בתקשורת ובמדיה החברתית התעורר לאחרונה דיון: האם ניתן לכנות אימא גרושה או פרודה, שנמצאת במשמורת משותפת עם אבי ילדיה, או לפחות מנהלת איתו הורות שיתופית שבמסגרתה הילדים נמצאים אצלו זמן רב והוא משתתף באופן פעיל בחינוכם ובטיפול בהם, בכינוי "אם חד הורית"?
תגית: עו"ד יעקב בלס
הדרישה שהחיים מציבים בפני אימא חד הורית, היא לא פחות ולא יותר מלהיות סופר-וומן – כלומר, סופר-מן במשרה וחצי, ובדרך, גם לספק לילדייך תזונה בריאה ומגוונת.
כל מי שהחליט להתגרש, יודע בוודאות מה היה הרגע שבו נפלה ההחלטה ומה היה הקש ששבר את גב הגמל. בדרך כלל לא מדובר באירוע חריג כלשהו, אלא ברגע שבו האדם לפתע מבין שהגיעו מים עד נפש – זה לא עובד ולא יעבוד, ומוטב שנגמור עם זה. כמובן, רוב הזוגות מגיעים לרגע הזה אחרי תהליך ארוך ומאוד לא פשוט שבו מנסים לגרום לנישואים לעבוד, להתעורר, להשתפר.
חכמה עממית אומרת שפריווילגיות זה לא משהו שמקבלים אלא משהו שלוקחים. לכאורה, מדובר באימרה שלילית – מה פתאום שאנחנו, כאמהות חד הוריות מסורות ומתמסרות, ניקח לעצמנו פריווילגיות? ובכלל, לאילו פריווילגיות אנחנו זקוקות, ומדוע?
הבה נבחן מקרה ממוצע ושכיח – אימא חד הורית לשלושה ילדים. סופר-וומן זה אנדרסטייטמנט לגביה: היא גם מטפלת בבית ובילדים, גם מפרנסת, גם מחליטה את כל ההחלטות, גם נמצאת בקשר עם כל הרשויות, גם מנהלת את הפיננסים של המשפחה, גם פותחת סתימות בכיור וקודחת בקירות. יחד עם זאת, היא שוללת מעצמה כמעט כל דבר שנחשב "מותרות", מרגישה אשמה על "בזבוז" זמן או כסף שהיא מוציאה על עצמה, ובקיצור, היא בעצם גם ראש הממשלה וכל השרים (כולל האחריות והקושי הנפשי שכרוך במשרות אלה), וגם נהנית מהזכויות והפריווילגיות של עובד ניקיון זוטר המועסק דרך חברת קבלן.
מה התוצאה? שחיקה. רוב האמהות החד הוריות מדווחות על שחיקה גדולה שמביאה למחלות פסיכוסומאטיות, עייפות כרונית, דיכאון ועוד. בדיעבד מסתבר, שאילו אותה אם הייתה משקיעה בעצמה מראש, גם מצב משפחתה היה טוב יותר – מה שלא יגרום לה, עדיין, לפרגן לעצמה יותר מדי דברים, כי היא חונכה להיות אם מסורה ולהסתפק בשאריות מהצלחות של הילדים.
כדי לשבור את מחסומי החינוך הטוב שקיבלנו ולהתחיל לצאת ממעגל השחיקה הנוראית, אפשר להתחיל מתרגיל פשוט:
להתבונן בסרטים ישנים שם מוצג אב המשפחה שחוזר הביתה מיום עבודה מפרך בן שבע שעות. אשתו והילדים רוצים, כמובן, לדבר איתו, אבל קודם כל הוא צריך לנוח! בסופי שבוע, כדי להפיג את העייפות, הוא משחק גולף או יוצא לדוג עם חבריו, ובין לבין זוכה לכביסה נקיה וארוחות טעימות שמתאימות בדיוק למה שהוא אוהב.
נכון שזה נשמע נורא אנוכי? אבל היה בזה סוג של היגיון. מכיוון שהאב היה המפרנס העיקרי או היחיד, ואילו היה מצבו לא טוב, כל המשפחה הייתה קורסת כלכלית. התלות העצומה של כל משק הבית במצבו הפיזי והנפשי השפיר של האב, הביאו לכך שהוא נטל לעצמו – וסביבתו תמכה בו לחלוטין בנושא הזה – פריווילגיות רבות שיאפשרו לו לתפקד בצורה טובה לאורך זמן (ועוד כמה פריווילגיות על הצד, אבל אנחנו עכשיו לא בעניין הפמיניסטי אלא בעניין מניעת השחיקה).
אני לא מציעה להעתיק את הדגם הפטריארכלי, אבל אני בפירוש חושבת שאם נתרגל לחשוב על עצמנו כראש המשפחה והמפרנס העיקרי, שטובת כולם תלויה במצב בריאותו הפיזית והנפשית, שחיקתו ושביעות רצונו הכללית, נתיחס אחרת לעצמנו ונלמד לפרגן לאותו "האב הפטריארך" הפנימי שלנו דברים שיאפשרו לו להמשיך להחזיק בתפקיד.
להלן חמישה רעיונות לפריווילגיות שאת יכולה וצריכה לקחת לעצמך – לפחות אחד או שניים מהם – בזכות ולא בחסד, בשמחה ולא באשמה:
-
קחי 10 דקות מנוחה אחרי שאת חוזרת הביתה עייפה מהעבודה (ועמוסה ברגשות אשם על כך שלא ראית את הילדים כל היום, אבל כרגע כל מה שבא לך זה להיכנס למיטה ולרבוץ). ארוחת הערב, כביסה, כלים, שיעורי בית וכל יתר הדברים יחכו עשר דקות ואפילו רבע שעה ולא יקרה להם כלום – בדקתי.
בנוגע לצאצאים, הרי שאפילו ילדים צעירים יחסית, בגילאי 5-6, מסוגלים להבין את ההסבר "אימא נחה כרגע כי היא מאוד מאוד עייפה, עוד עשר דקות אשמח לשמוע איך עבר עליך היום". יש אמהות שפשוט נכנסות למקלחת ברגע של חזרה הביתה, וזה מאפשר להן עשר דקות של שקט, התרעננות ו"החלפת הילוך".
- פעם, ומוטב פעמיים, בשבוע את יוצאת לפעילות שאת אוהבת. תקבעי את זה ככלל של יהרג ובל יעבור, ואחד מעשרת הדברות. פשוט תתארגני ותצאי, בלי קשר לעומס המשימות האחרות ואפילו בלי קשר לכך שהשבוע הילדים אצלך כל הזמן כי האקס בחו"ל. בייביסיטר זו לא מילה גסה וזו השקעה כספית הכי משתלמת שתהיה לך.
- תיפגשי מדי שבוע עם חברה טובה או כמה, על כוס קפה, בירה או מרק דלעת. אפשר להיפגש בבית של אחת מכן כדי לחסוך בעלויות של הקפה בחוץ, אבל אירועים חברתיים קטנים כאלה שוברים את השגרה של בית-ילדים-עבודה-שוב בית. מדי פעם "תגדילו את זה" ותצאו להצגה, למופע או לסרט – כל דבר שיגרום לכן להתרגש ולהתלבש ולהתאפר.
- לפחות פעם בשבוע את מכינה את האוכל שאת אוהבת לאו דווקא את מה שהילדים אוהבים. כן, כן, גם אם מדובר בסלט קינואה. שיתרגלו. ובעיקרון, בארוחת ערב את לא מתרוצצת סביבם אלא יושבת עם צלחת משלך ואוכלת. אני יודעת שזה קונספט חדשני, אבל אם תתרגלי לזה, תראי כמה זה משפיע לטובה על מצבך.
- פעם בשנה את לוקחת חופש מהכול, לנקות לגמרי את הראש. לא חייבים בשביל זה לצאת לחופשה יקרה, אפשר סתם לנסוע לבקר חברה בגליל. מה שחשוב זה להתנתק לגמרי מהעבודה והבית גם יחד, לעשות "reset" למערכת כולה.
כי מגיע לך!
***
המאמר נכתב בחסות עורך דין גירושין יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.
כל הורה בתהליך גירושין יסכים עם האמירה שהדבר החשוב לו ביותר, הוא הגנה על הילדים והפחתה של הפגיעה בהם כתוצאה מהתהליך שעובר על המשפחה. אין ספק שהגירושין מערערים את העולם של הילדים ועלולים לפגוע בהם בטווח קצר וגם בטווח ארוך, אך בהחלט ניתן לצמצם את הפגיעה ואף למנף את הקשיים לחיזוק והעצמה.
מחקרים רבים שנעשו על הילדים במשפחות חד-הוריות, מראים שהורים גרושים שמקפידים על כבוד הדדי, שיתוף פעולה סביב גידול הילדים ותקשורת פתוחה וזורמת, מסייעים לילדים לעבור את תהליך הגירושין בשלום יחסי – האמת היא שזה כמעט מובן מאליו, אבל גם המחקר תומך בכך. שמירה על יחסים טובים ומחזקים עם שני ההורים – זה הדבר שדרוש לילדים, וזה אפשרי רק אם ההורים מאפשרים זאת, משתפים פעולה ותומכים.
אז איפה, בעצם, הבעיה? התשובה פשוטה מאוד – הבעיה נמצאת ביישום. גם אם עקרונית אתם לגמרי מסכימים עם כל זה, במרבית המקרים, זה פשוט לא הולך, והסיבה לכך היא חוסר היכולת שלנו להשאיר את העבר מאחור.
כולנו גוררים איתנו במהלך השנים מטענים רגשיים וחוויות שליליות שנוצרו מהתנסויות שהיו לנו ומהפרשנות שלנו להתנסויות האלה. אנחנו אפילו לא תמיד מודעים להם – לפעמים מדובר בדברים סמויים שמפעילים אותנו "מתחת לשולחן" ומוציאים מאתנו תגובות לא מכוונות ולא מודעות. הדבר מקשה עלינו לפעול בהווה בצורה שאנחנו תופסים כנכונה. לכן רוב הפסיכולוגים יסכימו שכדי להצליח לשנות משהו, לנהוג בצורה שאתה מאמין בה ולקדם שינוי לטובה בחייך ובחיי משפחתך, חשוב להשאיר את העבר מאחור.
במקרה של זוג גרוש, הכול מסתבך עוד יותר, משום שמדובר בעבר מורכב מאוד.
מצד אחד, לרוב הזוגות הייתה – לפחות בתחילת הקשר – אהבה גדולה והתנסויות טובות, הבנה הדדית וחברות טובה. מצד שני, בתהליך שהוביל לגירושין ובמהלך הגירושין עצמם, בני הזוג צברו מטענים שליליים זה כלפי זה בגודל של מגדלי עזריאלי. כל אחד סוחב על הגב שלו מגדל כזה של כעס, עלבון, כאב, טינה, מרירות, אכזבה ועוד ועוד. עד כמה אנחנו "ניידים" עם "גיבנת" כזו? עד כמה נשכיל לעבור את השינוי ולהפוך להורים טובים שכבר אינם, אבל מצליחים לשתף פעולה? זה, כמובן, קשה עד בלתי אפשרי.
אז איך משאירים את העבר מאחור במצב כזה?
קודם כל, אפשר וצריך לגשת לעניין מצד אחר לגמרי, והוא – אנחנו שותפים עכשיו בפרויקט ענקי – שם הפרויקט: "גידול הילדים שלנו". גם אם היום לא היינו בוחרים זה בזה כשותפים לפרויקט, אנחנו "תקועים" זה עם זה, ובסופו של דבר עלינו לקדם את הפרויקט על הצד הטוב ביותר כי הצלחתו חשובה לנו יותר מכול.
אז מה נעשה?
ראשית, מנסחים מחדש את "צורכי הפרויקט", את רצונות הצדדים ואת ההתחייבויות שלהם, ורואים מה קורה עם זה הלאה, בלי להעלות באף מילה את העבר, נוסח "זה קרה בגללך" ו"אילו לא היית כזה עקשן" וכדומה. העבר לא קיים, השאלה היא רק "מה הלאה".
הסוגייה שעולה הרבה פעמים כשמנסים להתגבר על המשקעים, היא סוגיית האמון. כיצד נוכל, לאחר משבר האמון בינינו, בעקבות הגירושין, לחזור ולשתף פעולה? התשובה היא: לאט לאט. ברגע שהמציאות תהיה חיובית, העניינים יתנהלו, הבעיות ייפתרו, האמון ייבנה מחדש. לא אהבה ואולי גם לא חברות – אבל אמון ברמה של "אני יודעת שדני הוא אבא טוב שעושה כמיטב יכולתו".
אם אתם מנסים ובכל זאת לא מצליחים להגיע למקום הבריא הזה, אולי יש לגשת לעזרה מקצועית של מגשר טוב, עורך דין גירושין, או אולי שכל אחד מכם יקבל יעוץ פסיכולוגי שמכוון למטרה זו: "אני רוצה לשתף פעולה עם בעלי לשעבר בגידול בניי, אבל מה אני אעשה שאני פשוט לא מסוגלת לסבול אותו ולהסתדר איתו אחרי כל מה שעשה לי…"
אני יודעת שקוראים רבים אומרים עכשיו "כל זה נהדר, אבל לא עם האקס הדפוק שלי". וכאן יש לי משהו חשוב לומר. אני חייבת לציין ששחרור הוא תהליך פנימי ואישי. אין לאף אחד שליטה עליו, חוץ מהאדם עצמו. התגובות הפנימיות שלכם או הרגשות שלכם או הפרשנות שלכם לנסיבות, כל זה נמצא, למעשה, בידיכם. לכן המשפט "אני בסדר, זה הוא זה שאי אפשר איתו", צריך להפסיק להיות חלק מהמציאות שלכם.
ככל שתיקחו על עצמכם את האחריות המלאה על מה שאתם מרגישים ועל השקיעה שלכם במה שהיה, כך תשתפר תחושתכם וכך תקבלו יותר העצמה ושליטה על חייכם. אז טפלו בזה, ושיהיה בהצלחה.
***
המאמר נכתב בשיתוף משרדו של עו"ד גירושים יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.
הגירושין, שהפכו לתופעה נפוצה בעולם המערבי בעולם ובישראל בפרט (כל זוג רביעי בישראל עתיד להתגרש…), גובים מחיר גבוה מהילדים שהוריהם מחליטים לפרק את המשפחה. אין עוררין על כך שגירושין במשפחה זה משבר שאליו מגיבים הילדים בצורות ובעוצמות רגשיות שונות.
בשלב הראשון רובם מתעלמים או מכחישים את הכאב, אך תוך תקופה קצרה הם מתחילים להביע אשמה, כעס, יאוש, פחד, תסכול, אבל או דיכאון. אלה שלבים שעובר כל ילד שהוריו מתגרשים ללא קשר למינו, גילו ולפרמטרים אחרים. ההבדלים הם בעיבוד הרגשות, בתפיסת מושג הגירושין, בדרכי התמודדות עם המשבר ובאופן שבו הילדים מביעים את רגשותיהם.
הילד עלול להגיב בכעס ולהפנותו כלפי הסביבה, ולכן להפוך לתוקפני ואלים יותר ולהתקוטט עם ילדים אחרים, או לנקוט בביטויי כעס חריפים כלפי ההורים והמורים. מאידך, לפעמים הילד דווקא מפנה את הכעס לעצמו, ואז הוא עלול לפתח התנהגויות של הימנעות מפעילות חברתית, התכנסות והזנחת הלימודים. תגובות נוספות נפוצות קשורות לחרדות. ילדים רבים מגיבים בצורה של חרדת נטישה, בכי היסטרי, נידודי שינה, ודרכים אחרות שמצביעות על מפלס גבוה של פחד.
חלק מהילדים מגיבים בבריחה: אם בבריחה פיזית מהבית – לקרובי המשפחה או אפילו לרחוב – ואם בבריחה רגשית – כגון עיסוק יתר בפעילות חברתית או בית ספרית מחוץ לבית (כדי להימנע מלהגיע הביתה), או משחקי מחשב, משחקי פנטזיה ודימיון אינסופיים, כבריחה אל עולם טוב יותר שבו לילד יש שליטה על הנעשה.
חשוב לציין שכל התנהגות כזו, כל עוד היא באה במינון סביר, היא צפויה. הילד עובר משבר, ומותר לו לכעוס, לפחד, ולחוש רגשות שליליים שונים. חשוב ביותר שההורים יבהירו לו שהרגשות שלו לגיטימיים, ושהם מסוגלים להתמודד איתם, ולא ידרשו מהילד להיות "טוב" ו"מתחשב". יחד עם זאת, יש לשים גבולות חד משמעיים, כגון "מותר לך לכעוס אבל אסור לך להיות אלים כלפיי או כלפיי אחיך. לך לחדר שלך ואתה יכול להכות את הכרית, אם אתה כועס נורא. אבוא לדבר איתך מאוחר יותר". אל תתנו לרגשות אשם לפגוע בתפקוד ההורי, שכולל בין היתר חובת הצבת גבולות.
בדרך כלל, בסביבה תומכת, ובגירושין "שקטים", כשהיחסים בין ההורים סבירים והם משתפים פעולה – כך שהקשר של שניהם עם הילדים נותר קשר משמעותי ואוהב – חריפות התגובות פוחתת והילדים מגיעים לאט לאט להשלמה. משמעות הגירושין הופכת להיות ברורה להם, הם מתרגלים לשגרה החדשה שנוסכת בהם ביטחון (זו הסיבה שבגללה חשוב ביותר להתמיד בהסדרי ראיה מאוד קבועיים ו"ייקיים" לפחות בשנה הראשונה). גם הסביבה מתרגלת לעובדה ולוקחת אותה כמובנה מאליה, מה שמקל על תחושת החריגות החברתית של הילד.
במקרים של ילדים צעירים מאוד, ילדים מוחלשים (כאלה שיש להם בעיות נוספות) וכן כאשר המאבק בין ההורים מתנהל על גב הילדים, או כאשר התפקוד ההורי נפגע עקב הגירושין או היה לא כל-כך מוצלח מראש (הורה ש"נעלם" לילד זו דוגמה עצובה אחת) – התגובות הרגשיות השליליות עשויות להימשך ולהחמיר. במקרים כאלה מומלץ להיעזר בטיפול מקצועי. יש אינספור דרכים לטיפול רגשי בילדים, החל מפסיכותרפיה קלסית, וכלה בפסיכודרמה, ביבליותרפיה ועוד. האמת היא שלא חשוב מה הדרך שבה תבחרו לטפל, העיקר לטפל ולא להזניח! הורים רבים מדווחים על חוויה חיובית ביותר שלהם ושל הילד משיטה שנקראת טיפול בבעלי חיים (שלפעמים גם ממומנת חלקית על ידי ביטוחים משלימים של קופות החולים).
השיטה הזו החלה כבר בתחילת המאה ה-20, אך תפסה תאוצה בשנות ה-70 בחו"ל, בעקבות כמה מחקרים שהתפרסמו שם, בהם דווחו המטפלים על כך שהסתייעו בכלב המחמד שלהם במהלך הטיפול. התוצאות המעולות של הטיפולים האלה, הקשר הרגשי שיצרו המטופלים עם הכלב, והתגברות מהירה על הבעיות הרגשיות שלהם בסיוע הכלב, גרמו לפריחה בתחום, שעם הזמן הגיע גם לארץ. היום קיימים כמה עשרות מכונים בכל רחבי ישראל, שמטפלים בילדים ובמבוגרים עם מגוון קשיים ובעיות, בעזרת בעלי חיים. לפעמים התהליך משולב יחד עם ברכיבה טיפולית (למידע נוסף).
מה קורה במפגש של טיפול בבעלי חיים?
המטפלים מציבים מטרות רגשיות ומנטליות למטופל, וכדי להשיג אותן, קובעים עם איזה בעל חיים המטופל צריך לעבוד, ומה יהיה אופי המפגש – אקטיבי או דווקא כזה הכרוך בהתבוננות, האם יהיה בו משחק או מגע, או דווקא האכלה, טיפוח ונטילת אחריות. ההיבט החיובי כל-כך בעבודה עם בעלי חיים, זה קשר רגשי בלתי אמצעי, שאינו שיפוטי או ביקורתי, אשר מפתחת החיה עם הילד המטופל. אהבה ללא תנאי של כלב, או של חיה אחרת, עשויים לשפר את הדימוי העצמי, לחזק את הביטחון, וללמד את הילד לבטא אהבה בצורה חיובית ורגועה.
שיקול הדעת בבחירת החיה שאיתה יעבוד הילד קשור להעדפות שלו, אבל יש לו פנים נוספות. למשל, יש בעלי חיים רבים שנכנסים ללחץ בקלות, ובזכות זה מתאימים לילדים עם קשיי קשב והיפראקטיביות. דווקא איתם הילד לומד להירגע ולמתן את התגובות החריפות שלו, להימנע מתנועות פתאומיות ואימפולסיביות, לא ללחוץ על החיה אלא לחכות שהיא תיגש אליו בעצמה (יכולת חברתית בלתי מבוטלת!), ועוד. דוגמה נוספת: למגע של בעל חיים שיש לו פרווה נעימה, כמו ארנבת, יש השפעה מסוימת, ודווקא למגע הקריר והאיטי של הלטאה או הנחש יש השפעה אחרת, שלפעמים מתאימה יותר לילדים עם רגישות יתר או חרדות מבעלי חיים "תזזיתיים".
בנוסף, אני אישית ממליצה גם להחזיק חיית מחמד בבית, כדי שההשפעה המבורכת של בעלי חיים לא תתקיים רק בטיפול, אלא לאורך כל היממה. התייעצו עם המטפל לפני שאתם בוחרים חיית מחמד, כי יש לבחירה כזו היבטים שונים שלא תמיד ידועים לנו מראש. למשל: אם אף אחד לא נמצא בבית במשך שעות ארוכות ביום, יש להעדיף חיות מחמד שמסתדרות בלי חברת בני אדם, כמו זוג אוגרים, לעומת כלב שדורש טיולים, טיפול רב וחברה. חשוב גם לתת לילד אחריות קבועה על הטיפול בבעל החיים (כגון האכלה, ניקוי, טיול…)
שיהיה בהצלחה, ברוגע ובשלווה.
***
המאמר נכתב בשיתוף משרדו של עו"ד גירושין יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.
גילוי נאות: לפני שהתחתנתי, האינטרנט עוד היה בחיתוליו, ובעצם היה לי מחשב רק באוניברסיטה. כן, אני עד כדי כך זקנה, מה לעשות. לעומת זאת, היום אי אפשר לדמיין את זירת ההיכרויות "פנויים-פנויות" ללא האינטרנט. לטובת נשים כמוני, שרק לקראת פרק ב' גילו את העולם של אתרי ההיכרויות, הפורומים והפייסבוק – ככלי ממש לחיפוש זוגיות – המאמר הזה מביא כמה טיפים וכללים שיעזרו לנווט את דרכינו באוקיאנוס הזה, בלי להתרסק על שרטון.
נשוחח קודם על אתרי ההיכרויות. אמנם יצא להם שם רע, אבל מאידך אני מכירה לא מעט זוגות מוצלחים מאוד שהכירו דרך אתר כזה. אז צריך להוריד ציפיות, אבל בכל זאת, לא לסגור לגמרי את הדלת הזו!
גם תוך כדי ניסיונות לא מוצלחים, כביכול, אפשר ללמוד דבר או שניים כמו מה אתן באמת מחפשות בגבר, מה מדליק אתכן ועושה עליכן רושם (וממה יש להיזהר…), איך אומרים "לא" בלי לפגוע, וכדומה. זה גם מעניק אומץ לאלה שקשה להן כל המשחק והפלירטוט, כי מדובר במשהו שהוא לגמרי אנונימי, ורק אתן בוחרות כמה לחשוף ומתי "לברוח".
ראשית, כל מי שנרשם לאתר היכרויות, צריך למלא פרטים על עצמו בכרטיס שלו. באתרי ההיכרויות, לרוב, מקובל שהגברים יוזמים את הקשר הראשוני (כמו בחיים… כמעט), לכן חשוב שהכרטיס שלך יבטא בדיוק את מה שאת רוצה, כדי שמי שמתאים לך יוכל לזהות אותך ולפנות אלייך.
תתחילי מהתמונה. חשוב שזו תהיה תמונה טבעית, שלא נראית מקצועית ולא מבויימת מדי – אם החשיפה מפחידה אותך יותר מדי, תמיד אפשר לצלם תמונה שבה קצת קשה לזהות אותך, עם מעט טשטוש אמנותי, ספיה או בזווית קצת מסתורית. זה דווקא יכול לעורר סקרנות, אבל כרטיסים ללא תמונה בדרך כלל נשארים ללא פניות: למרבה הצער, אנשים מתרשמים ממך קודם כל בעיניים. אז חשוב כן לשים תמונה שתמשוך את העין, אבל מותר שהיא תשדר "אני פתוחה רק עם מי שאני מכירה קצת יותר, ולא עם כל העולם".
.
Source: Uploaded by user via Elizabeth on Pinterest
.
מבחינת מילוי הפרטים – חשוב לא לכתוב פחות מדי ולא יותר מדי. תמלאי את מה שמשמעותי (נניח, אזור מגורים והיותך אימא לילדים, התחום שבו את עובדת, תחביבים) וכתבי כמה מילים כנות שמתארות אותך ואת מה שאת מחפשת בבן זוג, וזהו זה. כרטיסים מלאים מדי בפרטים עושים רושם טרחני ונואש, וכרטיסים ריקים כמעט לגמרי גורמים לחשדנות. אז לכי על שביל הזהב.
אם מישהו פונה אלייך והוא נשמע לא רציני, לא מתאים ולא מעניין – פשוט אל תגיבי. זה בסדר, זה לגמרי מקובל ואת לא צריכה לבזבז את הזמן היקר על להיות מנומסת.
לעומת זאת, אם כתב לך מישהו שהכרטיס שלו מצא חן בעיניך, קדימה, להתחיל בשיחה. אין מה לפחד – אם משהו לא ימצא חן בעינייך, תמיד אפשר לנתק מגע.
שימו לב, הפסקה הבאה מיועדת לשני המינים: הבעיה בצ'טים באתרי ההיכרויות, בעיני, היא שאף אחד בעצם לא יודע מה לכתוב. רוב הדברים שתנסו לכתוב יישמעו לא חכמים במיוחד, כי זה כמו להתחיל שיחה עם מישהו שאתם לא מכירים, כשאתם לא רואים אותו, ובחלל ריק. אז אל תצפו מהבחור או הבחורה להיות מבריקים ושנונים על ההתחלה (אגב, מי שכן מצליח בזה – בדרך כלל זו התכונה החיובית היחידה שלו…), אלא תתרמו לשיחה.
הדרך האפשרית היא להתחיל ממשהו שראיתם בכרטיס שלו ותפס אתכם. נניח, אפשר לשאול על ההתחביב שלו, על הכלב שאיתו הוא מצולם בתמונה וכן הלאה. מרגע שמתחילים שיחה קולחת ושניכם רואים שנחמד לכם – אפשר לעבור למיילים. אני מאוד לא ממליצה על יותר מזה, כלומר, לא לתת טלפון בשלב כל-כך מוקדם. כמו כן, חשוב שיהיה תא דואר אלקטרוני נפרד שאליו אתם מפנים את הדייטים מהאינטרנט, כדי לא לתת לכל העולם את המייל האישי הקבוע שלכם.
וכמה טיפים נוספים:
-
נסי להיות טבעית ואת-עצמך כבר מהתחלה. כך נחסכות אכזבות מהצד השני שדמיין משהו אחר, בגלל שיצרת איזו דמות וירטואלית שלא תואמת את מי שאת באמת. מצד שני, יתכן שאנשים שלא נמשכים לדמותך הוירטואלית "הצבעונית", הם דווקא אלה שיימשכו אלייך האמיתית, והם גם אלה שמתאימים לך באמת. אז עדיף להיות את עצמך כבר מהתחלה, ולהאמין בכך שאת ראויה לעניין ולחיזורים ולאהבה, בדיוק כמו שאת.
אגב, זה לא אומר שצריך לשפוך על הבחור המסכן את כל המידע עלייך. תקשיבי הרבה, נדבי מעט פרטים והמנעי מכנות מוגזמת בשיחות הראשונות, אבל יחד עם זאת, אל תנסי לשחק שום תפקיד.
-
אל תמשכי את ההיכרות הוירטואלית יותר מדי זמן. אם שוחחתם כבר כמה פעמים במייל ובטלפון, כדאי לקבוע דייט במקום רגוע ונייטרלי, שם תוכלו לשמוע זה את זה (מועדונים ופאבים רועשים לא מתאימים למטרה!).
אני מבינה את החשש, אבל לרוב, עדיף לברר אם אתם באמת מוצאים חן זה בעיני זה, לפני שההיכרות הוירטואלית הפכה להתאהבות וירטואלית. זכרי שהמציאות תמיד מאוד שונה ממה שדמיינת וצריך לאפס את מה שקורה לך בראש ובלב, לפני שזה יהיה יותר מדי מורכב וכואב.
-
זה ברור מאליו, אבל אני מציינת בכל זאת, ליתר ביטחון: גברים נשואים, או כאלה שיש חשש כלשהו לגביהם, או כאלה שאת משום מה חשה לא נוח איתם (האינטואיציה הנשית היא כלי מדהים! תאמיני לה תמיד), יש "לנפנף" מיד. פשוט לנתק מגע. אם תרגישי מספיק חזקה ובטוחה בעצמך להעיף בהחלטיות כל מי שהוא לא מתאים, האומץ שלך להכיר ולהיפתח כשזה כן מתאים – יגדל.
בהצלחה רבה!
***
המאמר נכתב בשיתוף משרדו של עו"ד משפחה יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.
המאמר נכתב בשיתוף משרדו של עו"ד גירושין יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.
כל גרושה נתקלה, או תיתקל בשלב כלשהו בחייה, בהתיחסות בעייתית של הסביבה לחייה האישיים אחרי הגירושין. פעמים רבות הסביבה מעבירה לגרושה מסר: אסור לך לחיות, קל וחומר להנות. התגרשת? שבי בפינה ותהיי עצובה. זה מה שאת אמורה לעשות, הרי נכשלת בדבר הכי חשוב בחיים של אישה – לבנות משפחה יציבה שתחזיק מעמד עד מאה ועשרים. החלטת לפרק את החבילה? אפשר להבין אותך, אולי, אבל זה בטח לא אומר שפתאום מותר לך להתנהג כמו רווקה הוללת, לצאת ולבלות. עלייך להתפרנס מיגיע כפייך ובזיעת אפך, לגדל את הילדים עם הרבה רגשות אשם על העוול שגרמת להם, ולהסתפק בכך.
לפעמים מדובר במסר גלוי, ולפעמים בסמוי, לפעמים הוא מועבר במודע, ולפעמים לא, אבל כמעט ואין גרושה שלא נתקלה בגישה הזו.
יש מקרים שבהם הסביבה דווקא מעודדת את הגרושה לצאת ולבלות. אבל זה קורה רק אם היא ממש יושבת בבית בדיכאון, ולא כלפי מישהי שבאמת יוצאת, שמחה ומבלה.
מלבד זאת, אפילו אם אומרים לך "תצאי, תבלי", הכוונה היא שתצאי לקניון ותקני לך איזו חולצה ואז תשבי עם חברה לשתות קפה ב"ארומה". אף אחד לא מתכוון שתהפכי לחיית מועדונים – לא, גם לא לערב אחד בשבוע כשהילדים גם ככה אצל האקס. אף אחד לא חושב שראוי שתצאי לשתות עם גברים, ועוד, שומו שמיים, בכל פעם עם איזה דייט אחר. "זו ממש לא התנהגות ראויה לגרושה, ותתביישי לך" – זה המסר שמקבלים לרוב מהסביבה.
לפעמים תקבלי את התגובה השלילית על הבילויים שלך באופן ישיר ומילולי, ולפעמים המסר יעבור בעקיפין, למשל, בני המשפחה יסרבו באופן עקבי לשמור על הילדים בערב, יגבילו את העזרה הכלכלית בגלל שאת "מבזבזת כסף על יציאות", וכדומה. לפעמים זה סתם יהיה "פרצוף חמוץ" שעושים לך, ואת תמצאי את עצמך ממציאה "ישיבות צוות" כדי לצאת בלי שינסו לגרום לך ייסורי מצפון, כאילו שאת עדיין בתיכון, או לחילופין, כאילו שאת עדיין נשואה – לכל החברה הישראלית, יש להניח.
ועוד לא אמרנו כלום על ילדייך המתבגרים או הבוגרים, שגם להם יכולה להיות דעה בנושא, ואיתם עוד יותר קשה להתעמת בעניין, בגלל רגשות האשם כלפיהם (התיק העיקרי של כל הורה גרוש).
אני יודעת שיש משפחות יוצאות דופן שמפרגנות לבנות הגרושות שלהן הרבה מאוד כיף וחופש, אבל לצערי, אלה מועטות במקומותינו.
אז איך במצב כזה ובאווירה כזו את אמורה בכל זאת לחיות, לצאת, לבלות וגם לחפש בן זוג לפרק ב'?
Source: canadianbudgetbinder.com via Lucy on Pinterest
ובכן, קודם כל, עם הרבה ביטחון עצמי והבנה שמגיע לך לחיות. לא התגרשת כדי לקבור את עצמך – את ראויה לשמחה, לבילויים וגם לאהבה. שנני את זה שוב ושוב עד שבאמת תאמיני בזה, ואז הרגילי את המשפחה שזה מה יש, זה מה שאת רוצה, ככה טוב לך וזה גורם לך אושר. לא חייבים להסביר; אפשר פשוט להתנהג איך שנכון לך, להכיל את התגובות החמוצות בלי להיות מושפעת מהן, ולחכות שכולם יתרגלו.
כמה טיפים נוספים לאלה שמתחילות לצאת לדייטים ולבילויים עם בני זוג פוטנציאליים, כדי לנסות לבנות פרק ב':
- אל תהיי נעולה על המנטרה "אני יוצאת כדי למצוא בן זוג". רצוי מאוד להנמיך ציפיות! התכונני לבלות ערב נעים בחברה נעימה, במקום שכיף לך בו ונוח לך (אל תסכימי לצאת למקומות שאת מרגישה בהם לא בנוח – גם את אמורה ליהנות ולא רק הוא). גם אם אין לך כרגע דייט שהיית רוצה לצאת איתו, תצאי עם חברות או ידיד. גם לבילויים כאלה יש המון ערך רגשי, והם חשובים כדי למנוע שחיקה שנגרמת מהשגרה הלחוצה של החד-הריות.
- לעומת זאת, לא כדאי להנמיך ציפיות כשמדובר בגבר שאת מסכימה לצאת איתו לדייט. אל תצאי עם מישהו שמראש ברור לך שהוא בכלל לא מה שאת רוצה. זה רק יאכזב וייאש אותך. עדיף פחות דייטים, אבל שכל אחד מהם יהיה עם אדם מעניין וראוי.
- אל תמהרי לגזור דין אחרי דייט ראשון. אם בגדול נהנית והיה לך נחמד, והוא רוצה לצאת לדייט שני, תסכימי. יש אנשים שלוקח זמן להכיר אותם ולהתחיל לחבב. אם יש כימיה בסיסית והתאמה בסיסית, יכול להיות שזו קרקע טובה לצמיחה של משהו יותר גדול. אם גם אחרי דייט שני את מרגישה שזה לא זה – אז לא. אבל הזדמנות שנייה מגיעה להרבה מאוד גברים ראויים שפשוט לא יודעים להראות את הצדדים החיוביים שלהם, או מתביישים ונבוכים (כן, גם זה קיים).
-
נשים רבות שהתחתנו מוקדם (סביב גיל 20), מרגישות לא בנוח עם כל העניין של הבילויים, ומתלוננות שהן כבר "חלודות" וכל זה "לא בשבילן". העצה שלי: תקשיבו לעצמכם ואל תעשו צעדים שגורמים לכם להרגיש לא טוב! לא חייבים להירשם לכל אתרי ההיכרויות. ודאי שלא חייבים לשבת בפאבים. אפשר לתרגל את "שריר הבילוי" עם חברים וחברות שמרגישים איתם בנוח, עם חבר'ה מהמשרד, מהלימודים וכו', ועם הזמן, אולי, לבקש מהם להזמין מישהו נוסף שהם מכירים, שעשוי להיות מעניין איתו.
- אפשר גם להרחיב מעגלים חברתיים ולהכיר אנשים חדשים בעזרת קבוצות ברשתות חברתיות, פורומים של תחביבים ועוד. אחרי שכבר מכירים "וירטואלית", אפשר לקבוע כוס קפה לא מחייבת, בשעות הצהריים, ל"דה-וירטואליזציה", דהיינו היכרות בעולם המציאותי. זה הרבה פחות מלחיץ מבליינד-דייט רגיל, וזו עשויה להיות דרך נפלאה להכיר.
והכי חשוב – תזכרי שזה בסך הכול כיף, ולפעמים להתגרש פירושו לזכות בתקופת נעורים שנייה, מה שחשוב במיוחד לגבי אלה שבקושי מיצו את זו הראשונה בגלל נישואים מוקדמים. אל תקחי את העניין כחובה מעיקה ומלחיצה, ואם לא בא לך – עשי הפסקה ובלי כמה ערבים נחמדים בבית, עם תחביב, או ספר, או סרט אהוב. זה לא פחות חשוב – דייט עם עצמך. כשתרצי לצאת – תעשי את זה, ותסמכי על עצמך. שיהיה בהצלחה!
לעתים חל שינוי מהותי בהסדרי ראיה ואפילו במשמורת עצמה כאשר הילדים, או אחד מהם, נכנסים לגיל ההתבגרות. הדבר קורה כתוצאה משינויים שעוברים על הנער או הנערה באופן כללי: החברה הופכת חשובה יותר מהמשפחה. לעתים קרובות הם מחפשים בה מפלט מה"בעיות בבית" – בין אם אלה מריבות עם ההורים בגלל הלימודים או בעיות ממשיות.
כיצד זה משפיע על הסדרי הראיה?
לדוגמה, חלק מבני הנוער מסתדרים טוב יותר עם אחד ההורים ומעדיפים לגור איתו, וממעטים בקשר עם ההורה "הלא מועדף". חלקם האחר פשוט הופכים להיות עסוקים מאוד בלימודים, בתנועת נוער, בתחביבים, בלימודי נהיגה, בחיי חברה, ולפעמים אף בחיי האהבה שלהם.
כשזה קורה, לא מתאים להם יותר לחלק את חייהם בין ההורים באופן שנקבע מראש לפני כמה שנים, בבית משפט או אצל עורך דין. הם עשויים להתנגד למשמורת המשותפת, לעבור להתגורר עם הורה אחד ולסרב להיפגש עם ההורה השני, או להפחית מאוד בקשר איתו.
Source: missingsecrettoparenting.com via Denny on Pinterest
אז מה עושים?
- כמו תמיד עם המתבגרים, נושמים עמוק. רוב הסיכויים שזו רק תקופה. אם תצליחו להתאזר בסבלנות ולנהוג בחכמה ולהיות הורים בוגרים, סבלניים ונבונים, בעוד מספר שנים המשבר יחלוף והעלם או העלמה הצעירים יהיו חברים טובים של כל אחד ההורים. אז ללמוד לספור עד אלף ולהבין שזה מתישהו עובר.
- להקשיב. אנחנו לא שואלים את הילדים כשאנחנו מתגרשים, ולרוב גם לא שואלים את הילדים הצעירים עם מי מההורים הם רוצים לגור. בדרך כלל זה נקבע בין ההורים. המתבגרים חשים שהם צריכים עתה להשיב לעצמה את השליטה בחייהם, והכי חשוב להם שיקשיבו ויבינו אותם. אל תנסו להתווכח ולשכנע. פשוט תהיו שם ותאזינו בתשומת לב.
- להתעקש על גבולות. טעות לחשוב שהמתבגרים אינם זקוקים לגבולות. במקרה הזה, יש לקבוע מהו הגבול שמבחינתכם הוא קו אדום. רצוי מאוד להבהיר לילד ששני ההורים מתעקשים להיות איתו בקשר, ולא משנה היכן הוא בוחר לגור בפועל. הוא צריך לדעת שלא מוותרים עליו. חשוב גם שלא יפרוץ מסגרות: ימשיך ללמוד כרגיל ויעשה את כל המטלות שלו, גם אם כרגע הוא גר רק אצל האם או רק אצל האב. בני הנוער מעולים במניפולציות: אל תתנו להם להשתמט מלימודים או חובות אחרות בעקבות השינוי בהסדרי ראיה.
- יתכן שאחד ההורים, זה שהילד מפחית בביקוריו אצלו כרגע, מרגיש דחוי. חשוב להבהיר להורה כזה: אתה פה המבוגר והוא הילד. אל תעביר אליו רגשות דחייה מהעבר, הוא זקוק לך והוא הילד שלך. ככל שתשאר רגוע יותר ומקבל יותר, אבל בו זמנית תבהיר שהקשר הזה הוא החשוב בחייך, כך העניינים יסתדרו מהר יותר. אל תנסו ללחוץ לילד על בלוטת המצפון – הרבה יותר טוב שתגרמו לו לכבד אתכם בעזרת הרבה כבוד עצמי, בגרות וחכמה שתגלו.
- אל תכנסו למאבק כוחות זה נגד זה. בשינויים שחלים על המתבגר שלכם, אין שום אשמה של אף צד. זה עניין התפתחותי, שמסתבך בעקבות הגירושין. נסו לראות כיצד תשתפו פעולה בצורה שתטיב עם הילד, או לפחות הימנעו מהאשמות ומלחמות. ההחלטה לא להילחם בילד וגם לא זה בזה, בסופו של דבר, תמיד תתברר כנכונה יותר.
-
אנא מכם, בלי רגשות אשם. כן, אני שוב חוזרת על המנטרה הזו, כי רגשות אשם הם חלק בלתי נפרד מכל הורה גרוש. אז זהו, שבמקרה הזה, זה באמת מיותר. רוב הסיכויים שלא יכולתם לעשות דבר כדי למנוע את השינויים שעוברים על הילד שלכם, גם בקשר אליכם. וגם לו יכולתם, אין מה להצטער על כך כרגע. תמשיכו לשמור על הקשר ההדוק עד כמה שהילד מאפשר ובמינון שהוא מרגיש איתו נוח. ותאמינו לי, אם תתנהגו כרגע נכון ותהיו חכמים ולא צודקים, הוא עוד יחזור.
***
המאמר נכתב בשיתוף משרדו של עו"ד גירושין יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.
בשנים האחרונות בארץ, כל העניין של גישור תפס תאוצה: יותר ויותר זוגות מתגרשים פונים קודם כל למגשר. רובם אף מצליחים להגיע להסכם גירושין בתהליך גישור, במקום לבזבז טונות של עצבים ועשרות אלפי שקלים בבית משפט או בבית דין. כיצד תעשו זאת גם אתם?
נתחיל בקצת הסברים תיאורטיים.
מהו גישור?
מדובר בשיטה ליישוב סכסוכים (שהומצאה, כמו רוב הדברים הטובים, בארצות הברית) בדרך של השגת הסדר המקובל על הצדדים שנמצאים במחלוקת; במקרה שלנו – זוג שהחליט להיפרד. המטרה היא למצוא פתרונות למחלוקת בדרך של הסכמה ודו-שיח.
חשוב לציין שלא מדובר בפשרה שכופה המגשר על הצדדים, אלא בהסכם ששני הצדדים מרוצים ממנו במידה מספקת. ההסכמה בגישור מתאפשרת באמצעות האדם הניטראלי (המגשר), אשר מסייע לצדדים למצוא את הדרך להסדר כלשהו שיהיה מקובל על שניהם.
מדובר בתפקיד שדורש המון סבלנות ויצירתיות, ויש לציין שרוב המגשרים סבורים שזו לא סתם עבודה, אלא שליחות של ממש. מגשר הוא איש מקצוע מתחום הסוציולוגיה או הפסיכולוגיה או עורך דין, בעל ידע והכשרה מתאימה לטיפול בגירושין.
מה ההבדל בין גירושין בגישור לבין גירושין "רגילים"?
בתביעה משפטית הצדדים נאבקים זה וכל אחד רודף אחרי הניצחון ומנסה להביס את הצד השני, דבר שהופך לעתים קרובות את הגירושין לסיפור מאוד טראומטי עבור כולם. כל זה מלווה לעיתים בתחושות של חרדה, חוסר ודאות ולחץ נפשי רב. לעומת זאת, בתהליך גישור המגשר מנסה להביא את הצדדים למצב של תקשורת, של הבנה ושל רצון להגיע לפתרון. חלק מתפקיד המגשר הוא לנסות וליצור דיאלוג ושיח בו יבהיר כל צד את האינטרסים והצרכים שלו, ומתוך כך יתבהרו גם האינטרסים החופפים והמשותפים של הצדדים.
חשוב להדגיש שלא מדובר בזכויות או חובות, אלא בצרכים וברצונות. השאיפה היא לאפשר פיתרון אשר יפגע באופן מינימאלי בכל אחד מן הצדדים, כאשר כל צד מבין את הצרכים ואת הרגישויות של הצד השני, ומסוגל להסביר באופן אסרטיבי את צרכיו שלו. אחד הסודות של המגשרים זה שהם מתמקדים בעתיד ולא בעבר, ואין בחדר שבו מתנהל הגישור אשמים או מאשימים. כל זה גורם לבניית תקשורת בריאה ונעימה יותר.
הצלחת הגישור לגירושין נובעת מהעובדה שכל מי שעובר את התהליך מודע לכך שמלבד התמודדות עם הקושי הרגשי שבגירושין, קיימים עניינים רבים מספור להסדיר. כל הפרטים הקטנים שנוגעים למזונות, לחזקה על הילדים, הסדרי ראיה וחלוקת רכוש – את אלה אפשר לגרור שנים על גבי שנים בבתי משפט, ואפשר, מצד שני, לסכם אותם בצורה רגועה ככל הניתן ועם פגיעה מינימאלית בכל המעורבים. אנשים שהצליחו לסיים כך את נישואים, מדווחים על סיום מהיר ורגוע יחסית של חיי הנישואין, לעומת אלה שהגיעו להתדיין בבתי המשפט.
מבחינה פרקטית:
הסכם גירושין המושג באמצעות הגישור, הוא מסמך משפטי לכל דבר, שמקבל תוקף של פסק דין לאחר אישור השופט בית המשפט לענייני משפחה (או הדיין בבית הדין הרבני).
בקצרה: יתרונות תהליך גישור בעת פרידה:
-
חוסך זמן וכסף
-
מפחית כעסים, עוגמת נפש וכאב הכרוכים בגירושין
-
בונה תקשורת בריאה יותר לקראת הורות משותפת-בנפרד
-
מסייע להפוך את התהליך לפחות טראומטי עבור כולם כולל הילדים
-
מגביר את הסיכוי לשמירה הדדית על ההסכם
***
המאמר נכתב בחסות עו"ד גירושים יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.