עשר עצות להתמודדות חיובית בעולם מטורף, או מעט על משבר הגירושין.
חלק א'
לפני שבוע ישבתי במפגש שכנות עם כמה חברות חד-הוריות. שתינו יין, אכלנו עוגיות וצחקנו. שמעתי את הסיפורים שלהן, סיפרתי את שלי, וניסיתי ללמוד על המשותף לנו, על הדרכים בהן אנחנו חיות את חיינו ועל התהליכים שמביאים אותנו לבסוף לסטאטוס המפוקפק "חד הורית". העובדה שכל הנוכחות היו יפהפיות, חכמות, צעירות, מושכות, רהוטות וכן הלאה, לא מאוד הקלה עליי את מלאכתי. המסקנה היחידה שאפשר להסיק – זה יכול לקרות לכל אחת, ולמעשה, אי אפשר לדעת לאן יתגלגלו החיים.
לפי הסטטיסטיקה, כשליש מהמשפחות במדינתנו מתפרקות, הרוב ביוזמת האישה. אבל עלינו המספר הזה לא עושה שום רושם. כל אחת מרגישה שהיא החריגה היחידה בנוף המשפחות השלמות והמאושרות סביבה. לכן אנחנו מנסות להתחבר זו לזו – כדי להפסיק לרגע להרגיש כיצורים שנחתו מהירח.
יש כאן פן נוסף ייחודי למדינת ישראל: העובדה שתהליך הגירושין אצלנו הוא אחד הארוכים והקשים בעולם, מסובך בנורמות דתיות ובמערכת משפטית עמוסה מדי, מקשה מאוד על היציאה מהמשבר. הקשיים הביורוקראטיים, המשפטיים והכלכליים גורמים הן לאווירה מאוד קשה ששוררת בין בני הזוג לשעבר, והן למצב רוח ירוד ביותר והתארכות תהליך האבל, חוסר האונים והדיכאון.
.
הבהרה: איני אשת מקצוע מהתחום הטיפולי או המשפטי, וכל מה שיש לי הוא ניסיון חיים שלי ושל חברות במצבי. לכן במאמר הזה אנסה להביא מניסיוני ומניסיון של אחרות כמה עצות מעשיות שעוזרות באמת, לפני שהולכים לפסיכולוג (וחשוב ללכת כשצריך) ולפני שניגשים לסיוע תרופתי (שגם אותו חשוב לא לשלול בעת הצורך).
במסורת היהודית, לאבלים יש שבוע לעכל את העובדה שהקרוב שלהם נפטר. גירושין, לפי דעתם של רוב הפסיכולוגים, זה המשבר השני בחומרתו אחרי אבדן של קרוב משפחה. אבל לנו אין אפילו שבע דקות לחשוב על זה, שלא לדבר על שבעה ימים. אין חופשת גירושין בעבודה, והילדים צריכים לחזור הביתה בזמן, שלא לדבר על זה שגם הם שרויים במשבר קשה ביותר…
הדבר שעוזר באותו הרגע, זה לא לחשוב על העבר ובטח שלא על העתיד. רק להתמקד במה שאתה עושה כרגע, ובמה שעושים היום. אם המצב ממש קשה, פשוט להתרכז בפעולה הבאה. אם כבר קצת יצאתם מזה, לתכנן את היום עד הערב – להתמקד בהווה ורק בו.
.
2. לתת לעצמך זמן ומקום להתאבל, לכעוס ולהרגיש. זה יכול להיות טיפול פסיכולוגי, שיחה עם חברה או גם וגם, ואפילו זמן עם עצמך – להיות עצובים. יש לא מעט גרושים שמרגישים הקלה עצומה כי חיי הנישואים בתקופה של טרום-הגירושים היו בלתי נסבלים. יתכן שבהתחלה הם דווקא יחוו אופוריה מסוימת. מה שחשוב זה שכאשר תגיע התגובה של האבל, הכעס, העצב – הם יצליחו לתת לזה מקום ולהקדיש לזה את הזמן. מדובר בתהליך לא פשוט, בתהליך כואב, באכזבה קשה. לנסות לשחק אותה כאילו הכול בסדר רק ידחה את ההחלמה.
לי אישית היה קושי רציני לבקש עזרה, כל הזמן הרגשתי שאף אחד לא צריך לסבול מזה שהחלטתי להתגרש. אבל מהר מאוד הבנתי שאנשים לא סובלים מלהושיט עזרה לחברים – בדרך כלל זה הפוך, הם פשוט שמחים לעזור.
החדשות הטובות לקונטרול-פריקים שבינינו: אתם לא תמיד תהיו במצב כזה. כרגע הכול נראה גדול עליכם בכמה מספרים, וזה הזמן, לדוגמה, למצוא חברה שתוכל לעזור לכם לאסוף את הילד ביום שאתם עובדים עד שעה מאוחרת, עד שתמצאו בייביסיטר טובה. אבל התוהו ובוהו נגמר, החיים נכנסים לשגרה ולמסלול. תרשו לעצמכם להסתייע במשפחה, בחברים ובשכנים – זה לא יעזור לאף אחד שתנסו לפתור הכול לבד ותקרסו.
מצאו שיטה בה נוח לכם לרשום את כל מה שעליכם לעשות, בחרו מהרשימה את המטלות הדחופות עם עדיפות גבוהה. נסו לבחור גם כמה כאלה שאתם יכולים להוריד מעצמכם; לדוגמה, לבקש מהורה אחד להחליף אתכם בוועד ההורים של הכיתה. אתם בזמן חירום – תורידו כל מה שלא חיוני.
השתדלו להספיק מדי שבוע לטפל בכמה עניינים דחופים ולא להיכנע לדחיינות, ואל תשכחו לשבח את עצמכם על כל מה שהצלחתם לעשות, גם אם לא הצלחתם לסיים את כל הרשימה.
הישארו בקשר עם מי שתומך ועושה לכם טוב, חפשו רשת תמיכה של אמהות חד-הוריות אחרות בסביבתכם, וסננו את כל מה שלא מתאים לכם.
.
***
על עצמי: בת 37, אימא לחמישה, פרודה מזה 3 שנים, מתגוררת בירושלים.
***
המאמר נכתב בשיתוף משרד עו"ד גירושים יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.
