הגירושין, שהפכו לתופעה נפוצה בעולם המערבי בעולם ובישראל בפרט (כל זוג רביעי בישראל עתיד להתגרש…), גובים מחיר גבוה מהילדים שהוריהם מחליטים לפרק את המשפחה. אין עוררין על כך שגירושין במשפחה זה משבר שאליו מגיבים הילדים בצורות ובעוצמות רגשיות שונות.
בשלב הראשון רובם מתעלמים או מכחישים את הכאב, אך תוך תקופה קצרה הם מתחילים להביע אשמה, כעס, יאוש, פחד, תסכול, אבל או דיכאון. אלה שלבים שעובר כל ילד שהוריו מתגרשים ללא קשר למינו, גילו ולפרמטרים אחרים. ההבדלים הם בעיבוד הרגשות, בתפיסת מושג הגירושין, בדרכי התמודדות עם המשבר ובאופן שבו הילדים מביעים את רגשותיהם.
הילד עלול להגיב בכעס ולהפנותו כלפי הסביבה, ולכן להפוך לתוקפני ואלים יותר ולהתקוטט עם ילדים אחרים, או לנקוט בביטויי כעס חריפים כלפי ההורים והמורים. מאידך, לפעמים הילד דווקא מפנה את הכעס לעצמו, ואז הוא עלול לפתח התנהגויות של הימנעות מפעילות חברתית, התכנסות והזנחת הלימודים. תגובות נוספות נפוצות קשורות לחרדות. ילדים רבים מגיבים בצורה של חרדת נטישה, בכי היסטרי, נידודי שינה, ודרכים אחרות שמצביעות על מפלס גבוה של פחד.
חלק מהילדים מגיבים בבריחה: אם בבריחה פיזית מהבית – לקרובי המשפחה או אפילו לרחוב – ואם בבריחה רגשית – כגון עיסוק יתר בפעילות חברתית או בית ספרית מחוץ לבית (כדי להימנע מלהגיע הביתה), או משחקי מחשב, משחקי פנטזיה ודימיון אינסופיים, כבריחה אל עולם טוב יותר שבו לילד יש שליטה על הנעשה.
חשוב לציין שכל התנהגות כזו, כל עוד היא באה במינון סביר, היא צפויה. הילד עובר משבר, ומותר לו לכעוס, לפחד, ולחוש רגשות שליליים שונים. חשוב ביותר שההורים יבהירו לו שהרגשות שלו לגיטימיים, ושהם מסוגלים להתמודד איתם, ולא ידרשו מהילד להיות "טוב" ו"מתחשב". יחד עם זאת, יש לשים גבולות חד משמעיים, כגון "מותר לך לכעוס אבל אסור לך להיות אלים כלפיי או כלפיי אחיך. לך לחדר שלך ואתה יכול להכות את הכרית, אם אתה כועס נורא. אבוא לדבר איתך מאוחר יותר". אל תתנו לרגשות אשם לפגוע בתפקוד ההורי, שכולל בין היתר חובת הצבת גבולות.
בדרך כלל, בסביבה תומכת, ובגירושין "שקטים", כשהיחסים בין ההורים סבירים והם משתפים פעולה – כך שהקשר של שניהם עם הילדים נותר קשר משמעותי ואוהב – חריפות התגובות פוחתת והילדים מגיעים לאט לאט להשלמה. משמעות הגירושין הופכת להיות ברורה להם, הם מתרגלים לשגרה החדשה שנוסכת בהם ביטחון (זו הסיבה שבגללה חשוב ביותר להתמיד בהסדרי ראיה מאוד קבועיים ו"ייקיים" לפחות בשנה הראשונה). גם הסביבה מתרגלת לעובדה ולוקחת אותה כמובנה מאליה, מה שמקל על תחושת החריגות החברתית של הילד.
במקרים של ילדים צעירים מאוד, ילדים מוחלשים (כאלה שיש להם בעיות נוספות) וכן כאשר המאבק בין ההורים מתנהל על גב הילדים, או כאשר התפקוד ההורי נפגע עקב הגירושין או היה לא כל-כך מוצלח מראש (הורה ש"נעלם" לילד זו דוגמה עצובה אחת) – התגובות הרגשיות השליליות עשויות להימשך ולהחמיר. במקרים כאלה מומלץ להיעזר בטיפול מקצועי. יש אינספור דרכים לטיפול רגשי בילדים, החל מפסיכותרפיה קלסית, וכלה בפסיכודרמה, ביבליותרפיה ועוד. האמת היא שלא חשוב מה הדרך שבה תבחרו לטפל, העיקר לטפל ולא להזניח! הורים רבים מדווחים על חוויה חיובית ביותר שלהם ושל הילד משיטה שנקראת טיפול בבעלי חיים (שלפעמים גם ממומנת חלקית על ידי ביטוחים משלימים של קופות החולים).
השיטה הזו החלה כבר בתחילת המאה ה-20, אך תפסה תאוצה בשנות ה-70 בחו"ל, בעקבות כמה מחקרים שהתפרסמו שם, בהם דווחו המטפלים על כך שהסתייעו בכלב המחמד שלהם במהלך הטיפול. התוצאות המעולות של הטיפולים האלה, הקשר הרגשי שיצרו המטופלים עם הכלב, והתגברות מהירה על הבעיות הרגשיות שלהם בסיוע הכלב, גרמו לפריחה בתחום, שעם הזמן הגיע גם לארץ. היום קיימים כמה עשרות מכונים בכל רחבי ישראל, שמטפלים בילדים ובמבוגרים עם מגוון קשיים ובעיות, בעזרת בעלי חיים. לפעמים התהליך משולב יחד עם ברכיבה טיפולית (למידע נוסף).
מה קורה במפגש של טיפול בבעלי חיים?
המטפלים מציבים מטרות רגשיות ומנטליות למטופל, וכדי להשיג אותן, קובעים עם איזה בעל חיים המטופל צריך לעבוד, ומה יהיה אופי המפגש – אקטיבי או דווקא כזה הכרוך בהתבוננות, האם יהיה בו משחק או מגע, או דווקא האכלה, טיפוח ונטילת אחריות. ההיבט החיובי כל-כך בעבודה עם בעלי חיים, זה קשר רגשי בלתי אמצעי, שאינו שיפוטי או ביקורתי, אשר מפתחת החיה עם הילד המטופל. אהבה ללא תנאי של כלב, או של חיה אחרת, עשויים לשפר את הדימוי העצמי, לחזק את הביטחון, וללמד את הילד לבטא אהבה בצורה חיובית ורגועה.
שיקול הדעת בבחירת החיה שאיתה יעבוד הילד קשור להעדפות שלו, אבל יש לו פנים נוספות. למשל, יש בעלי חיים רבים שנכנסים ללחץ בקלות, ובזכות זה מתאימים לילדים עם קשיי קשב והיפראקטיביות. דווקא איתם הילד לומד להירגע ולמתן את התגובות החריפות שלו, להימנע מתנועות פתאומיות ואימפולסיביות, לא ללחוץ על החיה אלא לחכות שהיא תיגש אליו בעצמה (יכולת חברתית בלתי מבוטלת!), ועוד. דוגמה נוספת: למגע של בעל חיים שיש לו פרווה נעימה, כמו ארנבת, יש השפעה מסוימת, ודווקא למגע הקריר והאיטי של הלטאה או הנחש יש השפעה אחרת, שלפעמים מתאימה יותר לילדים עם רגישות יתר או חרדות מבעלי חיים "תזזיתיים".
בנוסף, אני אישית ממליצה גם להחזיק חיית מחמד בבית, כדי שההשפעה המבורכת של בעלי חיים לא תתקיים רק בטיפול, אלא לאורך כל היממה. התייעצו עם המטפל לפני שאתם בוחרים חיית מחמד, כי יש לבחירה כזו היבטים שונים שלא תמיד ידועים לנו מראש. למשל: אם אף אחד לא נמצא בבית במשך שעות ארוכות ביום, יש להעדיף חיות מחמד שמסתדרות בלי חברת בני אדם, כמו זוג אוגרים, לעומת כלב שדורש טיולים, טיפול רב וחברה. חשוב גם לתת לילד אחריות קבועה על הטיפול בבעל החיים (כגון האכלה, ניקוי, טיול…)
שיהיה בהצלחה, ברוגע ובשלווה.
***
המאמר נכתב בשיתוף משרדו של עו"ד גירושין יעקב בלס – משרד עורכי דין לענייני משפחה וגירושים.
