקי. ספר הילדים החביב "הזחל הרעב" של קרל אריק עולה באתר 62 ₪. לעומת זאת, בחנות הספרים הבריטית מחירו 40 ₪. ספרו של קורט וונגורט, "בזמן שבני תמותה ישנים", עולה באתר 79.90 ₪ ואילו בחנות הבריטית מחירו כ-53 ₪. הספר "דיאטת שבע-עשר הימים" של מורנו מייק עולה באתר 80.75 ₪. בחנות האנגלית – מחירו כ-47 ₪.
פערי המחירים הולכים ותופחים כשזה מגיע במיוחד לספרי אמנות, עיצוב ותחביב. הספר "סריגת וינטאג" של קלייר מונוטוגמרי עולה באתר סטימצקי 125.10. בחנות הבריטית, לעומת זאת, מחירו 60 ₪. דוגמה נוספת: הספר המדליק "עולם הגרפיטי" עולה באתר הישראלי 263.00 ₪, בזמן שבחנות הבריטית הוא מוצע ב-136 ₪.
אין ספק, שהחנות האנגלית מתאימה במיוחד לאומנים, אמנים, מעצבים, אדריכלים, חובבי עבודות יד ועוד – מה גם שרבים מהספרים אינם ניתנים להשגה בארץ.
החסרונות של חנות Book Depository
מופלאה ככל שתהיה, החנות עדיין לא מציעה אופציה של דפדוף וירטואלי בספרים עצמם. זאת, בניגוד לחנויות אחרות כמו אמזון. לכן, אני ממליצה להיכנס קודם לאמזון, לחטט בכמה ספרים ולקרוא את הביקורות של הגולשים (שממליצים או משמיצים בחופשיות). רק לאחר שתגבשו החלטה, תוכלו להזמין את הספרים האלו ב-Book Depository.
אתם בוודאי שואלים: מדוע בעצם לא לקנות כבר באמזון. התשובה לכך, היא שבחנות הבריטית תקבלו יחס אישי, מהיר וחם. תוכלו לשלם באמצעות PayPal והכי חשוב – המשלוח הוא חינם!
גם זמן המשלוח הוא מהיר. תוך שבוע, הספר הנכסף כבר יחכה לכם בסניף הדואר. חסרון קטן, הוא שהספר מגיע בדואר רגיל ולא רשום. מניסיוני אוכל להעיד, שלאורך חמש שנים שבהן הזמנתי ספרים רבים מעולם לא קרה שספר אבד בדואר. ברור שאם דבר מסוג זה קורה (וקרה לי שספר התעכב וטייל קצת בארץ), שירות הלקוחות של החנות ישמח לפצות אתכם ולשגר אליכם במהירות ספר. אגב, מעניין לציין, כי החנות נקנתה השנה על ידי אמזון.
קריאה מהנה!
***
הכתבה נכתבה בחסות דפוס גוליר הפקות בע"מ – כל צרכי הדפוס, השילוט והעיצוב שלך באתר אחד!
בחוץ חם ולח, וכולם מנפנפים, אבל אצלי במשרד שורר חורף נצחי. לפעמים אני לא יודעת מתי יותר קר לי: בחורף, כשקר בחוץ, או בקיץ כשהמזגן מכוון על 3 מעלות ושלושה מאווררים פועלים בשיא המרץ. כשעובדים במשרד גדול שבו הרוב (עדיין, לצערי) גברי, יש להתכונן לקיץ קר. וקיץ קר משפיע על המלתחה.
מצד אחד יש לי בארון את כל בגדי הקיץ הרגילים: שמלות, חצאיות וסנדלים ומצד שני יש לי גם עליוניות וסוודרים. מה שאולי נחמד במצב המקפיא הזה, זו האפשרות ללבוש צבעי קיץ בשילוב עם בגדי חורף. אין דבר משמח יותר מללבוש בגדים שמחים בתוך משרד אפור.
סוד ראשון: למה זה עובד
השמלה הארוכה היא חברתה הטובה ביותר של האשה הקצרה, הדוגמה האחידה מכתף ועד קרסול מאריכה ומחמיאה. החיתוך במותן מאד נכון לגזרה שלי. הצבעים הם צבעי קיץ המזכירים ים וחופש. לסנדלים גוון כחול המופיע בשמלה ומכיוון שיש להן פלטפורמה, הן גם גבוהות וגם נוחות (השילוב המנצח). הסוודר הכחול משלים את צבעי הים ומחמם אותי במשרד. הצעיף והטבעת הורודים נותנים זריקה של צבע ששוברת את כל הכחול הזה.
מיזוג מוגזם היא מחלה ישראלית נפוצה במשרדים, במיוחד במשרדים "גבריים". ההמלצה לכוון את הטמפרטורה ל-25 מעלות מעלה חיוך מבטל על פני תושבי המשרד המזיעים. בנות כמוני צריכות למצוא את הדרך האופנתית והמחויכת לשרוד בטמפרטורה המקפיאה בתוך המשרד ובכל זאת להשאיר את הסוודרים בארון, גם אם 36 מעלות בחוץ. בואו נעשה זאת בחן, וניצור לוקים חדשים ומרגשים.
כשראינו כמה שיפוצים הבית הזה דורש, החלטנו שאנחנו לא קופצים מעל הפופיק: לא משפצים בכסף שאין לנו אלא שבכל פעם אנחנו מטפלים בחלק אחר של הבית. החצר נשארה בעדיפות שנייה או שלישית… (והמטבח עדיין מחכה לתורו!)
בשלב ראשון העמדנו גדר ושער, ושנה אחר כך רוצף שביל יפה. אחר כך אז קנינו מרבדי דשא סינטטי (35 שקלים למטר בשוק עלייה בת"א). למה דשא סינטטי? כדי לחסוך במים וגם מתוך הכרה בחסרון שלנו: אנחנו לא מצליחים לשמור על עציץ חי אפילו שבוע.
ואז החצר פרחה…
טוב, לא בדיוק פרחה במובן הפרחוני… יותר בכיוון של עשבים שוטים וחמציצים. כך החצר נראתה באביב:
צילמתי את התמונות האלה ביום אחד שבו הייתי נחושה למצוא משהו חיובי או ציורי בחצר שלי…
היא הייתה עזובה ומוזנחת. עלובה. אף אחד כמעט לא יצא לשחק בה, ואנחנו לא היינו יושבים לקפה בגינה…
בדיעבד הבנתי למה… כי לא היה איפה לשבת!
שנאתי את כסאות הפלסטיק המהוהים שלקחנו בהשאלה מההורים ומעולם לא החזרנו, שנאתי לשבת תחת השמש הקופחת… כשהגעתי הביתה עם הילדים ברחתי למזגן ואמרתי תודה על כל שנייה שהם לא ביקשו לשחק בחוץ. בשלב כלשהו הייתה לנו רשת צל אבל כמה שהיא הייתה מכוערת! בגשם וברוח היא נקרעה (נראה לכם שהורדתי אותה עם בוא החורף?)…
ממש חצר רפאים… אז בשביל מה קנינו בית קרקע??
ואז הוחלט על המהפך: השנה, יהיה נעים לשבת כאן!
עשבים נעקרו, חמציצים נמצצו, הדשא הוברש במטאטא כביש… ויצאנו לקניות. סיבוב במערב ראשל"צ בתוספת כמה דברים שכבר היו לי בבית, הניבו תוצאות יפות. תוך 24 שעות אי אפשר היה לזהות את החצר שלנו!
שתי הערות לפני שתראו את התמונות:
1. אני לא מבטיחה שהמוצרים עוד במלאי, או שהמבצעים עוד בתוקף. בחלק מהמקרים מדובר בחנויות סטוקים שכדאי לבוא ולראות מה מתחדש בהן.
2. אף אחת מהחנויות האלה לא שילמה לי תמלוגים או טובות הנאה… (וחבל שלא, אני עושה להם שירות די טוב…)
בואו לראות מה עשינו ובכמה קנינו!
פינת זולה:
מאד רצינו פינת ישיבה לחצר… נכנסו לכמה חנויות שמתמחות בריהוט גן ויצאנו עוד לפני שהמוכרנים התלבשו עלינו, המחירים הבריחו אותנו החוצה. אלפי שקלים לכל שולחן גינה היו הרבה מעל התקציב שלנו.
אז הגענו לחנות של "כתר". שם כל הסטים מראטן עלו סביב 2000 ש"ח. שנייה לפני שהזמנו את אחד הסטים הללו (מכילים שולחן קטן וארבע ספות עם כריות נוחות), בקצה החנות מצאנו את הכיסאות הסופר-נוחים הללו!
קנינו 4 כסאות פלסטיק דמוי ראטן (180 ש"ח ליחידה) ושולחן דגם קורפו (275 ש"ח) וכך חסכנו אלף שקל.
