קטגוריה: פנאי

יש אנשים שזוכרים מהטיול שלהם באנגליה את הטיול לביג בן, נהר התמזה או כיכר טרפלגר. אני דווקא זוכרת מלונדון את חנויות הספרים הענקיות ברחוב אוקספורד. בכל חנות כזו יש בית קפה חמוד וקטן, שאתם יכולים לשבת בו בכיף עם הספר שלכם ולשתות קפה. הכל טוב ויפה, עד שאתם שומעים אישה צועקת בהיסטריה, "איציק! 'תה רוצה אספרסו כפול או רגיל? שים כבר ת'דברים שלנו על הכיסא שנתפוס מקום! "

זה מחזיר אותנו לישראל. רוב חנויות הספרים בארץ (ואנחנו לא מדברים על מדינת תל אביב) הן קטנות וצפופות. המנטאליות של החנויות כאן היא "כנסו, קנו ספר ולכו". אפילו בחנויות ספרים גדולות ומרווחות, אין בד"כ כיסא אחד לרפואה!

אם לא מתחשק לכם לעמוד במעבר צפוף של חנות ספרים בקניון הומה אדם, כשמישהי עם עגלה דורסת אתכם והמוכרת שולחת אליכם מבטים חמוצים (כי אתם כבר רבע שעה עומדים ובוהים בספר), תוכלו להזמין את הספר המבוקש מאתר האינטרנט של החנות.

אבל במחשבה שנייה, למה שתעשו את זה? האם הסתכלתם פעם על המחירים של הספרים בארץ? אם אתם נוהגים לרכוש ספרים בארץ, סימן שאינכם מכירים את הפלא הבא שיצא מאנגליה מאז דיוויד בקהאם: חנות הספרים המדהימה Book Depository.

אני שמחה להמליץ לכם על החנות המופלאה הזאת. מאידך, השמחה הזו מהולה בעצב. האם המצב בישראל כל כך רע, שאפילו הספרים שנמכרים באנגליה (אחת המדינות היקרות בעולם), הרבה יותר זולים מאשר בארץ?

http://www.bookdepository.co.uk/

לשם השוואה, בואו ניקח כמה ספרים מהאתר של רשת סטימצקי. ספר הילדים החביב "הזחל הרעב" של קרל אריק עולה באתר 62 ₪. לעומת זאת, בחנות הספרים הבריטית מחירו 40 ₪. ספרו של קורט וונגורט, "בזמן שבני תמותה ישנים", עולה באתר 79.90 ₪ ואילו בחנות הבריטית מחירו כ-53 ₪. הספר "דיאטת שבע-עשר הימים" של מורנו מייק עולה באתר 80.75 ₪. בחנות האנגלית – מחירו כ-47 ₪.

פערי המחירים הולכים ותופחים כשזה מגיע במיוחד לספרי אמנות, עיצוב ותחביב. הספר "סריגת וינטאג" של קלייר מונוטוגמרי עולה באתר סטימצקי 125.10. בחנות הבריטית, לעומת זאת, מחירו 60 ₪. דוגמה נוספת: הספר המדליק "עולם הגרפיטי" עולה באתר הישראלי 263.00 ₪, בזמן שבחנות הבריטית הוא מוצע ב-136 ₪.

אין ספק, שהחנות האנגלית מתאימה במיוחד לאומנים, אמנים, מעצבים, אדריכלים, חובבי עבודות יד ועוד – מה גם שרבים מהספרים אינם ניתנים להשגה בארץ.

החסרונות של חנות Book Depository
מופלאה ככל שתהיה, החנות עדיין לא מציעה אופציה של דפדוף וירטואלי בספרים עצמם. זאת, בניגוד לחנויות אחרות כמו אמזון. לכן, אני ממליצה להיכנס קודם לאמזון, לחטט בכמה ספרים ולקרוא את הביקורות של הגולשים (שממליצים או משמיצים בחופשיות). רק לאחר שתגבשו החלטה, תוכלו להזמין את הספרים האלו ב-Book Depository.

אתם בוודאי שואלים: מדוע בעצם לא לקנות כבר באמזון. התשובה לכך, היא שבחנות הבריטית תקבלו יחס אישי, מהיר וחם. תוכלו לשלם באמצעות PayPal והכי חשוב – המשלוח הוא חינם!

גם זמן המשלוח הוא מהיר. תוך שבוע, הספר הנכסף כבר יחכה לכם בסניף הדואר. חסרון קטן, הוא שהספר מגיע בדואר רגיל ולא רשום. מניסיוני אוכל להעיד, שלאורך חמש שנים שבהן הזמנתי ספרים רבים מעולם לא קרה שספר אבד בדואר. ברור שאם דבר מסוג זה קורה (וקרה לי שספר התעכב וטייל קצת בארץ), שירות הלקוחות של החנות ישמח לפצות אתכם ולשגר אליכם במהירות ספר. אגב, מעניין לציין, כי החנות נקנתה השנה על ידי אמזון.

קריאה מהנה!

***

הכתבה נכתבה בחסות דפוס גוליר הפקות בע"מ – כל צרכי הדפוס, השילוט והעיצוב שלך באתר אחד!

בעלי מחזיק נחרצות בדעה שעונת המנגל מתחילה ברגע שכבר לא יורד גשם. מבחינתו, שנתכבד ונשב בחוץ עם מעיל כי ככה גידלו אותו בבית וזה שהוא נולד להורים קנדים ובא מהכפור זה לא תירוץ. בעלי אוהב לעשות על האש ולדעתו כל אירוע הוא אמתלה לחרוך מיני בשר. ההמבורגרים שלו הם שם דבר, הוא מצליח לצלות דגים בצורה מושלמת והעוף שלו נמס בפה.

אין מאושר היה מבעלי כשעברנו לשכונה חדשה, רק כדי לגלות ששתי דלתות שמאלה, גר בחור עם אובססיה דומה לעשן ריחני. השניים מיהרו לפתוח קבוצת תמיכה למכורי גריל ומקפידים להיפגש לתמיכה הדדית לפחות פעם בשבוע. את התוצאות כולנו אוכלים.

מתכון המרינדה של בעלי לחזה עוף על האש הפכה אצלנו לקלאסיקה. מי שחושב שחזה עוף הוא בשר יבש, שינסה את המתכון הזה. הוא מעולה ישר מהגריל וטעים כל כך פרוס קר שלפעמים אנחנו מכינים כמות מראש לכל השבוע.

לגבי המתכון, לא להיבהל מהכמויות. המרינדה הזו מיועדת ל-6 חצאי חזות עוף כאלו

נסו למצוא נתחים בעובי של כשני סנטימטרים. בעלי טוען שזה העובי המושלם.

ועכשיו למרינדה:

המרינדה הסודית של אדם לחזה עוף על האש

תזדקקו ל:

1/2 כוס חרדל דיז'ון
1/2 כוס דבש
1/2 כוס שמן קנולה
1/2 כוס שמן זית
כף שום כתוש
2 כפות חומץ בן יין אדום
2 כפות תערובת עשבים יבשים: אורגנו, טימין, או מה שאתם אוהבים. יש בסופר תערובות תיבול איטלקיות נחמדות.
כפית מלח גס

בקערה גדולה שימו את הדבש והחרדל

הוסיפו את שאר המצרכים לקערה

ערבבו היטב.

כפי שתראו כאן, החומרים עוד לא התאחדו לגמרי.

המשיכו לערבב!

זהו. כשהמרינדה אחידה וקרמית, טבלו בה כף נקייה ותטעמו. אם תרצו, המרינדה של אדם יכולה לככב גם כרוטב מוצלח לסלט ירוק. טעים!

טבלו את נתחי חזה העוף במרינדה ואשפזו במקרר למשך כמה שעות. עדיף אפילו ללילה שלם. ככל שיבלו שם יותר זמן, העוף יהיה יותר עסיסי וטעים.

מכיוון שהגריל זה הטריטוריה של האיש, הבאתי כאן את ההסבר שלו לגבי צליית הבשר:

• כל גריל הוא שונה ויש לשים לב לבשר שלא יחרך
• לא צולים בשר על אש ישירה או חום גבוה. מחכים שהגחלים ילחשו או מכוונים את גריל הגז לחום בינוני
• צולים את נתחי העוף השלמים עד שהצד שנוגע ישירות ברשת הגריל נראה צלוי עד חצי מגובה הנתח. שימו לב לזמן. או אז הופכים וצולים למשך אותו הזמן את הצד השני. הערכה גסה תהיה 7-8 דקות לכל צד.
• לא בטוחים? עצרו וחתכו חתיכה אחת כדי לוודא. עוף מוכן הוא לבנבן, שקוף ועסיסי. עוף לבן אפרפר ואטום הוא מבושל מדי וחבל.

כשנתחי העוף מוכנים, ערמו אותם על מגש יפה, והגישו לאנשים רעבים.

בתאבון!

***

המתכון נכתב בחסות איסמור – איסמור מובילה בארץ בתחום שיווק מוצרי האיכות לבית ולחצר מוצרים אלה כוללים, בין היתר,ג`קוזי(ספא), סאונות, ברביקיו בנוי, מתקני שעשועים לילדים, בקתות עץ, מחסני עץ ועוד.

ימי הקיץ הם מעיקים לא רק בגלל החום הרב והכבד – אלא בעיקר מכיוון שהילדים יוצאים לחופש וצריך למצוא מה לעשות איתם במהלך רוב שעות היום. אז נכון, בדרך כלל הזאטוטים הקטנים הולכים לקייטנות, אבל מה עם הילדים היותר "גדולים"? הרי בהגיע גיל 11 המופלא אי אפשר לשלוח אותו לקייטנה ולרוב נמצא אותו ואת חבריו מול אחד ממסכי הבית המרצדים כשמדי פעם הם צצים עם התלונות המוכרות: "אמא משעמם לי, אמא אני רעב"

אז הנה – פתרון נהדר לשתי התלונות בבת אחת: למה שלא תהפכו את השעמום והרעב לפעילות אחר צהריימית מהנה לכל המשפחה? לפניכם מספר רעיונות לבילוי משותף לכם ולילדיכם במטבח.

פסטה ברוטב עגבניות

ארוחת צהריים מהירה וקלה להכנה, אהובה מאוד על ילדים (בעיקר על כאלה שלא אוהבים בצל באוכל שלהם) ובריאה.

מצרכים

• 8 עגבניות בשלות
  
• 2 שיני שום
  
• 4 עלי בזיליקום
  
• מלח, פלפל
  
• שמן זית.
  

אופן ההכנה

• מומלץ להתחיל לחמם מים לפסטה כבר עכשיו כיוון שהכנת הרוטב די מהירה
  
• חולטים את העגבניות במים רותחים כ- 5 דקות.
  
• מוציאים אותן בזהירות ולאחר 2 דקות התקררות מקלפים את העגבניות (בזכות החליטה העגבניות יתקלפו בקלילות)
  
• חותכים אותן לחתיכות גסות.
  
• בסיר קטן מחממים שמן זית.
  
• כשהשמן חם (יודעים שהוא חם כשריח שמן הזית הנפלא מתחיל להתפשט במטבח) מכניסים בזהירות רבה את העגבניות.
  
• מטגנים אותן כ-5 דקות על אש בינונית-גבוהה.
  
• כותשים פנימה את 2 שיני השום ומטגנים עוד דקה.
  
• חותכים את עלי הבזיליקום לפרוסות לאורך (לא לקצוץ!) ומוסיפים לסיר.
  
• מוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם.
  
• מוסיפים עוד רבע-חצי כוס מים.
  
• מביאים לרתיחה.
  
• מנמיכים את האש ומבשלים 8-10 דקות.
  
• מוכן! בתאבון!
  

כדורי שוקולד

הממתק הקלאסי שאפילו ילדים ממש קטנים יכולים להשתתף בהכנה. חוצמזה הוא מצוין כדי ללמד את הקטנים לעשות שימוש חוזר במוצרים ישנים.

מצרכים

• 250 גרם ביסקוויטים \ עוגה יבשה \ עוגיות משבוע שעבר
  
• חצי כוס שמנת מתוקה (לפחות 32%)
  
• 50 גרם חמאה בטמפרטורת החדר
  
• 200 גרם שוקולד מריר איכותי (עדיף 60% מוצקי קקאו, אפשר גם רגיל – מה שיש בבית)
  

לקישוט

• אבקת קקאו \ סוכריות צבעוניות של עוגה \ אבקת קוקוס
  

אופן ההכנה

• גורסים את הביסקוויטים \ העוגה \ העוגיות במעבד מזון (אפשר גם לשים בשקית ולכתוש עם פטיש שניצלים או לגרור בפומפייה) ושמים את הפרורים בקערה גדולה.
  
• שוברים את טבלאות השוקולד לחתיכות קטנטנות.
  
• שמים סיר קטן על אש מאוד נמוכה ומכניסים את השמנת עם החמאה.
  
• מחממים תוך כדי ערבוב עד שהחמאה נמסה.
  
• מגבירים את האש ומביאים את התערובת כמעט לרתיחה (לא להרתיח!!!) ומכבים מיד את האש.
  
• מוסיפים את חתיכות השוקולד ומערבבים עד שהכול נמס ומתאחד.
  
• שופכים את התערובת לקערה שבה שמנו את הפרורים ומערבבים.
  
• נותנים לילדים לגלגל כדורים בידיים.
  
• מצפים בקקאו או סוכריות או מה שבא לכם.
  
• מכניסים למקרר לשעתיים.
  

בואיקוס

בואיקוס הן לחמניות טעימות מאוד שרצוי מאוד לקחת איתכם לפיקניק. אם בא לכם להכין משהו ואז לצאת לברכה או סתם לפארק – זה המתכון בשבילכם.

מצרכים

• 100 גרם חמאה.
  
• 350 גרם קמח תופח
  
• כוס גבינת קצ'קבל מגוררת (על החלק הגס של הפומפייה)
  
• 250 גר' גבינה לבנה 9%
  
• גביע אחד של שמנת חמוצה 9%
  
• זיתים מגולענים (שחורים או ירוקים ואפילו גם וגם)
  

אופן ההכנה:

• שמים בקערה את כל החומרים לפי הסדר הבא, ואומרים לילדים ללוש יפה (מי שמתעצל – אפשר מאוד להשתמש במיקסר):
  
  • חמאה עם הגבינה והשמנת
    
  • גבינת הקשקבל
    
  • הזיתים
    
  • קמח
    
• לשים היטב היטב היטב.
  
• אחרי שנוצרת תערובת סמיכה ואחידה מפסיקים ללוש.
  
• מסדרים נייר אפיה בתבנית.
  
• מחממים תנור ל180 מעלות.
  
• בידיים לחות או בעזרת 2 כפות יוצרים כדורים קטנים ושמים בתבנית במרווחים של לפחות 3 ס"מ מכל כיוון. (אם אין מקום בתבנית אז תעשו כמה סיבובי אפייה)
  
• מכניסים את התבנית לתנור ל 15-18 דקות (עד שהבואיקוס מתחילים להזהיב).
  
• מוציאים ומעבירים בזהירות את הבואיקוס לרשת ונותנים 10-15 דקות קירור. זהו – מוכן. מומלץ לא לתת להם לחכות יותר משעה או שעתיים. הכי טעים טרי!
  

***

הכותב, אסף כהן, שף דרגה ראשונה מנהל בלוג אוכל "טעימאוד" ומאמין שאין מתכונים שאי אפשר להכין.

אזהרה 

אתם עומדים להיכנס לתחום שישאב אתכם פנימה, כמו חור שחור.

תחום שימלא כל שעה פנויה שלכם.

אתם תחשבו עליו, תחלמו עליו, תתמכרו לו.

אתם תנשמו , תחיו, תרצו אותו, תזדקקו לו ותחוו איתו רגעי אושר ויצירה לצד תסכולים ועצבנות. הוא יהפוך לדרך חייכם.

תחום זה ימלא חייכם בשלל צבעים, צורות וטקסטורות.

אתם עומדים לקחת חלק באמנות ששורשיה עתיקים כמעט כמו המין האנושי, חוצה גבולות, עמים, תרבויות, תקופות, מינים, מגדרים, גילאים ועוד.

ההיסטוריה של החרוזים והחריזה (beading), היא ספור על השפעה חברתית וכלכלית שבו מעורבים תושבי העולם כולו. הוא מספר על תרבות, תשוקה, תככים, אובססיה ותחייתם של רעיונות ישנים בתוך חדשים.

מרבית תרבויות העולם השתמשו בטכניקות חריזה לתכשיטים, בגדים, חפצי דת, קמעות ועוד. ישנן עדויות ארכיאולוגיות המעידות על טכניקות חריזה, החל משנת 3000 לפני הספירה. האדם הקדמון מצא צדף, חלוק אבן, או עצם והשחיל אותם על שריג, ענף או סיב שמצא וענד סביב צווארו, כהגנה מפני כוחות הרשע ומסיבות מיסטיות ורוחניות אחרות. הרומאים, למשל, השתמשו בהם גם כקישוט וגם כמטבע סחיר.

לאורך ההיסטוריה, צברה החריזה פופולאריות, איבדה את אהבת הקהל, מתה ושבה, בכל פעם, עם מראה חדש. אם נסתכל על ההיסטוריה הקרובה יותר לזמננו אז נלמד שבשנים שבין 1800 לתחילת 1900, אמנות החריזה עם חרוזים קטנים הייתה בשיאה. לאחר תקופת ביניים הם שבו וב-1950 החרוזים הקטנים הפכו לפופולאריים בעיצוב בגדים ותיקים. שנות השישים הביאו חרוזי אהבה ובשנות השבעים הם העדיפו חרוזים גדולים יותר, בעבודות מקרמה ורקמת חרוזים.

עד אמצע שנות ה-80 הם שמשו בעיקר לקישוט כמעט מבלי לתת את הדעת להיבט ההיסטורי שלהם ושל אמנות החריזה. פיטר פרנסיס, חוקר חרוזים (יש דבר כזה מסתבר) ידוע, היה אחד האנשים הראשונים שהתחיל להתעניין בהיסטוריה של החרוזים והחריזה והוא החל במחקר מקיף שכלל קיטלוג של סוגי החרוזים.

כיום, כאשר מדברים על חריזה מדברים בעיקר על עבודה עם חרוזים קטנטנים, ע"מ ליצור מרקם שיהווה קישוט דקורטיבי. רוב צורות החריזה משמשות לייצור חפצי הלבשה (בגדים, נעליים, ארנקים וכד') ותכשיטים, אולם משתמשים בחריזה גם ביצירת יצירות אמנות, קישוט מבנים ופסלים.

האינטרנט קבע שלב חדש בעולם החרוזים והסיבים. חובבי החרוזים והחריזה יכולים לחלוק מידע, לקנות חרוזים, לקרוא ספרים, מגזינים, ללמוד טכניקות חדשות לצד עתיקות וללמוד יותר על התרבויות מהן מגיעים החרוזים והיצירות. חברות חרוזים צצות חדשות לבקרים בכל העולם ורק בארה"ב יש מעל 50 חברות כאלו. הרשת מלאה באתרים, בלוגים, פורומים בנושא חרוזים וחריזה, מכל העולם, בכל הדתות והשפות. כיום, עם ההתקדמות הטכנולוגית, פותחו חרוזים ברמה גבוהה, במגוון רחב של גדלים, צורות, צבעים וציפויים. טכניקות חריזה שונות פותחות לרמה מתודית של ממש.

תעשיית החריזה והחרוזים חובקת עולם והולכת ומתפתחת: החל ביצור/מכירה של חרוזים בגדלים וסוגים רבים ומגוונים, חוטים וסיבים מתאימים, עזרים נלווים, אביזרי אחסון, ספרים, מגזינים, מכירת תרשימים ותכשיטים, סדנאות למידה, כנסים עולמיים ועוד.

במאמרים הבאים נרחיב ונדבר על הדברים הרבים שאפשר לעשות עם חרוזים.

סוזי שארקי – חרוזים, חריזה ומה שבינהם

לקריאה נוספת:
Karen Vertigan Pope, A brief history of beading
History of beading, Tracy Stillman

 

 כולם שואלים אותי: למה דווקא אילת? חם וצפוף ורחוק ונדוש. התשובה שלי היא שאלו בדיוק הסיבות לחזור תמיד לאילת: אין מקום שבו מרגיש יותר בחופשה מאשר באילת. אם זה לא מספיק אז תמיד אפשר להזכיר את הים, את ההרים האדומים, את האווירה – אין כמו אילת. ההוכחה הטובה ביותר לזה היא שהילדים שלי ממשיכים לספר על הטיול לאילת שנה ושנתיים אחרי שהוא מתרחש. בשנה השלישית, אני לוקחת אותם שוב לאילת.

 ולמה דווקא שלושה ימים? דבר ראשון, כי לא תמיד אפשר יותר: יש מגבלות של חופשה, עבודה, תקציב. חוץ מזה, לאחר מחקר של שנים נראה לי ששלושה ימים הם בדיוק מה שצריך בשביל אילת: לא יותר מדי ולא פחות מדי.

אז מה אפשר להספיק באילת בשלושה ימים, עם חבורה של ילדים בגילאים שונים, כשהדרישה היא להעניק להם "חוויית אילת" טובה ומספקת?

 יום ראשון: פארק תמנע או עמודי שלמה – הרי אילת.

 אין שום דבר שדומה לחוויית טיול בהרי אילת. הצבע הנחושתי המדהים, הנוף הבראשיתי, הכול יוצר תחושה חזקה של קסם. את המסלולים קטונתי מלתאר (אבל אפשר למצוא אותם בקלות רבה, למשל כאן). אני רוצה להמליץ על מסלול שנעשה עוד לפני שנגיע לאילת – מסלול מעגלי ונחמד בפארק תמנע שיהיה אפשרי מבחינת כל הילדים. יש כמה מסלולים בפרק – נדמה לי שאין מי שלא מכיר את עמודי שלמה. מלבד נסיעה קצת מאתגרת על דרך חצץ, מדובר בהמון הנאה במחיר של חצי שעה הליכה מתונה ברגל!

בפרק תמנע יש גם לא מעט אטרקציות מלבד הטיול עצמו. אם הגעתם לאזור אילת כבר בשעות מוקדמות יחסית, במיוחד אם מוקדם מדי לקבל את החדר במלון, כדאי לנצל את ההזדמנות ולבדוק את כל הדברים שהפארק מציע. אני, בתור דחיינית כרונית שאף פעם לא מספיקה כלום נוטה להגיע לאילת בשעה ארבע במקרה הטוב, ולכן בוחרת במשהו פחות יומרני. טיול רגלי לא ארוך הוא כל מה שצריך אחרי נהיגה מייגעת של שעות על גבי שעות.

דרך אגב, הפארק גם שימש השראה למשחק מאוד מוצלח שיכול להעסיק את כל המשפחה במהלך הנסיעה ושהפך למסורת משפחתית. יש לנו משחק דימיון שמבוסס על הצורות המדהימות שקיבלו ההרים בדרך לאילת במהלך מאות אלפי שנים של רוח וגשם. אחד מאתנו צריך לבחור הר והיתר מנסים לנחש למה הוא דומה, למשל – גמל, עוגה, פטרייה.

אולי לא צריך להזכיר אבל אני אזכיר בכל זאת: מים, מים ומים, וגם מי שלא צמא חייב לשתות. וגם קרם שיזוף, כובעים לכולם ומשקפי שמש כי השמש פה מאוד לא רחמנית. ודבר אחרון: אם השעה מאפשרת אפשר גם לארוז סל לפיקניק ולאכול ממש על סלע אדום שמזכיר שולחן.

יום שני: עיר המלכים, הטיילת והחוף

 עיר המלכים היא אטרקציה חדשה יחסית. זה נכון שהיא לא ממש זולה וגם קצת עמוסה (ויש כאלה שיגידו שהיא עמוסה מדי.) אבל למרות החסרונות עדיין אפשר לבלות שם יום שלם, "להיתקע" באגפים שאהבתם במיוחד, והילדים יהנו מהחויות המגוונות שעיר המלכים מציעה. אנחנו נהנינו שם, אבל אני לא בטוחה אם יש טעם לחזור לשם בפעם השנייה. אני גם לא בטוחה שזה מתאים לילדים צעירים מאוד – הם מתעייפים מהר מעודף גירויים. קחו בחשבון שאפשר לאכול שם רק במתחם המזון ותיערכו בהתאם מבחינת הארוחות. לעומת זאת, יש חניה בשפע ובחינם – בשביל מי שמגיע מתל אביב מדובר בחוויה ששווה בעצמה את כל הנסיעה…

אם כבר אנחנו נמצאים בלגונה המזרחית, כדאי לעשות סיבוב בטיילת ולרדת לחוף עם בגדי ים ומגבות. כמה שעות רגיעה על שפת הים יעשו טוב להורים ולילדים.(פה תוכלו למצוא מידע טוב על החופים באילת). כמעט תמיד עמוס שם – אפילו לא בעונה – אבל עדיין נחמד מאוד, כי כמעט תמיד המים שקטים והאווירה האופיינית של חופש תמידי עושה פלאים לנפש עייפה. לאורך הטיילת יש כמה מקומות נחמדים מאוד לאכול בהם ארוחת ערב. תנסו להתרחק מהחנויות, הדוכנים והרוכלים – הצאצאים עלולים לדרוש שתקנו להם מזכרות… כדי להימנע ממריבות מיותרות סכמו מראש איזה סכום כל אחד יכול לבזבז ועל מה – זה הזמן להיזכר שגם בחופש יש לקבוע גבולות.

יום שלישי: המצפה התת ימי וריף הדולפינים.

מבחינתי, המצפה התת-ימי הוא גולת הכותרת של אילת והוא תמיד יישאר בראש הרשימה, גם אם יבנו בה עוד עשרה "ערי מלכים". נוסעים דרומה, חונים ליד המצפה ונכנסים לעולם הכי קסום שאפשר להעלות על הדעת. הילדים שמגיעים לשם לראשונה, פשוט מסתובבים עם פה פעור אל מול האלמוגים, הדגים, הצבים וכל יתר תושבי המצפה. ההדרכות מעולות – בררו מתי מאכילים כרישים ותזכו להדרכה מרתקת ומחזה מרשים.

מי שמעדיף יונקים ימיים על פני דגים יכול למצוא אותם חיים להם בנחת בריף הדולפינים הסמוך למצפה התת ימי. מחיר הכניסה אמנם שערורייתי, אבל זה עדיין שווה כדי לראות ולו פעם אחת את מבטו של הדולפין שמזנק מהמים כדי לתפוס דג. התנועות והקולות והאנרגיות של הדולפינים כל-כך ייחודיים ומדהימים, שראיתי במו עיניי איך הילדים הכי אנרגטיים והכי פרועים פשוט נרגעים מהשהייה בריף.

ובערב היום השלישי, אם נהיגת הלילה לא מפחידה את ההורים, יוצאים לדרך חזרה הביתה, עם טעם של עוד.

***

המאמר נכתב בחסות סביב עולם – תיירות ללא גבולות בארץ ובעולם.

 

ריבת משמשים מהירה במיקרוגל

מי שלא אוהב ריבה משובחת שירים את היד (לא שאני אראה, אבל אתם מבינים את הכוונה). הבעייה עם ריבות תוצרת בית היא בדרך כלל השורה במתכון שמדברת על חמישה קילו פרי, על עיקור שמונה צנצנות או אולי בעצם זה איזכור כמויות הסוכר. מי שיש לו ילדים יבין גם מדוע סירים מבעבעים עם סוכר רותח בבית זה לא רעיון חכם.

במתכון הריבה שלי לא תמצאו כמויות אדירות של פירות או סוכר ובשביל צנצנת אחת גם לא צריך לעקר שום דבר. קניתם סלסלה מיותרת של משמשים? עושים משהו אחר בבית במשך חצי שעה? שמרתם צנצנת ריקה של ריבה אחרת כי "אולי נצטרך" ? יש לכם מיקרוגל? המתכון הזה בשבילכם.
אפשר בהחלט לנסות פירות אחרים וחכם לקנות בעונה ובמיוחד כשהפירות כבר חצי מצ'וקמקים ובמבצע.

ריבת משמשים מהירה במיקרוגל

4 כוסות משמשים בשלים, חצויים וללא גלעינים (הזדמנות מצויינת ללמד את הילדים שלכם לשחק בגוגואים. כן, אני זקנה. אף אחד לא מושלם.)
2 כוסות סוכר חום
מיץ מחצי לימון

ערבבו הכל בקערת זכוכית או פיירקס גדולה וחסינת מיקרוגל. ככה:

בשלו במיקרו כחצי שעה, עם עצירה לערבוב כל חמש דקות. הריבה תהיה מוכנה כשהנוזלים מתחילים להסמיך. דרך טובה לדעת אם הגעתם לשם היא לשים צלוחית במקרר בתחילת התהליך וטפטוף הנוזל החם עליה. אם הנוזל מתקשה על הצלוחית ולא זולג ממנה בהטייה, סיימתם. זיכרו שתמיד עדיף ריבה נוזלית מדי מאשר ריבה נוקשה ולא אכילה.

כך נראית הריבה אחרי בישול של 5 דקות:

ואחרי 15 דקות:

25 דקות:

שלושים דקות!

אכסנו בצנצנת נקייה ויבשה ולעולם אל תכניסו לריבה כפיות לא נקיות. צנצנת אחת לא תחזיק מספיק זמן במקרר להצדיק הרתחות ועיקורים. בתאבון!

***

אילה היא בלוגרית אוכל, כותבת תוכן וכותבת בכלל. בזמנה הפנוי היא מלהטטת שלושה ילדים ועסק עצמאי. כשכבר יש לה זמן, היא שותה קפה בגינה. כשתהיה גדולה היא רוצה להיות מתכונאית – שזה כמו מכונאית, רק עם שמן זית.
saltandpaprika –  הוא בלוג באנגלית, על אוכל ועל בכלל. וכן, תמונת הרקע שם כדי להישאר.
בישול איטי  הוא בלוג המוקדש לבישול מהיר בסיר לבישול איטי. סתירה לוגית? כנסו וראו.
בישול מהיר הוא בלוג  המוקדש לבישול מועט שלבים ועתיר טעם וצבע.

סגול עם הפתעה

והפעם בארון של לירון נדון בצבעים

הצבע האהוב עלי בכל הזמנים הוא ללא ספק הסגול. אצל בנות אחרות צבע הבסיס בארון הוא שחור, אצלי הוא סגול. כשאני יוצאת לשופינג, אני כמעט תמיד חוזרת עם פריט סגול חדש, שמשתלב באופן טבעי בארוני הסגול ממילא. בשנה האחרונה פיתחתי אהבה חדשה לצבעים אחרים ביניהם כתום וצהוב, אבל עדיין יש פינה חמימה בלב לצבע הסגול.

לכן החלטתי שאם כבר אני מתייחסת לסגול כאל צבע "בסיס" למה לא לשלב אותו עם צבעים אחרים שמחמיאים לו כמו, למשל, כתום? לא כל סגול הולך עם כל כתום, אבל גיליתי שיש גוונים מסוימים שעובדים טוב ביחד. ואם כבר כתום, אז עדיף כתום ניאון, המככב בחנויות הקיץ ועושה לי טוב על הלב.

סוד ראשון: למה זה עובד

לכאורה עשיתי פה הרבה דברים ש"אסור" לגובה מטר ואסימון: לבשתי מכנסי שלושת רבעי וחולצה מחוץ למכנסיים (big no no), אבל מפני ששני הפריטים הם באותו הצבע נוצרת אשליה של אורך (בניגוד לשני צבעים שונים שהיו חותכים את הגוף ומקצרים אותו). חשוב לציין גם, שאם המכנסיים לא היו צמודים זה לא היה עובד.

נעלי סירה על עקבים תמיד מאריכות את הרגל וגם נותנות מראה יותר סקסי ללוק יום יומי (אם הייתי נועלת כפכפים זה היה נראה שלוכי). הנעליים כאן הם הקריצה השובבה לניאון הטרנדי והן מיד מושכות תשומת לב.
המחשוף של הטי-שירט הוא מאד גבוה ולא כ"כ מחמיא, פתרתי את זה ע"י הוספת שרשרת שיוצרת אשליה של קו המחשוף הרצוי. להשלמת המראה הסגול הוספתי צמיד שמאזן את הלוק הכולל.

סוד שני: הצמיד

זהו מעשה ידיה של אמא שלי והוא מהמם!!

סוד שלישי: מחיר הפריטים

חולצה: 60 ש"ח מפוקס
מכנסיים: 100 ש"ח (אי שם בירושלים)
שרשרת: 10 ש"ח בסגול (חובבי ציון 15, פתח תקווה)
נעליים: 50 ש"ח בחנות ללא שם (חובבי ציון 35), ממש השבוע

עלות כוללת: 220 ש"ח ואמא מוכשרת

אז נכון שיש "חוקים" לסטיילינג נכון, אבל לפעמים אפשר לשבור אותם, אם יודעים לעשות זאת בצורה חכמה. אני מאמינה שכל אחת יכולה ללבוש כל דבר (כמעט), אם היא יודעת לעשות זאת נכון. השתעשעו בבגדים, ואל תשכחו להכניס קצת אופנה עכשווית, גם אם בקטנה. והכי חשוב – ליהנות, ליהנות, ליהנות!

חופשה עם ילדים במלון מיליון הכוכבים

כן, ניחשתם נכון, היום נדבר על איך יוצאים עם חמישה ילדים לקמפינג. כלומר, מה "יוצאים"? יוצאת. אני, אישה, לבד. שני אוהלים. רכב אחד גדול יחסית. כמה שקי שינה, כמה מזרונים מבודדים. צידניות אוכל. מה עוד צריך? שום דבר! רק מצב רוח טוב. כלומר, מצב רוח מספיק טוב שבזכותו תשכחי שיצאת מהבית לחיק הטבע ליומיים עם חמישה חבר'ה שהגדול מהם טרם מלאו לו 14, לבדך. אז פשוט תהני מזה. אלכוהול וחומרים דומים לא באים בחשבון, אז צריך מצב רוח ממקור טהור, פנימי וטבעי. אפשר לנסות יוגה.

חוץ מזה, ממש לא צריך כלום. אולי רק פנסים, בגדים להחלפה, חיתולים, מגבונים, בגדי ים, מגבות, חמש מברשות שיניים, סבון, אקמול, פלסטר, תחבושות, סנו-די. בעצם "די" זו מילה די נחוצה גם כן. אה, וצריך כלים חד פעמיים וכלים לבישול שדה. נשנושים. משחקים. כובעים. קרם הגנה. בקיצור, ארזתי חצי בית. אולי שישים אחוז של בית, לא בדקתי. פלוס-מינוס. כמו שאמרתי, חמישה ילדים. ויצאנו.

אחרי ארבע שעות ו-14 מריבות אימא-הוא-עשה-לי, אנחנו מגיעים למקום הלינה המסודר. שם אנחנו מגלים שהוא יקר להחריד. אבל אין מה לעשות. כבר נסענו ארבע שעות, שנחזור? לא בא בחשבון. מחפשים מקום לאוהל עם צל, רחוק מהשירותים  (שלא יסריח) אבל לא רחוק מדי (שלא נצטרך כל פעם להיגרר לשם באמצע הלילה דרך חצי קמפינג). חם להם, הם רעבים. מה אתם חושבים, לי לא חם? כן, חם לי, אני רוצה מקלחת, אינטרנט ולישון. אבל אני שולפת אמגזית והגדול מראה לי מה הוא למד להכין במחנה הסיירים. שמעתם פעם על טונה מעושנת שעושים מקופסת טונה במים?

אחרי האוכל הם כבר לא רעבים, אבל עדיין חם להם ומשעמם להם. מוציאים בגדי ים, שולפים משחקים, מצופים, מגבות, כובעים, משקפות, והופה לשחות. האמת? זה הקטע שבשבילו שווה הכול. האושר שלהם במפגש עם המים הקרירים, האושר שלי במפגש עם המים הקרירים ועם עוד 100 זאטוטים מצווחים. סתם, סתם. זה באמת נורא כיף. לא רואים?

אז הנה אנחנו רחוקים מהציוויליזציה ומשירותים ומקלחת נורמליים, אמת מים קטנה זורמת ממש ליד האוהל שכבר הצלחנו להציב. עם השני עוד ממשיכים להילחם. האמת, זה לא עד כדי כך קשה, האוהלים המודרניים האלה נועדו לעירוניים מפונקים. אחרי שכולם אכלו ונרגעו, זה אפילו די כיף. הקטע הזה של הטבע, של הבילוי המשפחתי ושל החוויה, מתחיל להישמע לי פחות מטורף.

בלילה, אחרי מקלחת מאולתרת מאוד, הם בסוף נרדמים, ואני יושבת לי בצד עם האוזניות והתה מהאמגזית, ומחייכת למיליון הכוכבים בשמיים. זה משהו שלא רואים כל יום, כן? אז נכון שיותר נוח בבית מלון, אבל אני בטוחה שאת החופשה הזו הילדים שלי יזכרו לתמיד, ולטובה.

אבל לא רק הילדים מתלהבים. למרות כל הקיטורים, אני חייבת לציין שיש בחופשה כזו משהו אחר גם בשבילי כאימא. משהו מעצים, רומנטי והרפתקני, נוגע ללב, וגם מקרב בין ההורה לבין הילדים. זה מלמד אותך לאלתר, למצוא כוחות, להיות מאוד יצירתית ואוהבת, לזרום, לקחת בכיף את הפשטות ולהתנתק מקצב המטורף שבו את חיה בדרך כלל. בקיצור, מאוד נהניתי… רק אל תספרו לאף אחד.

וטיפים למי שהגיע עד כה:

• מזרוני בידוד טובים הם חובה, עם כל הכבוד לשקי שינה.
• לשישה אנשים מספיקים בכיף שני אוהלים שכל אחד מהם מיועד לארבעה.
• אם יש לכם בנים, אין לצאת לקמפינג ללא כדור, פלסטרים ותחבושות. בעצם, גם אם יש לכם בנות.
• אם יש כמה ילדים קטנים אפשר לפרוש שמיכה זוגית מעל המזרנים ושכולם ישנו עליה. זה יותר נוח מאשר להשחיל כל אחד מהם לשק שינה.
• אל תתחילו עם בישולי שדה כבר בצהריים. תכינו הרבה סנדוויצ'ים ופירות ודחו את התענוג לערב.
• הסנו-די ילך לאיבוד ויתושים יאכלו אתכם, הסוללות בפנס  ובמצלמה ייגמרו והגפרורים יירטבו. מסקנה: קחו שני פריטים מכל דבר שהוא קריטי.
• אל תנסו להבין בערב איפה השמש תהיה בבוקר, זה אף פעם לא מצליח. תשלימו עם זה שבשש יש השכמה. שמש, ציפורים, ילדים של אחרים, ובכלל לא באנו לקמפינג כדי לישון.
• למען השם, אם את או אתה הורה יחיד שיוצא עם הילדים לבד, תמצא חברים, משפחה עם ילדים בגילאים דומים או אימא חד הורית נוספת. שניים או שלושה מבוגרים לעומת מבוגר אחד, זה כל-כך הרבה יותר קל, שזה לא יאמן.

על השוקו, הלחמנייה ומה שביניהם.

בימים אלה, סוף חודש יוני, מסתובבים להם ברחבי הארץ המון אנשים בוגרים ועסוקים שנראים כאילו יש להם מיגרנה. המכנה המשותף לכולם: הם הורים לילדים בגילאי 3-12. הסיבה לכאב הראש: החופש הגדול מתקרב.

כשהיינו ילדים אהבנו את החופש הגדול יותר מכל דבר! היינו מתכננים לנו בילויים, ישנים עד מאוחר, יוצאים לחופשות משפחתיות שההורים ארגנו בשבילנו, והדבר היחיד שנדרש מאתנו היה להנות. עכשיו כשהתבגרנו, המשימה הזו הנקראת יולי-אוגוסט לפעמים נראית ממש בלתי אפשרית, לא מבחינה כלכלית, לא מבחינה לוגיסטית ובעיקר לא מבחינת עצבינו הרופפים ממילא.

כדי לסייע קצת להורים (וגם להרוויח סכומי כסף לא רעים בכלל), קמו להן מאות ואלפי קייטנות, שמציעות להעסיק את הילד לפחות שלושה שבועות מתוך החודשיים. כמובן שזה מבורך מאוד, גם אם לא ממש פותר את הבעיה. אבל עדיין, רוב ההורים מעדיפים לשלוח את הילדים לפחות למחזור אחד של קייטנה, מתוך מחשבה שעדיף שיהיו עסוקים ופעילים, מאשר ירבצו כל היום מול המסך. ובאמת ברוב הקייטנות יציעו לחבר'ה תעסוקה שיהיה לכם, כהורים עובדים, קצת קשה לספק באופן שוטף, אז אולי כבר עדיף לשלם ושיהיו מרוצים, נכון?

מרובוטיקה עד אנגלית: ים של אפשרויות.

יש מגוון רחב של קייטנות, שחלקן קשורות לתחומי עניין שונים וחלקן פשוט התמקמו בצורה כזו שילדים שמכירים זה את זה מהגן, מבית הספר, מהחוג או מהשכונה, יוכלו לבלות יחד בהשגחת המדריכים בפעילות מהנה כלשהי.

סוג אחד של קייטנות הוא הקייטנות שקשורות לתחומי עניין – המגוון שלהן הוא רחב ביותר. נזכיר רק את חמשת הכוכבים של השכונה שלנו: רכיבה על סוסים, קייטנת ספורט, רובוטיקה/טכנולוגיה, סיירות ואנגלית. אלה קייטנות שבד"כ נרשמים אליהם ילדים גדולים יותר, הן יותר יקרות, וכמובן עליכם להתאים את הקייטנה לתחביב של הילד שלכם. לא משנה עד כמה התחביב אזוטרי, תמיד יש סיכוי לא רע שתהיה קייטנה שתשמח את הילד ותעזור לו להתקדם בתחום שמעניין אותו: כבר שמענו על קייטנות "מבוכים ודרקונים", קייטנות הבישול הבריא, קייטנות אוריגמי ומה לא.

חשוב לא לשכוח שעבור רוב המקומות שמפעילים קייטנות כאלה (כגון פינות חי, מועדוני ספורט ועוד), קייטנה זו עוד דרך להרוויח כסף בצורה פשוטה ומהירה יחסית, לכן יש לוודא שהמפעילים יודעים מה הם עושים, שהם חשבו על כל הפרטים הקטנים, שהפעילות מגוונת והילדים אכן מקבלים את הערך המוסף שעליו מתחייב המקום.

הסוג השני של הקייטנות הן אלה שמופעלות על ידי גופים גדולים כמו העירייה או המתנ"ס, קייטנות בגנים ובבתי הספר (או אפילו במקום העבודה של ההורים), וקייטנות פרטיות שאין להן נושא מיוחד ושי להן הרבה פעמים כל מיני שמות כמו "קייטנת חזי". הקייטנות האלה בד"כ אוספות ילדים שמכירים זה את זה, לומדים יחד או גרים באותה השכונה, ונותנות להם להנות מפעילות כייפית ומאורגנת, כמו בריכה, משחקיה, יום סיירות ועוד, כיד הדימיון הטובה על המארגנים. בדרך כלל מדובר בקייטנות פחות יקרות, שדורשות פחות ציוד מיוחד, נמצאות קרוב לבית ולכן יש הורים רבים שיבחרו דווקא בהן. הפעילות בקייטנה כזו תהיה מגוונת, אבל אולי לא תתאים לטעם האישי של הילד שלכם. כמובן, יש לוודא שמספר חבריו נרשמו אף הם למחזור הנוכחי של קייטנה.

"חם לי, מגרד לי, משעמם לי"

עם כל הכבוד למדריכים המוכשרים ולמפעילים היצירתיים, זה לא סוד שהיום קשה מאוד לרצות את הילדים. יש להניח שחלק מהצאצאים יתלוננו על הקייטנה שבחרתם או אפילו שהם בעצמם בחרו. יתכן שלדעתם לא עושים שם מספיק דברים כייפיים, או שלפעמים יש ריב בקבוצה. זה קורה, ואפשר להתמודד עם זה כמו עם כל משבר בבית הספר או בחוג – לא תמיד הכול כיף כל הזמן. בקשו מהילד לתאר מה הדברים הנחמדים בקייטנה, והוא ודאי ימצא לא מעט כאלה וזה יסייע לו להתגבר על המשבר.

חשוב רק לזכור שלא לכל ילד מתאים להיות בקייטנה. זה באמת קצת מתיש ורועש, ולהבדיל מבית הספר, קייטנה זו לא חובה.  לכן אם הילד מסרב בתוקף להירשם לקייטנה ומעדיף להישאר לבד בבית, יש לאפשר לו את זה במספר תנאים והגבלות, וכמובן רק אם מדובר בילד גדול ואחראי יחסית (וכאן עליכם לסמוך על ההיכרות שלכם את הילד שלכם. אין גיל אחד שבו כל הילדים בוגרים דיים לבלות לבד בבית במשך ימים שלמים. יש מי שיהיה מוכן לכך בגיל 10, והאחר רק בגיל 14).

מכיוון שהיום התקשורת הרצופה היא כל-כך נגישה, יש רק לדאוג לקבוע גבולות ברורים לגבי המותר, האסור, הבלגן ושאריות המזון, לדאוג לתעסוקה שלא כוללת יותר מ-2-3 שעות מסך ביום (ולחסימה לאתרים בלתי הולמים ברשת), ולהיות בקשר רצוף עם הנוער החופשי והמאושר.

מספר טיפים לסיכום:

• חברים. רוב הילדים לא ישמחו ללכת אפילו לקייטנה הכי מעניינת, אם הם לא מכירים שם אף אחד. ומבחינתם, הם צודקים. לכן ההמלצה היא לרשום כמה חברים ביחד. שלחו כבר עכשיו במייל הכיתתי לכל ההורים שאלה בנוגע להרשמה לקייטנות, עודדו את הילד לדבר על כך עם חבריו הטובים, ותאמו את התכניות שלכם עם ההורים האחרים. זה יהיה כיף לילדים ויקל עליכם גם בלוגיסטיקה של הבאה והחזרה.
• בטיחות. באינטרנט ניתן למצוא לא מעט רשימות שמסבירות מה צריך להיות בקייטנה: ביטוח לכל ילד, חובשים, מאבטחים בפעילויות שונות ועוד. תעברו על זה, כמובן, אך זה לא מספיק בעיניי כי לפעמים על הנייר הכול נראה מעולה והמציאות היא מאוד שונה. אני מציעה לקבל המלצות מהורים שכבר שלחו לקייטנה הזו (בקשו מהמפעילים טלפונים של ממליצים!) ובאופן עקרוני להעדיף קייטנות של גוף מפעיל גדול ומוכר. כמו כן, מומלץ פעם אחת לקפוץ "במקרה" חצי שעה לפני הסיום לראות מה קורה "בפנים" כשרק המדריכים נמצאים עם החניכים. מידה מסוימת של כאוס היא צפויה, אבל בעיקרון, המדריכים אמורים להיראות בשליטה.

• ציוד. לברר מראש אילו פעילויות מתוכננות ומה הציוד שהילדים יזדקקו לו. כבר ראינו הורים שבעשר בלילה מחפשים פנס אצל כל השכנים כי מסתבר שלשני ילדים יש "יום מחנאות" בקייטנה. ברוב הקייטנות מקבלים חולצה וכובע, אבל שימו לב למצב נעלי הספורט שעברו את שנת הלימודים כדי שלא יתפרקו להם במפגש הראשון עם מים. וכמובן, בגד ים, קרם הגנה וכו'.

מאחלים חופש נעים לילדים,

ולהורים – פשוט להוריד את הראש ולזכור שגם זה יעבור…