קטגוריה: משפחה

בעלי מחזיק נחרצות בדעה שעונת המנגל מתחילה ברגע שכבר לא יורד גשם. מבחינתו, שנתכבד ונשב בחוץ עם מעיל כי ככה גידלו אותו בבית וזה שהוא נולד להורים קנדים ובא מהכפור זה לא תירוץ. בעלי אוהב לעשות על האש ולדעתו כל אירוע הוא אמתלה לחרוך מיני בשר. ההמבורגרים שלו הם שם דבר, הוא מצליח לצלות דגים בצורה מושלמת והעוף שלו נמס בפה.

אין מאושר היה מבעלי כשעברנו לשכונה חדשה, רק כדי לגלות ששתי דלתות שמאלה, גר בחור עם אובססיה דומה לעשן ריחני. השניים מיהרו לפתוח קבוצת תמיכה למכורי גריל ומקפידים להיפגש לתמיכה הדדית לפחות פעם בשבוע. את התוצאות כולנו אוכלים.

מתכון המרינדה של בעלי לחזה עוף על האש הפכה אצלנו לקלאסיקה. מי שחושב שחזה עוף הוא בשר יבש, שינסה את המתכון הזה. הוא מעולה ישר מהגריל וטעים כל כך פרוס קר שלפעמים אנחנו מכינים כמות מראש לכל השבוע.

לגבי המתכון, לא להיבהל מהכמויות. המרינדה הזו מיועדת ל-6 חצאי חזות עוף כאלו

נסו למצוא נתחים בעובי של כשני סנטימטרים. בעלי טוען שזה העובי המושלם.

ועכשיו למרינדה:

המרינדה הסודית של אדם לחזה עוף על האש

תזדקקו ל:

1/2 כוס חרדל דיז'ון
1/2 כוס דבש
1/2 כוס שמן קנולה
1/2 כוס שמן זית
כף שום כתוש
2 כפות חומץ בן יין אדום
2 כפות תערובת עשבים יבשים: אורגנו, טימין, או מה שאתם אוהבים. יש בסופר תערובות תיבול איטלקיות נחמדות.
כפית מלח גס

בקערה גדולה שימו את הדבש והחרדל

הוסיפו את שאר המצרכים לקערה

ערבבו היטב.

כפי שתראו כאן, החומרים עוד לא התאחדו לגמרי.

המשיכו לערבב!

זהו. כשהמרינדה אחידה וקרמית, טבלו בה כף נקייה ותטעמו. אם תרצו, המרינדה של אדם יכולה לככב גם כרוטב מוצלח לסלט ירוק. טעים!

טבלו את נתחי חזה העוף במרינדה ואשפזו במקרר למשך כמה שעות. עדיף אפילו ללילה שלם. ככל שיבלו שם יותר זמן, העוף יהיה יותר עסיסי וטעים.

מכיוון שהגריל זה הטריטוריה של האיש, הבאתי כאן את ההסבר שלו לגבי צליית הבשר:

• כל גריל הוא שונה ויש לשים לב לבשר שלא יחרך
• לא צולים בשר על אש ישירה או חום גבוה. מחכים שהגחלים ילחשו או מכוונים את גריל הגז לחום בינוני
• צולים את נתחי העוף השלמים עד שהצד שנוגע ישירות ברשת הגריל נראה צלוי עד חצי מגובה הנתח. שימו לב לזמן. או אז הופכים וצולים למשך אותו הזמן את הצד השני. הערכה גסה תהיה 7-8 דקות לכל צד.
• לא בטוחים? עצרו וחתכו חתיכה אחת כדי לוודא. עוף מוכן הוא לבנבן, שקוף ועסיסי. עוף לבן אפרפר ואטום הוא מבושל מדי וחבל.

כשנתחי העוף מוכנים, ערמו אותם על מגש יפה, והגישו לאנשים רעבים.

בתאבון!

***

המתכון נכתב בחסות איסמור – איסמור מובילה בארץ בתחום שיווק מוצרי האיכות לבית ולחצר מוצרים אלה כוללים, בין היתר,ג`קוזי(ספא), סאונות, ברביקיו בנוי, מתקני שעשועים לילדים, בקתות עץ, מחסני עץ ועוד.

ימי הקיץ הם מעיקים לא רק בגלל החום הרב והכבד – אלא בעיקר מכיוון שהילדים יוצאים לחופש וצריך למצוא מה לעשות איתם במהלך רוב שעות היום. אז נכון, בדרך כלל הזאטוטים הקטנים הולכים לקייטנות, אבל מה עם הילדים היותר "גדולים"? הרי בהגיע גיל 11 המופלא אי אפשר לשלוח אותו לקייטנה ולרוב נמצא אותו ואת חבריו מול אחד ממסכי הבית המרצדים כשמדי פעם הם צצים עם התלונות המוכרות: "אמא משעמם לי, אמא אני רעב"

אז הנה – פתרון נהדר לשתי התלונות בבת אחת: למה שלא תהפכו את השעמום והרעב לפעילות אחר צהריימית מהנה לכל המשפחה? לפניכם מספר רעיונות לבילוי משותף לכם ולילדיכם במטבח.

פסטה ברוטב עגבניות

ארוחת צהריים מהירה וקלה להכנה, אהובה מאוד על ילדים (בעיקר על כאלה שלא אוהבים בצל באוכל שלהם) ובריאה.

מצרכים

• 8 עגבניות בשלות
  
• 2 שיני שום
  
• 4 עלי בזיליקום
  
• מלח, פלפל
  
• שמן זית.
  

אופן ההכנה

• מומלץ להתחיל לחמם מים לפסטה כבר עכשיו כיוון שהכנת הרוטב די מהירה
  
• חולטים את העגבניות במים רותחים כ- 5 דקות.
  
• מוציאים אותן בזהירות ולאחר 2 דקות התקררות מקלפים את העגבניות (בזכות החליטה העגבניות יתקלפו בקלילות)
  
• חותכים אותן לחתיכות גסות.
  
• בסיר קטן מחממים שמן זית.
  
• כשהשמן חם (יודעים שהוא חם כשריח שמן הזית הנפלא מתחיל להתפשט במטבח) מכניסים בזהירות רבה את העגבניות.
  
• מטגנים אותן כ-5 דקות על אש בינונית-גבוהה.
  
• כותשים פנימה את 2 שיני השום ומטגנים עוד דקה.
  
• חותכים את עלי הבזיליקום לפרוסות לאורך (לא לקצוץ!) ומוסיפים לסיר.
  
• מוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם.
  
• מוסיפים עוד רבע-חצי כוס מים.
  
• מביאים לרתיחה.
  
• מנמיכים את האש ומבשלים 8-10 דקות.
  
• מוכן! בתאבון!
  

כדורי שוקולד

הממתק הקלאסי שאפילו ילדים ממש קטנים יכולים להשתתף בהכנה. חוצמזה הוא מצוין כדי ללמד את הקטנים לעשות שימוש חוזר במוצרים ישנים.

מצרכים

• 250 גרם ביסקוויטים \ עוגה יבשה \ עוגיות משבוע שעבר
  
• חצי כוס שמנת מתוקה (לפחות 32%)
  
• 50 גרם חמאה בטמפרטורת החדר
  
• 200 גרם שוקולד מריר איכותי (עדיף 60% מוצקי קקאו, אפשר גם רגיל – מה שיש בבית)
  

לקישוט

• אבקת קקאו \ סוכריות צבעוניות של עוגה \ אבקת קוקוס
  

אופן ההכנה

• גורסים את הביסקוויטים \ העוגה \ העוגיות במעבד מזון (אפשר גם לשים בשקית ולכתוש עם פטיש שניצלים או לגרור בפומפייה) ושמים את הפרורים בקערה גדולה.
  
• שוברים את טבלאות השוקולד לחתיכות קטנטנות.
  
• שמים סיר קטן על אש מאוד נמוכה ומכניסים את השמנת עם החמאה.
  
• מחממים תוך כדי ערבוב עד שהחמאה נמסה.
  
• מגבירים את האש ומביאים את התערובת כמעט לרתיחה (לא להרתיח!!!) ומכבים מיד את האש.
  
• מוסיפים את חתיכות השוקולד ומערבבים עד שהכול נמס ומתאחד.
  
• שופכים את התערובת לקערה שבה שמנו את הפרורים ומערבבים.
  
• נותנים לילדים לגלגל כדורים בידיים.
  
• מצפים בקקאו או סוכריות או מה שבא לכם.
  
• מכניסים למקרר לשעתיים.
  

בואיקוס

בואיקוס הן לחמניות טעימות מאוד שרצוי מאוד לקחת איתכם לפיקניק. אם בא לכם להכין משהו ואז לצאת לברכה או סתם לפארק – זה המתכון בשבילכם.

מצרכים

• 100 גרם חמאה.
  
• 350 גרם קמח תופח
  
• כוס גבינת קצ'קבל מגוררת (על החלק הגס של הפומפייה)
  
• 250 גר' גבינה לבנה 9%
  
• גביע אחד של שמנת חמוצה 9%
  
• זיתים מגולענים (שחורים או ירוקים ואפילו גם וגם)
  

אופן ההכנה:

• שמים בקערה את כל החומרים לפי הסדר הבא, ואומרים לילדים ללוש יפה (מי שמתעצל – אפשר מאוד להשתמש במיקסר):
  
  • חמאה עם הגבינה והשמנת
    
  • גבינת הקשקבל
    
  • הזיתים
    
  • קמח
    
• לשים היטב היטב היטב.
  
• אחרי שנוצרת תערובת סמיכה ואחידה מפסיקים ללוש.
  
• מסדרים נייר אפיה בתבנית.
  
• מחממים תנור ל180 מעלות.
  
• בידיים לחות או בעזרת 2 כפות יוצרים כדורים קטנים ושמים בתבנית במרווחים של לפחות 3 ס"מ מכל כיוון. (אם אין מקום בתבנית אז תעשו כמה סיבובי אפייה)
  
• מכניסים את התבנית לתנור ל 15-18 דקות (עד שהבואיקוס מתחילים להזהיב).
  
• מוציאים ומעבירים בזהירות את הבואיקוס לרשת ונותנים 10-15 דקות קירור. זהו – מוכן. מומלץ לא לתת להם לחכות יותר משעה או שעתיים. הכי טעים טרי!
  

***

הכותב, אסף כהן, שף דרגה ראשונה מנהל בלוג אוכל "טעימאוד" ומאמין שאין מתכונים שאי אפשר להכין.

עולמו של הנסיך הקטן – חדרי ילדים

יש לי שלושה חדרי ילדים בבית. כזו אני, ברוכת ילדים. מה שמיוחד בחדרי הילדים – מלבד העובדה שהם תמיד מבולגנים משום מה – זה שגרים בהם, נכון, ילדים. אנשים בעלי גובה קטן, בעלי הרבה תחומי עניין מפתיעים ואישיות שלא תמיד קל לרַצות. במיוחד כשמדובר בכמה ילדים שגרים באותו חדר.

בגלל גודל הדירות הקטן-יחסית, וגודל המשפחות הגדול-יחסית בישראל, מקובל ומאוד שכיח אצלנו ששניים (ובמגזרים מסוימים – גם שלושה) ילדים מתגוררים באותו חדר. גם אם מדובר בילדים בני אותו מין והפרש גילאים קטן, המצב הזה אינו תמיד פשוט. אחרי הכול, הם אמורים להסתדר עם שותף לחדר שיתכן מאוד ששונה מהם באישיותו, העדפותיו, וגם, לא לשכוח, מדובר באח שלו, כלומר, במתחרה הקבוע על תשומת הלב של ההורה.

כל הרגשות האלה פעמים רבות קובעים את סגנון החדר יותר מאשר פנג שווי או כל תורת עיצוב אחרת. למעשה, לפעמים אין ברירה אלא ליצור באותו חלל שני מרחבים שונים, מרחב אישי לכל ילד. יש כמה שיטות לעשות את זה:

חצי-חצי. כל ילד מקבל חצי חדר, עם מיטה, שולחן וארונית, כאשר בד"כ יש ארון בגדים משותף וגם, נניח, שטיח משותף. כל אחד מהילדים מביא לאזור שלו את ההעדפות שלו: צעצועים, פריטים, קישוטים וחפצים אישיים.

למעלה ולמטה. במקרה של מיטת קומתיים או מיטת גלריה, יש אפשרות לתלות מדף גבוה ליד המיטה לילד שישן למעלה ואז יש לו מרחב משלו שהילד שישן למטה (הצעיר יותר בד"כ) לא מגיע אליו. מתאים למשפחות גדולות וחדרים קטנים.

שילוב. הריהוט משותף והמרחב לא מחולק, אבל מבחינת העדפות, כולם מקבלים יחס שווה. נניח, יהיו פוסטרים עם דינוזאורים כי הגדול מחבב דינוזאורים (או הארי פוטר, או טיסנים), אבל המנורה תהיה דווקא בצורת מיקי מאוס כי הצעיר מעדיף אותה. יהיה מאוורר תקרה כי לגדול חם, ואור קטן ליד המיטה של כל אחד מהילדים, כי לקטן מפריע האור כשהגדול קורא ספר במיטה.

וניגש למספר עצות מעשיות:

• ספקו לכל ילד מקום איחסון לחפצים קטנים ויקרים ללבו. זו יכולה להיות קופסא יפה או אחת המגירות בשידה. אחרת כל האוצרות האלה יתפזרו על פני כל החדר
  
• יש היום המון גופי תאורה יפים, איכותיים ולא יקרים במיוחד לחדרי ילדים. התאורה המיטבית חשובה מאוד לבריאות העיניים, אבל גם משרה אווירה טובה בחדר.
  
• וילונות ושטיח: רצוי וילון חצי שקוף שאור השמש עובר דרכו בקלות, ושטיח בצבעי פסטל מרגיעים, אבל אפשר גם לתת ביטוי לטעם האישי של הילד (לדוגמה וילון עם הדפס צבעוני או שטיח זברה).
  
• קירות: אני מאוד אוהבת שיש קיר אחד בצבע יותר "שמח", אבל זה אומר שכמות הקישוטים על הקירות צריכה להיות מתונה, אחרת החדר יצור רושם של "בלגן בעיניים". עוד אופציה: אפשר להשאיר חדר בצבע בהיר ואחיד, ולהשתמש בשבלונות כדי ליצור ציורי קיר נחמדים.
  
• קחו בחשבון שכיסוי המיטה המקסים שקניתם לילד עלול למצוא את עצמו זרוק על הרצפה רוב היום, שהקופסאות המתוקות יאבדו את המכסים ובאופן כללי שבקושי יראו את החדר מתחת לבלגן, במיוחד אם מדובר בחדר של מתבגר. עכשיו תנשמו, קחו את זה בקלות ותזכרו שהעיקר זה בני האדם ולא החפצים, וששום אסתטיקה לא שווה מריבות אינסופיות.
  

לסיכום, אני רוצה לספר משהו אישי. סבתי שהיא היום כמעט בת 90, זוכרת עד היום את הטפט שהיה בחדר הילדים שלה: בדוגמה של בובות וצעצועים כמו דובי או קטר רכבת צעצוע. והמסר? חוויות ויזואליות שהילד יספוג היום ילוו אותו שנים ארוכות. לכן חשוב שיאהב את החדר שלו גם מבחינה חזותית. אם הוא גדול מספיק, רצוי להתייעץ איתו וגם לתת לו תפקיד בצביעה, בסידור או בהכנת הקישוטים ותלייתם.

לכולנו יש אזור בבית אותו נשמח לשדרג. אלא שמה שמתאים למשפחה אחת לא יתאים לשכניה ומה שחיוני עבור משפחה מרובת ילדים, מיותר אצל זוג צעיר. אצלנו שיפצו הבעלים הקודמים את המטבח וחדר האמבטיה, את המדרגות והחצר. אין לי ספק שעבורם זה התאים כמו כפפה ליד אבל לנו זה מתאים כמו כפפה לרגל. בפסקאות הקרובות אנסה להסביר למה לנו זה לא מתאים ועל מה חשוב לחשוב לפני שמשפצים. נשמע מסובך? קיראו ותבינו למה לא.

בעלי הבית שלנו אהבו דרמה. הכיור ביחידת ההורים הוא עמוד יווני ואת מעקה המדרגות המשעמם השיגרתי והבטוח הם החליפו בזה:

למי שלא מבין היכן הבעיה פה אין ילדים ואני מקדישה עבורו את ההסבר הקצר הבא. לזאטוטים יש ראש קטן. הם דוחפים אותו בכל מקום. במיוחד אם יש בו רווחים. ילדים קטנים גם מטפסים. למעקה הזה יש קוים אופקיים. כמו לסולם. אתם מבינים עכשיו את הבעיה? כדאי תמיד לעצור מול עיצוב מרתק ולחשוב: האם זה עלול לסכן למישהו את המיפרקת?

ונעבור למטבח. המטבח שלי ירוק.

אני יודעת שזה בעצם טורקיז אבל בעלי קורא לזה ירוק, הילדים שלי קוראים לזה ירוק ואני התייאשתי. זה מטבח, והוא ירוק. מטבחים לא אמורים להיות ירוקים ואלא אם אתם יודעים בבטחון שהקונים העתידיים של הבית שלכם אוהבים צבע מסויים, אל תעצבו סביבו מטבח שלם.

בעיה אחרת היא הידיות. את ארונות ומגירות המטבח שלי צריך לפתוח עם פינצטה מפאת קוטן הידיות. אני מתחילה לתהות אם הם לא פשוט לקחו איתם ידיות מפוארות יותר והשאירו אותנו עם סוג מתוחכם של ברגים. כשאתם בוחרים ידיות למטבח, עיצרו לרגע וחשבו על תהליך הבישול: הספגטי מבעבע, המסננת בכיור, הילדים מסביב לשולחן וכל מה שחסר לכם אלו כפפות התנור לאחיזה בטוחה. עכשיו דמיינו אצבעות חלקלקות ממים ושמן וידיות קטנטנות וחמקמקות. אסור לדבר ככה ליד הילדים.

בואו נעבור לגישה קצת חיובית. החצר שלנו היא המקום האהוב ביותר בבית ושם עשו הבעלים הקודמים של הבית שלנו עבודה נהדרת. אנחנו גרים בבית בשכונה הולנדית חד-סיטרית. אף אחד לא נכנס לרחוב שלנו אלא אם הוא נאלץ לבקר שם מישהו ולכן החנייה ברחוב עצמו שופעת. בעל הבית הקודם שלי הרחיק רואי, ביטל את החנייה הפרטית, הרים את הקרקע והגדיל על חשבונה את הגינה. אין לי ספק שהוא הרוויח ככה מספר אחוזים טובים על ערך הבית שלנו ומגיע לו. החצר המרווחת היא אחת הסיבות העיקריות שבחרנו בבית שלנו ולא בבתים אחרים וזאת למרות המעקה השיעי והמטבח הירוק.

הפואנטה במאמר הזה היא בעצם לגרום לכם לחשוב קצת קדימה. על הפרקטיקה של כל עיצוב מפתה ועל האופציה הדי ריאלית שיום אחד תצטרכו לשווק את הבית המשופץ שלכם למישהו אחר. בחירה מפוקפקת במטבח ירוק עלולה להבריח אנשים והשקעה נבונה בשידרוג החצר יכולה לסגור לכם עסקה משתלמת. ובינתיים, תתחדשו!

***

הכתבה נכתבה בחסות גל & מצליח ארכיטקטים – יוצרים ארכיטקטורה וסביבה אנושית אחרת.

 כולם שואלים אותי: למה דווקא אילת? חם וצפוף ורחוק ונדוש. התשובה שלי היא שאלו בדיוק הסיבות לחזור תמיד לאילת: אין מקום שבו מרגיש יותר בחופשה מאשר באילת. אם זה לא מספיק אז תמיד אפשר להזכיר את הים, את ההרים האדומים, את האווירה – אין כמו אילת. ההוכחה הטובה ביותר לזה היא שהילדים שלי ממשיכים לספר על הטיול לאילת שנה ושנתיים אחרי שהוא מתרחש. בשנה השלישית, אני לוקחת אותם שוב לאילת.

 ולמה דווקא שלושה ימים? דבר ראשון, כי לא תמיד אפשר יותר: יש מגבלות של חופשה, עבודה, תקציב. חוץ מזה, לאחר מחקר של שנים נראה לי ששלושה ימים הם בדיוק מה שצריך בשביל אילת: לא יותר מדי ולא פחות מדי.

אז מה אפשר להספיק באילת בשלושה ימים, עם חבורה של ילדים בגילאים שונים, כשהדרישה היא להעניק להם "חוויית אילת" טובה ומספקת?

 יום ראשון: פארק תמנע או עמודי שלמה – הרי אילת.

 אין שום דבר שדומה לחוויית טיול בהרי אילת. הצבע הנחושתי המדהים, הנוף הבראשיתי, הכול יוצר תחושה חזקה של קסם. את המסלולים קטונתי מלתאר (אבל אפשר למצוא אותם בקלות רבה, למשל כאן). אני רוצה להמליץ על מסלול שנעשה עוד לפני שנגיע לאילת – מסלול מעגלי ונחמד בפארק תמנע שיהיה אפשרי מבחינת כל הילדים. יש כמה מסלולים בפרק – נדמה לי שאין מי שלא מכיר את עמודי שלמה. מלבד נסיעה קצת מאתגרת על דרך חצץ, מדובר בהמון הנאה במחיר של חצי שעה הליכה מתונה ברגל!

בפרק תמנע יש גם לא מעט אטרקציות מלבד הטיול עצמו. אם הגעתם לאזור אילת כבר בשעות מוקדמות יחסית, במיוחד אם מוקדם מדי לקבל את החדר במלון, כדאי לנצל את ההזדמנות ולבדוק את כל הדברים שהפארק מציע. אני, בתור דחיינית כרונית שאף פעם לא מספיקה כלום נוטה להגיע לאילת בשעה ארבע במקרה הטוב, ולכן בוחרת במשהו פחות יומרני. טיול רגלי לא ארוך הוא כל מה שצריך אחרי נהיגה מייגעת של שעות על גבי שעות.

דרך אגב, הפארק גם שימש השראה למשחק מאוד מוצלח שיכול להעסיק את כל המשפחה במהלך הנסיעה ושהפך למסורת משפחתית. יש לנו משחק דימיון שמבוסס על הצורות המדהימות שקיבלו ההרים בדרך לאילת במהלך מאות אלפי שנים של רוח וגשם. אחד מאתנו צריך לבחור הר והיתר מנסים לנחש למה הוא דומה, למשל – גמל, עוגה, פטרייה.

אולי לא צריך להזכיר אבל אני אזכיר בכל זאת: מים, מים ומים, וגם מי שלא צמא חייב לשתות. וגם קרם שיזוף, כובעים לכולם ומשקפי שמש כי השמש פה מאוד לא רחמנית. ודבר אחרון: אם השעה מאפשרת אפשר גם לארוז סל לפיקניק ולאכול ממש על סלע אדום שמזכיר שולחן.

יום שני: עיר המלכים, הטיילת והחוף

 עיר המלכים היא אטרקציה חדשה יחסית. זה נכון שהיא לא ממש זולה וגם קצת עמוסה (ויש כאלה שיגידו שהיא עמוסה מדי.) אבל למרות החסרונות עדיין אפשר לבלות שם יום שלם, "להיתקע" באגפים שאהבתם במיוחד, והילדים יהנו מהחויות המגוונות שעיר המלכים מציעה. אנחנו נהנינו שם, אבל אני לא בטוחה אם יש טעם לחזור לשם בפעם השנייה. אני גם לא בטוחה שזה מתאים לילדים צעירים מאוד – הם מתעייפים מהר מעודף גירויים. קחו בחשבון שאפשר לאכול שם רק במתחם המזון ותיערכו בהתאם מבחינת הארוחות. לעומת זאת, יש חניה בשפע ובחינם – בשביל מי שמגיע מתל אביב מדובר בחוויה ששווה בעצמה את כל הנסיעה…

אם כבר אנחנו נמצאים בלגונה המזרחית, כדאי לעשות סיבוב בטיילת ולרדת לחוף עם בגדי ים ומגבות. כמה שעות רגיעה על שפת הים יעשו טוב להורים ולילדים.(פה תוכלו למצוא מידע טוב על החופים באילת). כמעט תמיד עמוס שם – אפילו לא בעונה – אבל עדיין נחמד מאוד, כי כמעט תמיד המים שקטים והאווירה האופיינית של חופש תמידי עושה פלאים לנפש עייפה. לאורך הטיילת יש כמה מקומות נחמדים מאוד לאכול בהם ארוחת ערב. תנסו להתרחק מהחנויות, הדוכנים והרוכלים – הצאצאים עלולים לדרוש שתקנו להם מזכרות… כדי להימנע ממריבות מיותרות סכמו מראש איזה סכום כל אחד יכול לבזבז ועל מה – זה הזמן להיזכר שגם בחופש יש לקבוע גבולות.

יום שלישי: המצפה התת ימי וריף הדולפינים.

מבחינתי, המצפה התת-ימי הוא גולת הכותרת של אילת והוא תמיד יישאר בראש הרשימה, גם אם יבנו בה עוד עשרה "ערי מלכים". נוסעים דרומה, חונים ליד המצפה ונכנסים לעולם הכי קסום שאפשר להעלות על הדעת. הילדים שמגיעים לשם לראשונה, פשוט מסתובבים עם פה פעור אל מול האלמוגים, הדגים, הצבים וכל יתר תושבי המצפה. ההדרכות מעולות – בררו מתי מאכילים כרישים ותזכו להדרכה מרתקת ומחזה מרשים.

מי שמעדיף יונקים ימיים על פני דגים יכול למצוא אותם חיים להם בנחת בריף הדולפינים הסמוך למצפה התת ימי. מחיר הכניסה אמנם שערורייתי, אבל זה עדיין שווה כדי לראות ולו פעם אחת את מבטו של הדולפין שמזנק מהמים כדי לתפוס דג. התנועות והקולות והאנרגיות של הדולפינים כל-כך ייחודיים ומדהימים, שראיתי במו עיניי איך הילדים הכי אנרגטיים והכי פרועים פשוט נרגעים מהשהייה בריף.

ובערב היום השלישי, אם נהיגת הלילה לא מפחידה את ההורים, יוצאים לדרך חזרה הביתה, עם טעם של עוד.

***

המאמר נכתב בחסות סביב עולם – תיירות ללא גבולות בארץ ובעולם.

 

חדר בנות – מקשטים בעצמנו ובתקציב קטן

שתי בנותיי, בנות 14 ו-6, מתגוררת יחד בחדרון לא גדול, אבל מאוד נעים. בדרך כלל הוא מבולגן למופת, אבל יש לו גם אופי וחן משלו, שרובו, לדעתי, בזכות האקססוריז והקישוטים, שאת רובם עיצבנו במו ידינו. הנה כמה הצעות לשדרוג העיצוב של חדר בנות, את הכול ניסינו בבית וזה עובד נהדר. בכוונה איני מביאה רעיונות שדורשים רכישה של חומרים או אביזרים יקרים, כי לקנות אהיל מקסים במאות שקלים זו חכמה מאוד קטנה… נסו ליצור דברים לבד מחומרים זולים יחסית שקל להשיג, ותראו שהסיפוק גדול פי מאה והתוצאה ביתית, חמודה ונינוחה – כזאת שיוצרת אווירה כייפית.

גלאס דקו

אלה צבעי זכוכית שקל יחסית ללמוד לצייר בהם. בדרך כלל יש הצעות לתמונות בחבילה, אבל אפשר כמובן להוריד מהאינטרנט את התמונות שמעניינות את הבת, עם הדמויות האהובות כמו דורה, למשל. בעזרת גלאס דקו אפשר ליצור מעין מדבקת סיליקון שנצמדת לחלון. אפשר להחליף אותן אם רוצים, ליצור מדבקות קישוט לחגים כמו חנוכה ופורים, בקיצור כל מה שבא. לקטנים צריך לעזור עם זה, כי השימוש קצת מאתגר את המוטוריקה העדינה. חשוב לתת למדבקה להתייבש עד הסוף לפני שמסירים אותה מהשקף ומצמידים לחלון, אחרת זה נמרח ונהרס. הייבוש לוקח די הרבה שעות – סבלנות!

 אלמנט חוזר – פרפרים

 אפשר לעצב כמה פריטים עם אלמנט חוזר שהבת בוחרת. אצלנו היה קצת קשה להגיע לקונסנזוס בגלל פער הגילאים של הנערות, אבל לבסוף עוצבו מספר פריטים עם פרפרים.

 אפשר לתפור עם חוט שקוף כמה פרפרים לוילון: זה מעניק לו חן וייחודיות גם אם הוא מאוד פשוט. התאמת הצבעים חשובה כדי לא ליצור חדר "רועש וזועק". עדיף שהפריטים יהיו בצבעי פסטל עדינים או בסולם צבעים אחד – נניח ורדרד-אפרסק וירוק-פיסטוק.

 

תמונת אוריגמי עם פרפרים.

לוקחים מסגרת ישנה, אפשר לצבוע אותה עם צבעיים אקריליים. בוחרים נייר רקע. יוצרים כמה פרפרים מניירות אוריגמי – יש הוראות באינטרנט וזה ממש לא מסובך למי שיש לו תפיסה גיאומטרית סבירה! מצמידים את הפרפרים לנייר רקע, אפשר להוסיף פריטים נוספים כמו פיסות תחרה וליצור קולאז'… ואז רק מכסים בזכוכית ומכניסים למסגרת ותולים. את התמונה שלנו עשתה חברתי אלינה גור שהיא אמנית אוריגמי, אבל זה משהו שבהחלט ניתן לעצב בכוחות עצמכם.

 הדבקת מפיות

 מלאכה שימושית אחרת שניתן להשתמש בה, היא הדבקת מפיות. הנה צד של מדף שעיצבנו עם הבנות, בעזרת הדבקת מפיות עם פרחים, ציפורים ופרפרים:

 

 עוד כמה מילים על הדבקת מפיות: מדובר בתחביב יקר יחסית, אבל אם יש לכם חיבה לסגנון רטרו וכמה רהיטים או פריטים ישנים מעץ, אפשר לעשות דברים כל-כך מופלאים שזה שווה כל שקל. לוקח קצת זמן עד שהתוצאה יוצאת כמו שצריך, בהתחלה הכול נקרע ונדבק לידיים. אל יאוש, בסוף כולם לומדים וזה באמת מקסים. בקשו הדרכה בחנות תחביבים, או שתסתכלו פה על המדריך המוצלח. תתחילו מפריטים קטנים יחסית, ובחרו לקה פשוטה בשביל ההתחלה. את כל החומרים המושקעים יותר עם האפקטים תוכלו לרכוש בהמשך אם תראו שאתם באמת אוהבים את התוצאות.

 תיבת תכשיטים מעוצבת עם מפיות וחרוזי זכוכית (מה אני אגיד, בנות זה בנות…):

 

  ציורי קיר עם שבלונות

האמת שזה משהו שלי אישית קצת מפריע, כי אי אפשר לשנות ולגוון כל הזמן. אז הסתפקנו במדבקות קיר. מצד שני, יש המון כיף בלעצב תמונות על הקיר בשבלונות, וזה משהו שגם ילדים צעירים יהנו ממנו מאוד. שוב, כדאי לחשוב מראש על בחירת צבעים חכמה ורגועה, אחרת יהיה קשה להיות בחדר ולהישאר רגועים לאורך זמן. צבעי דיסני צעקניים לא מתאימים לציורי קיר וגם לא למדבקות.

 מכיוון שיש גם בנות שמתעניינות לא רק בפיות ונסיכות, הנה מדבקות קיר בנושא החלל שזוהרות בחושך:

 

 וטיפ אחרון – לעולם, אבל לעולם, אל תנסו לעשות משהו בעיצוב חדרה של הבת בלי לשתף את יורשת העצר. גם אם נראה לכם שזו הפתעה נחמדה, רוב הסיכויים שהיא תהיה מאוכזבת. גם אם זה מאריך, מסרבל ומייקר את התהליך, תעשו הכול ביחד.

חופשה עם ילדים במלון מיליון הכוכבים

כן, ניחשתם נכון, היום נדבר על איך יוצאים עם חמישה ילדים לקמפינג. כלומר, מה "יוצאים"? יוצאת. אני, אישה, לבד. שני אוהלים. רכב אחד גדול יחסית. כמה שקי שינה, כמה מזרונים מבודדים. צידניות אוכל. מה עוד צריך? שום דבר! רק מצב רוח טוב. כלומר, מצב רוח מספיק טוב שבזכותו תשכחי שיצאת מהבית לחיק הטבע ליומיים עם חמישה חבר'ה שהגדול מהם טרם מלאו לו 14, לבדך. אז פשוט תהני מזה. אלכוהול וחומרים דומים לא באים בחשבון, אז צריך מצב רוח ממקור טהור, פנימי וטבעי. אפשר לנסות יוגה.

חוץ מזה, ממש לא צריך כלום. אולי רק פנסים, בגדים להחלפה, חיתולים, מגבונים, בגדי ים, מגבות, חמש מברשות שיניים, סבון, אקמול, פלסטר, תחבושות, סנו-די. בעצם "די" זו מילה די נחוצה גם כן. אה, וצריך כלים חד פעמיים וכלים לבישול שדה. נשנושים. משחקים. כובעים. קרם הגנה. בקיצור, ארזתי חצי בית. אולי שישים אחוז של בית, לא בדקתי. פלוס-מינוס. כמו שאמרתי, חמישה ילדים. ויצאנו.

אחרי ארבע שעות ו-14 מריבות אימא-הוא-עשה-לי, אנחנו מגיעים למקום הלינה המסודר. שם אנחנו מגלים שהוא יקר להחריד. אבל אין מה לעשות. כבר נסענו ארבע שעות, שנחזור? לא בא בחשבון. מחפשים מקום לאוהל עם צל, רחוק מהשירותים  (שלא יסריח) אבל לא רחוק מדי (שלא נצטרך כל פעם להיגרר לשם באמצע הלילה דרך חצי קמפינג). חם להם, הם רעבים. מה אתם חושבים, לי לא חם? כן, חם לי, אני רוצה מקלחת, אינטרנט ולישון. אבל אני שולפת אמגזית והגדול מראה לי מה הוא למד להכין במחנה הסיירים. שמעתם פעם על טונה מעושנת שעושים מקופסת טונה במים?

אחרי האוכל הם כבר לא רעבים, אבל עדיין חם להם ומשעמם להם. מוציאים בגדי ים, שולפים משחקים, מצופים, מגבות, כובעים, משקפות, והופה לשחות. האמת? זה הקטע שבשבילו שווה הכול. האושר שלהם במפגש עם המים הקרירים, האושר שלי במפגש עם המים הקרירים ועם עוד 100 זאטוטים מצווחים. סתם, סתם. זה באמת נורא כיף. לא רואים?

אז הנה אנחנו רחוקים מהציוויליזציה ומשירותים ומקלחת נורמליים, אמת מים קטנה זורמת ממש ליד האוהל שכבר הצלחנו להציב. עם השני עוד ממשיכים להילחם. האמת, זה לא עד כדי כך קשה, האוהלים המודרניים האלה נועדו לעירוניים מפונקים. אחרי שכולם אכלו ונרגעו, זה אפילו די כיף. הקטע הזה של הטבע, של הבילוי המשפחתי ושל החוויה, מתחיל להישמע לי פחות מטורף.

בלילה, אחרי מקלחת מאולתרת מאוד, הם בסוף נרדמים, ואני יושבת לי בצד עם האוזניות והתה מהאמגזית, ומחייכת למיליון הכוכבים בשמיים. זה משהו שלא רואים כל יום, כן? אז נכון שיותר נוח בבית מלון, אבל אני בטוחה שאת החופשה הזו הילדים שלי יזכרו לתמיד, ולטובה.

אבל לא רק הילדים מתלהבים. למרות כל הקיטורים, אני חייבת לציין שיש בחופשה כזו משהו אחר גם בשבילי כאימא. משהו מעצים, רומנטי והרפתקני, נוגע ללב, וגם מקרב בין ההורה לבין הילדים. זה מלמד אותך לאלתר, למצוא כוחות, להיות מאוד יצירתית ואוהבת, לזרום, לקחת בכיף את הפשטות ולהתנתק מקצב המטורף שבו את חיה בדרך כלל. בקיצור, מאוד נהניתי… רק אל תספרו לאף אחד.

וטיפים למי שהגיע עד כה:

• מזרוני בידוד טובים הם חובה, עם כל הכבוד לשקי שינה.
• לשישה אנשים מספיקים בכיף שני אוהלים שכל אחד מהם מיועד לארבעה.
• אם יש לכם בנים, אין לצאת לקמפינג ללא כדור, פלסטרים ותחבושות. בעצם, גם אם יש לכם בנות.
• אם יש כמה ילדים קטנים אפשר לפרוש שמיכה זוגית מעל המזרנים ושכולם ישנו עליה. זה יותר נוח מאשר להשחיל כל אחד מהם לשק שינה.
• אל תתחילו עם בישולי שדה כבר בצהריים. תכינו הרבה סנדוויצ'ים ופירות ודחו את התענוג לערב.
• הסנו-די ילך לאיבוד ויתושים יאכלו אתכם, הסוללות בפנס  ובמצלמה ייגמרו והגפרורים יירטבו. מסקנה: קחו שני פריטים מכל דבר שהוא קריטי.
• אל תנסו להבין בערב איפה השמש תהיה בבוקר, זה אף פעם לא מצליח. תשלימו עם זה שבשש יש השכמה. שמש, ציפורים, ילדים של אחרים, ובכלל לא באנו לקמפינג כדי לישון.
• למען השם, אם את או אתה הורה יחיד שיוצא עם הילדים לבד, תמצא חברים, משפחה עם ילדים בגילאים דומים או אימא חד הורית נוספת. שניים או שלושה מבוגרים לעומת מבוגר אחד, זה כל-כך הרבה יותר קל, שזה לא יאמן.

איך שדרגתי את החצר ב-24 שעות? מאת יפית כחלון

 לפני כארבע שנים קנינו בית קרקע ישן… הגשמנו חלום!

כשראינו כמה שיפוצים הבית הזה דורש, החלטנו שאנחנו לא קופצים מעל הפופיק: לא משפצים בכסף שאין לנו אלא שבכל פעם אנחנו מטפלים בחלק אחר של הבית. החצר נשארה בעדיפות שנייה או שלישית… (והמטבח עדיין מחכה לתורו!)

בשלב ראשון העמדנו גדר ושער, ושנה אחר כך רוצף שביל יפה. אחר כך אז קנינו מרבדי דשא סינטטי (35 שקלים למטר בשוק עלייה בת"א). למה דשא סינטטי? כדי לחסוך במים וגם מתוך הכרה בחסרון שלנו: אנחנו לא מצליחים לשמור על עציץ חי אפילו שבוע.

ואז החצר פרחה…

טוב, לא בדיוק פרחה במובן הפרחוני… יותר בכיוון של עשבים שוטים וחמציצים. כך החצר נראתה באביב:

צילמתי את התמונות האלה ביום אחד שבו הייתי נחושה למצוא משהו חיובי או ציורי בחצר שלי…

היא הייתה עזובה ומוזנחת. עלובה. אף אחד כמעט לא יצא לשחק בה, ואנחנו לא היינו יושבים לקפה בגינה…

בדיעבד הבנתי למה… כי לא היה איפה לשבת!

שנאתי את כסאות הפלסטיק המהוהים שלקחנו בהשאלה מההורים ומעולם לא החזרנו, שנאתי לשבת תחת השמש הקופחת… כשהגעתי הביתה עם הילדים ברחתי למזגן ואמרתי תודה על כל שנייה שהם לא ביקשו לשחק בחוץ. בשלב כלשהו הייתה לנו רשת צל אבל כמה שהיא הייתה מכוערת! בגשם וברוח היא נקרעה (נראה לכם שהורדתי אותה עם בוא החורף?)…

ממש חצר רפאים… אז בשביל מה קנינו בית קרקע??

ואז הוחלט על המהפך: השנה, יהיה נעים לשבת כאן!

עשבים נעקרו, חמציצים נמצצו, הדשא הוברש במטאטא כביש… ויצאנו לקניות. סיבוב במערב ראשל"צ בתוספת כמה דברים שכבר היו לי בבית, הניבו תוצאות יפות. תוך 24 שעות אי אפשר היה לזהות את החצר שלנו!

שתי הערות לפני שתראו את התמונות:

1. אני לא מבטיחה שהמוצרים עוד במלאי, או שהמבצעים עוד בתוקף. בחלק מהמקרים מדובר בחנויות סטוקים שכדאי לבוא ולראות מה מתחדש בהן.

2. אף אחת מהחנויות האלה לא שילמה לי תמלוגים או טובות הנאה… (וחבל שלא, אני עושה להם שירות די טוב…)

בואו לראות מה עשינו ובכמה קנינו!

 

פינת זולה:

מאד רצינו פינת ישיבה לחצר… נכנסו לכמה חנויות שמתמחות בריהוט גן ויצאנו עוד לפני שהמוכרנים התלבשו עלינו, המחירים הבריחו אותנו החוצה. אלפי שקלים לכל שולחן גינה היו הרבה מעל התקציב שלנו.

אז הגענו לחנות של "כתר". שם כל הסטים מראטן עלו סביב 2000 ש"ח. שנייה לפני שהזמנו את אחד הסטים הללו (מכילים שולחן קטן וארבע ספות עם כריות נוחות), בקצה החנות מצאנו את הכיסאות הסופר-נוחים הללו!

קנינו 4 כסאות פלסטיק דמוי ראטן (180 ש"ח ליחידה) ושולחן דגם קורפו (275 ש"ח)  וכך חסכנו אלף שקל.

כריות: 35 ש"ח ליחידה, נקנו ב"פוקס הום" (עם כרטיס מתנה! איזה כיף!)

קופסת פלסטיק לעיתונים: אפשר להחביא אותה מתחת לאחד הכיסאות ולהוציא בשעת הצורך. 30 ש"ח ב"כתר"

ארגז עץ ירוק: נבנה ע"י איילה ארבל, בעלת סטודיו לנגרות בנס ציונה

רובי מים מפלסטיק: 15 ש"ח בכפר השעשועים

גמדי גינה: 10-25 ש"ח במקס סטוק (את אותם הגמדים ראיתי במקום אחר ב-90 ש"ח. אז שלא יעבדו עליכם…)

שבשבת: 10 ש"ח במקס סטוק

עציץ: מסבתא (ניסינו לגדל בו פעם משהו, והמשהו מת)

פרחים: מלאכותיים, נקנו בששת (14-25 ש"ח לענף, קיבלתי אותם במבצע של 50%)

פח זבל: קניתי מזמן, כעשרים שקלים בקרביץ

גזיבו: 200 ש"ח בהום סנטר עבור גודל 3*3 (ההרכבה קלה אבל מעצבנת, כל רגע מוט אחר בורח החוצה!)

שובך מעץ: נבנה ע"י רויטל וייס, בעלת סטודיו לנגרות בבנימינה

דינוזאור עם כובע טמבל: הוחרם מאוסף הצעצועים של הילדים

דליי פח כחולים: 5 ש"ח ליחידה במקס סטוק

פרחים מלאכותיים: 25 ש"ח לצרור בששת

חלודה על הסורגים: חינם בחסות איתני הטבע

תריס מעוצב: 30 ש"ח במקס סטוק , כולל כל הקישוטים בפנים…

קישוט לתלייה: הכנתי לבד בחמש דקות עבודה עם דברים שהיו לי בבית (בקרוב ההדרכה!)

טה דה!!!!!!!!

הנה התוצאה הסופית!

פינת חמד שנעים להיות בה גם בקיץ! אני מרוצה!

מה דעתכם?

———————————————————————————————————————-

יפית כחלון, כותבת את בלוג העיצוב "חלום ילדות" ובעלת חלום ילדות: סדנאות ימי הולדת לילדות, שהופכות למעצבות ליום אחד!

על השוקו, הלחמנייה ומה שביניהם.

בימים אלה, סוף חודש יוני, מסתובבים להם ברחבי הארץ המון אנשים בוגרים ועסוקים שנראים כאילו יש להם מיגרנה. המכנה המשותף לכולם: הם הורים לילדים בגילאי 3-12. הסיבה לכאב הראש: החופש הגדול מתקרב.

כשהיינו ילדים אהבנו את החופש הגדול יותר מכל דבר! היינו מתכננים לנו בילויים, ישנים עד מאוחר, יוצאים לחופשות משפחתיות שההורים ארגנו בשבילנו, והדבר היחיד שנדרש מאתנו היה להנות. עכשיו כשהתבגרנו, המשימה הזו הנקראת יולי-אוגוסט לפעמים נראית ממש בלתי אפשרית, לא מבחינה כלכלית, לא מבחינה לוגיסטית ובעיקר לא מבחינת עצבינו הרופפים ממילא.

כדי לסייע קצת להורים (וגם להרוויח סכומי כסף לא רעים בכלל), קמו להן מאות ואלפי קייטנות, שמציעות להעסיק את הילד לפחות שלושה שבועות מתוך החודשיים. כמובן שזה מבורך מאוד, גם אם לא ממש פותר את הבעיה. אבל עדיין, רוב ההורים מעדיפים לשלוח את הילדים לפחות למחזור אחד של קייטנה, מתוך מחשבה שעדיף שיהיו עסוקים ופעילים, מאשר ירבצו כל היום מול המסך. ובאמת ברוב הקייטנות יציעו לחבר'ה תעסוקה שיהיה לכם, כהורים עובדים, קצת קשה לספק באופן שוטף, אז אולי כבר עדיף לשלם ושיהיו מרוצים, נכון?

מרובוטיקה עד אנגלית: ים של אפשרויות.

יש מגוון רחב של קייטנות, שחלקן קשורות לתחומי עניין שונים וחלקן פשוט התמקמו בצורה כזו שילדים שמכירים זה את זה מהגן, מבית הספר, מהחוג או מהשכונה, יוכלו לבלות יחד בהשגחת המדריכים בפעילות מהנה כלשהי.

סוג אחד של קייטנות הוא הקייטנות שקשורות לתחומי עניין – המגוון שלהן הוא רחב ביותר. נזכיר רק את חמשת הכוכבים של השכונה שלנו: רכיבה על סוסים, קייטנת ספורט, רובוטיקה/טכנולוגיה, סיירות ואנגלית. אלה קייטנות שבד"כ נרשמים אליהם ילדים גדולים יותר, הן יותר יקרות, וכמובן עליכם להתאים את הקייטנה לתחביב של הילד שלכם. לא משנה עד כמה התחביב אזוטרי, תמיד יש סיכוי לא רע שתהיה קייטנה שתשמח את הילד ותעזור לו להתקדם בתחום שמעניין אותו: כבר שמענו על קייטנות "מבוכים ודרקונים", קייטנות הבישול הבריא, קייטנות אוריגמי ומה לא.

חשוב לא לשכוח שעבור רוב המקומות שמפעילים קייטנות כאלה (כגון פינות חי, מועדוני ספורט ועוד), קייטנה זו עוד דרך להרוויח כסף בצורה פשוטה ומהירה יחסית, לכן יש לוודא שהמפעילים יודעים מה הם עושים, שהם חשבו על כל הפרטים הקטנים, שהפעילות מגוונת והילדים אכן מקבלים את הערך המוסף שעליו מתחייב המקום.

הסוג השני של הקייטנות הן אלה שמופעלות על ידי גופים גדולים כמו העירייה או המתנ"ס, קייטנות בגנים ובבתי הספר (או אפילו במקום העבודה של ההורים), וקייטנות פרטיות שאין להן נושא מיוחד ושי להן הרבה פעמים כל מיני שמות כמו "קייטנת חזי". הקייטנות האלה בד"כ אוספות ילדים שמכירים זה את זה, לומדים יחד או גרים באותה השכונה, ונותנות להם להנות מפעילות כייפית ומאורגנת, כמו בריכה, משחקיה, יום סיירות ועוד, כיד הדימיון הטובה על המארגנים. בדרך כלל מדובר בקייטנות פחות יקרות, שדורשות פחות ציוד מיוחד, נמצאות קרוב לבית ולכן יש הורים רבים שיבחרו דווקא בהן. הפעילות בקייטנה כזו תהיה מגוונת, אבל אולי לא תתאים לטעם האישי של הילד שלכם. כמובן, יש לוודא שמספר חבריו נרשמו אף הם למחזור הנוכחי של קייטנה.

"חם לי, מגרד לי, משעמם לי"

עם כל הכבוד למדריכים המוכשרים ולמפעילים היצירתיים, זה לא סוד שהיום קשה מאוד לרצות את הילדים. יש להניח שחלק מהצאצאים יתלוננו על הקייטנה שבחרתם או אפילו שהם בעצמם בחרו. יתכן שלדעתם לא עושים שם מספיק דברים כייפיים, או שלפעמים יש ריב בקבוצה. זה קורה, ואפשר להתמודד עם זה כמו עם כל משבר בבית הספר או בחוג – לא תמיד הכול כיף כל הזמן. בקשו מהילד לתאר מה הדברים הנחמדים בקייטנה, והוא ודאי ימצא לא מעט כאלה וזה יסייע לו להתגבר על המשבר.

חשוב רק לזכור שלא לכל ילד מתאים להיות בקייטנה. זה באמת קצת מתיש ורועש, ולהבדיל מבית הספר, קייטנה זו לא חובה.  לכן אם הילד מסרב בתוקף להירשם לקייטנה ומעדיף להישאר לבד בבית, יש לאפשר לו את זה במספר תנאים והגבלות, וכמובן רק אם מדובר בילד גדול ואחראי יחסית (וכאן עליכם לסמוך על ההיכרות שלכם את הילד שלכם. אין גיל אחד שבו כל הילדים בוגרים דיים לבלות לבד בבית במשך ימים שלמים. יש מי שיהיה מוכן לכך בגיל 10, והאחר רק בגיל 14).

מכיוון שהיום התקשורת הרצופה היא כל-כך נגישה, יש רק לדאוג לקבוע גבולות ברורים לגבי המותר, האסור, הבלגן ושאריות המזון, לדאוג לתעסוקה שלא כוללת יותר מ-2-3 שעות מסך ביום (ולחסימה לאתרים בלתי הולמים ברשת), ולהיות בקשר רצוף עם הנוער החופשי והמאושר.

מספר טיפים לסיכום:

• חברים. רוב הילדים לא ישמחו ללכת אפילו לקייטנה הכי מעניינת, אם הם לא מכירים שם אף אחד. ומבחינתם, הם צודקים. לכן ההמלצה היא לרשום כמה חברים ביחד. שלחו כבר עכשיו במייל הכיתתי לכל ההורים שאלה בנוגע להרשמה לקייטנות, עודדו את הילד לדבר על כך עם חבריו הטובים, ותאמו את התכניות שלכם עם ההורים האחרים. זה יהיה כיף לילדים ויקל עליכם גם בלוגיסטיקה של הבאה והחזרה.
• בטיחות. באינטרנט ניתן למצוא לא מעט רשימות שמסבירות מה צריך להיות בקייטנה: ביטוח לכל ילד, חובשים, מאבטחים בפעילויות שונות ועוד. תעברו על זה, כמובן, אך זה לא מספיק בעיניי כי לפעמים על הנייר הכול נראה מעולה והמציאות היא מאוד שונה. אני מציעה לקבל המלצות מהורים שכבר שלחו לקייטנה הזו (בקשו מהמפעילים טלפונים של ממליצים!) ובאופן עקרוני להעדיף קייטנות של גוף מפעיל גדול ומוכר. כמו כן, מומלץ פעם אחת לקפוץ "במקרה" חצי שעה לפני הסיום לראות מה קורה "בפנים" כשרק המדריכים נמצאים עם החניכים. מידה מסוימת של כאוס היא צפויה, אבל בעיקרון, המדריכים אמורים להיראות בשליטה.

• ציוד. לברר מראש אילו פעילויות מתוכננות ומה הציוד שהילדים יזדקקו לו. כבר ראינו הורים שבעשר בלילה מחפשים פנס אצל כל השכנים כי מסתבר שלשני ילדים יש "יום מחנאות" בקייטנה. ברוב הקייטנות מקבלים חולצה וכובע, אבל שימו לב למצב נעלי הספורט שעברו את שנת הלימודים כדי שלא יתפרקו להם במפגש הראשון עם מים. וכמובן, בגד ים, קרם הגנה וכו'.

מאחלים חופש נעים לילדים,

ולהורים – פשוט להוריד את הראש ולזכור שגם זה יעבור…