תגית: הדרכה מצולמת

באנגלית קוראים לו SEED BEAD, בצרפתית הוא נקרא rocalies/roc, בהונגרית מכנים אותו gyöngy וברוסית  biser ורק בעברית לא הקדישו לו מילה ייחודית.

צורן וחמצן נקשרים ליצירת צורן דו חמצני (סיליקה) שהוא המרכיב העיקרי שבחול. בטמפרטורה של כ- 1700 מעלות הסיליקה מותכת לנוזל ובתהליך ההתקררות נוצרים גבישים. כשהתהליך קורה באופן טבעי נוצר קוורץ.בתהליך התקררות מהיר יותר מתקבל חומר קשה וחלק – הלא היא הזכוכית. בסוף  המאה ה-13 הוכתרה ונציה כבירת ייצור הזכוכית.ב-1291 נצטוו כל יצרני הזכוכית של ונציה לעבור לאי מורנו כדי להקטין את סכנת השריפות.במאה ה-14 החל האי להתפרסם ולייצא חרוזי זכוכית ומראות ועם הזמן הפך לייצרן הזכוכית הגדול באירופה.

בואו נעשה הכרה חפוזה עם השחקן הראשי בכל יצירת חריזה ובעולם של החורזים – החרוז.

 אם נחפש בגוגל את המילה חרוז, מרבית הקישורים שנמצא מתייחסים לחרוז בשירה. אמנם לא בשירה עסקינן, אולם כמו שהמשורר חורז  שירים בחרוזיו, כך החורז טווה בהם את יצירותיו.

מאז ימי מורנו, עברו מים רבים בתעלות של ונציה וחרוז הזכוכית של אז נראה היום אחרת לגמרי.להלן, מעט נתונים טכניים יבשים ומשעמים משהו, אולם הכרחיים.

Seed bead (זרע – sead ) הוא שם גנרי לכל חרוז קטן, בד"כ עגול, עשוי זכוכית.החרוזים  מעוצבים בד"כ באופן אחיד והם נעים מגודל של 1 מ"מ ועד מ"מ אחדים.הגדלים של החרוזים מסומנים בד"כ כך: N/0  , כאשר N  יכול להיות מס' מ-1 ועד 24.ככל שהמספר N  קטן יותר, כך החרוז גדול יותר והוא בעצם מסמן כמה חרוזים באותו גודל נכנסים באינץ' (או מידה אחרת).

חרוזים בגודל 5/0-6/0 נקראים לעיתים Pony bead. במרבית עבודות החריזה המסורתיות עובדים עם חרוזים הנעים מ-8/0 ל-15/0
 לחרוזים של היום שלושה מקורות עיקריים:

חרוזים סיניים, בצבעים נהדרים אולם באיכות גרועה ולא מומלץ לעבוד איתם בעבודות חריזה (אולי למעט רקמת חרוזים או תכשיטים סרוגים).הם אינם אחידים בגודל (גם תחת ה-N/0 המתאים) והחור שלהם קטן מדי.

חרוזים צ'כיים, גם הם בצבעים נהדרים, איכותם טובה יותר מהסיניים אולם עדיין לא מספיק טובה.

חרוזים יפניים (מכמה חברות יפניות)  הם החרוזים האיכותיים ביותר: צורתם אחידה, החור שלהם גדול מספיק (גם הקטנים ביותר) ומחירם בהתאם.

בנוסף ל-Seed bead  נכנסו בעשורים האחרונים לשוק החרוזים, חרוזים מסוג אחר והפכו עד מהרה לפופולאריים מאוד בקרב החורזים בעולם.

Cylinder beads

חרוזים שצורתם צילינדרית והם מיוצרים ביפן.

הם הומצאו ע"י Masayoshi Katsuoka מחברת Miyuki Shoji.
החרוזים שאינם עגולים כמו ה-seed beads, ידועים באיכותם, באחידות צורתם ובחור הגדול שלהם (גם בקטנים ביותר). הקצוות השטוחים שלהם נותנים מרקם שטוח, חלק ואחיד.הם גם הרבה יותר יקרים מה-seed beads.

החרוזים הצילינדריים מגיעים בגדלים הנעים מ-15/0 ועד 8/0

כיום יש 3 וריאציות של חרוזים צילינדריים:

–          Delica , מיוצר ע"י חברת Miyuki ובגדלים: 15/0, 11/0 10/0 ו-8/0

–          Treasures חרוזים המיוצרים ע"י חברת Toho  היפנית

–          Aiko מיוצר ע"י Toho המגיע במאות צבעים והוצג לראשונה ב-2005

 את החרוזים מחלקים לעיתים גם לפי צבע  וגימור:

–          Color lined ציפוי צבע בתוך החרוז, לעיתים לא מאוד עמיד והצבע עשוי להשתנות במשך הזמן (לעיתים תוך כדי עבודה.)

–          Transparent – צבע שקוף, ניתן לראות את הזכוכית דרכו.

–          Translucent – שקוף למחצה. ניתן לראות אור דרך החרוז.

–           Opaque – אטום. צבע אחיד ולא ניתן לראות אור דרכו.

–          Matte –   מרקם ברמה מיקרוסקופית ע"מ להגיע לאפקט המט.

–          Silver-lined – ציפוי כסף המשקף אור בחלק הפנימי של החרוז (בדומה למראה).

–          Copper-lined – ציפוי נחושת שמשקף אור אדמדם, בחלק הפנימי של החרוז.

–          Bronze-lined – ציפוי ברונזה המשקף אור חום בהיר, בחלק הפנימי של החרוז.

–          Luster – צבע במשטח החיצוני של החרוז, נותן אפקט פנינה.

–          AB – aurora borealis (הזוהר הצפוני), צבע על המשטח החיצוני של החרוז, אפקט צבעי הקשת.

  ה-seed beads וה-cylinder beads הם אמנם השחקנים הראשיים, אך אינם היחידים על הבמה.

במאמרים הבאים נכיר את הקריסטלים, הפנינים המלאכותיות ועוד.

לסיום הנה שני תכשיטים שנעשו – אחד ב-seed bead והשני ב-cylinder

 

תמונות החרוזים בחסות  Yalon – crystals, fashion & home deco

סוזי שארקי – עוד על חרוזים וחריזה ניתן לקרוא בבלוג של סוזי.

בשנים האחרונות הטרנד הירוק הולך ונעשה פופולארי יותר ויותר. כולנו משתדלים למחזר בקבוקים ונייר, ואנו מודעים יותר ויותר לשמירה על הכדור – נפלא!

אחת הדרכים העיקריות לשמירה על הסביבה היא שימוש חוזר במוצרים. בעולם הצרכני מלא הפרסומות שבו אנו חיים, אנו ממהרים לרוץ ולקנות כמעט כל פריט שאנו צריכים אבל שוכחים שפריטים חדשים הם "יקרים" גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה סביבתית: הייצור שלהם עולה במים ואנרגיה ולאחר מכן, בזבל. לכן מומלץ וכדאי לעשות שימוש חוזר בפריטים.
את העיקרון הזה אני מנסה ליישם בחיים בכלל ובמלתחה בפרט: כשמציעים לי בגדים יד שנייה, אני לא פוסלת אלא תחילה אני מודדת ובוחנת. אם מתאים לי, אני מקבלת, ואם לא – מעבירה הלאה. יש המון פריטים שיכולים לשרת אותי ולהצטרף לארוני בשמחה, ותמיד כיף לקבל בגדים בחינם. 

סוד ראשון: מקור הפריטים

בלוק הזה בחרתי רק בפריטים יד שניה. השמלה, החולצה והנעליים היו של גיסתי, והועברו אלי.

סוד שני : הנעליים

את הנעליים שיפצתי וצבעתי. תוכלו לקרוא על זה כאן.

סוד שלישי: למה זה עובד

שמלה ארוכה וצמודה, מחמיאה לנשים קטנות שכמוני: היא מאריכה את הגוף ומדגישה את הנתונים הרזים שלי. הבד של השמלה ממש משגע (ואם הופכים אותו מגלים שהוא באמת עשוי טלאים-טלאים ולא הדפס).
הנעל נותנת גובה ומשלימה מבחינה צבעונית את הלוק. החולצה מסתירה מה שצריך, מפתח הצוואר הגבוה שלה משמש כרקע למחשוף העמוק של השמלה. הטבעת מוסיפה לאווירת ילדת הפרחים.

סוד רביעי: עלות הפריטים

שמלה, חולצה ונעליים – בחינם

טבעת – 11.25$, HappiLI

עלות כוללת: 11.25$

המחסום הפסיכולוגי שיש לרבות מאיתנו בקשר לבגדים יד שניה מונע מאיתנו להנות מבגדים נהדרים בחינם. שימוש חוזר בבגדים הוא לא רק אופנתי אלא גם ירוק. אם נפתח את הראש נבין שהזבל של אחת יכול להיות האוצר של אחרת, ואולי שלנו.

לא צריך לקחת כל מה שמציעים לנו, אלא רק מה שמתאים ונכון, את השאר אפשר להעביר הלאה. צריך לדעת להגיד "לא" לפריטים שלא מתאימים, אבל חשוב גם לדעת להגיד "כן" למה שנכון לנו. אז בואו נשחרר את העכבות, ונעשיר את הארון בפריטים יד שניה.

רילוקיישן זה לא קל לאף אחד. בייחוד לא לילדים שלא תמיד מבינים לעומק מה אנחנו עושים ולמה. כשחזרנו ארצה משהות ארוכה בחו"ל, גררנו בעלי ואני איתנו תינוקת קטנה שבכל מקרה הכירה רק את אמא-אבא, ילדה בת ארבע וחצי שהתרגשה מלגור ליד סבתא וילד בן שנתיים שהרגיש את כל השינויים, רק לא הבין שום דבר.

מה מכל הדברים שניסינו להסביר לשני "הגדולים" אכן לא יצא מהאוזן השנייה לא אוכל לומר לכם אבל לפחות כשעלינו על המטוס הם ידעו לאן אנחנו נוסעים. אני לא כאן בכדי לספר לכם שזה קל אבל מניסיוני ילדים מסתגלים מהר ביותר למצבים חדשים. ובכל זאת, הנה כמה דחיפות הקטנות בכיוון הנכון שעזרו למשפחה שלנו:

דברו איתם, ולא משנה באיזה גיל הם נמצאים או כמה מזה באמת נכנס. ספרו להם על המקום החדש אליו הם נוסעים, דברו איתם על הבית החדש, הסבירו להם שעוד מעט כבר נהיה שם, שאלו אותם מה הם רוצים בחדר החדש שלהם. מילת המפתח היא לדבר איתם ולתת להם לדבר. אנחנו הסברנו לקטנים שלנו שמעבר למטוס מחכה להם בית חדש ולידו גן ילדים חדש ובו יכירו חברים חדשים. תיארנו את גן השעשועים הגדול

 ואת זה שרוב הזמן חם בחוץ. כמי שנולדו במקום בו רוב הזמן ירד שלג, הם התרגשו מלשחק הרבה בחצר. נסו למצוא נקודות חיוביות שידברו אל הילדים שלכם ונסו לגרום להם להתרגש מזה, כמו יציאה אל הרפתקה חדשה.

אם זה אפשרי, הראו להם תמונות של הבית החדש שלהם. אנחנו קנינו את הבית בו אנחנו מתגוררים בעת כתיבת שורות אלה בזמן חופשת מולדת קצרצרה ותהליך טרנס אטלנטי ממושך. את הבית ראינו פעם וחצי, במהירות וכשהוא מלא בזאטוטים ורהיטים מקיר לקיר. אנחנו מודעים לכך שרוב האנשים השפויים חשבו שנפלנו על הראש אבל הפן החיובי בעניין היה שכשנחתנו, חיכה לנו בית. בביקורנו החטוף בנכס החדש, צילם בעלי מספר תמונות אותן הראנו לילדים שוב ושוב לפני החזרה ארצה. אם יש לכם תמונות כאלה, אני ממליצה שתעשו את אותו הדבר.

 הניחו לילדיכם להתיידד עם הבית החדש עוד לפני שתיכנסו אליו, גם אם אין לכם תמונות או גם אם אין לכם עוד בית. תנו להם לפנטז על החדר החדש, על הגינה או הטלביזיה. מה שמדבר אליהם.

רעיון נחמד נוסף הוא לשלב אותם בעבודת האריזה. הילדים ירגישו פחות כצופים ויותר כמשתתפים בתהליך המטריד של ריקון הבית אם תשתפו אותם. תנו להם ארגז ובקשו מהם לשים בתוכו את הצעצועים שהם רוצים להביא איתם ועוד ארגז בו ישימו דברים שמיועדים לנתינה למישהו אחר. כך תרוויחו פעמיים:, גם תתבייתו על הפריטים אליהם באמת בדיוק קשור הילד וגם תעשו סדר בצעצועים.

אני לא אשכח איך מכל התהליך הארוך והקשה, מה שהטריד יותר מכל את בן השנתיים הפרטי שלי זה להיכן נעלמו התמונות מהקירות. שתפו אותם. גם אם הם לא בדיוק מבינים מה קורה, הם יפנימו את התהליך תוך כדי עשייה.

בתי בת הארבע מאוד התרגשה מתיק גב קטנטן וורוד שקיבלה במתנה ואותו דחסה במחברת ועט, צעצוע אהוב ומטבעות שוקולד. תנו להם תיק מסע משלהם אליו יוכלו להיצמד. זה יעסיק אותם בטיסה, בעיקר אם תחביאו בו הפתעות, וייתן להם תחושה שיש דברים עליהם הם שולטים ובהם הם מחליטים.

אם אתם עוברים למקום בה מדוברת שפה אותה הילד שלכם לא מכיר, אני מציעה בחום לחשוף אותו בעדינות לשפה החדשה לפני הנסיעה. בין אם זה בצחוק, תוך כדי ארוחת ערב, ובין אם זה בסרטי דיסני למשל בשפה החדשה. למדו אותם איך אומרים שלום ואיך מציגים את עצמם. השאפתניים שמביננו יכולים להרחיק לכת ולשכור את שירותיו של מורה פרטי שיקל (אולי) על ילדכם את המעבר לשפה החדשה.

אם ביעדכם החדש קיימים כבר חברים ובני משפחה שהילד שלכם מכיר, כדאי להגביר לפני הנסיעה את קצב ההתקשרות עמם. אם זה בטלפון או בסקייפ, הפכו את האנשים האלו לחלק מהחיים שלהם כבר מעכשיו. ולהבדיל, אם הילדים שלכם חרדים מניתוק מגע עם סבתא או חברים אהובים, הבטיחו (והדגימו!) להם עד כמה זה קל לשמור על קשר דרך האינטרנט.

אם ילדכם ביקרו בעבר ביעד אליו אתם נוסעים, כדאי להראות להם תמונות של עצמם בביקור הקודם. אצלי נהנו לראות את עצמם משחקים עם סבתא, או הדוד האהוב. הסבירו להם שמחכים להם שם.

אם לסכם בקיצור את מה שאני אומרת: נסו ליצור להם המשכיות. ילדים יתרגלו בסופו של דבר לסביבה החדשה וגם אנחנו. הוכיחו להם, וגם לעצמכם, שהשד אינו נורא כל-כך.

***

את המאמר הזה אני כותבת כאחת שעברה בשנים האחרונות מישראל ליפן ובחזרה, מחיפה למונטריאול, מציביליזציה קנדית במיטבה למגורים בגרסה האינדיאנית לקוטב הצפוני, אלפי קילומטרים מהסופרמרקט הקרוב. גם בשממה הקפואה נדדנו בין שני כפרים ורק אז חזרה לארצנו. את חלק מהמעברים האלה שרדנו גם עם ילדים. הטיפים שחלקתי אתכם הם מנסיוני האישי וכמו שאומרים באמריקה, "Take it or leave it"

 ***

המאמר נכתב בחסות חברת TDY שירותי שילוח בינלאומי בע"מ – מהחברות הוותיקות והמנוסות ביותר בישראל בתחום השילוח הבינלאומי.

 

כבר אחרי החלק הראשון הרגשתי איך חוקי מרפי מאבדים את כוחם במטבח שלי. אבל כשאיבדתי את סיר הלחץ נכנסתי ללחץ ומיד החלטתי לכתוב את החלק השני שלפניכם.

עקרון ראשון: מה לשים במגירות

צאו מהארון והיכנסו למגירות! המגירות הן מקום אחסון נוח ונגיש המכיל את כל מה שאנחנו צריכים בחיי היומיום שלנו. אם הייתי מתכננת מטבח, סביר להניח שהייתי שמה הרבה מגירות ובכל מקום אפשרי, הנה דוגמא מעניינת למגירה פינתית

http://www.thekitchn.com/corner-cabinet-solution-really-strangely-shaped-drawers-164967

והנה דוגמא למגירות שעוצבו במיוחד לתבלינים

http://www.durasupreme.com/storage-solutions/spice-accessories

http://www.durasupreme.com/storage-solutions/spice-accessories

אפילו אם מספר המגירות מצומצם ואתם גרים בדירה שכורה ללא מטבח מעוצב באופק, תוכלו להיות יצירתיים ולאחסן דברים לא צפויים במגירות כמו כוסות או צלחות:

http://designingyourdreamhome.blogspot.co.il/2009/03/storing-glasses-in-drawer.html

והנה דוגמא למעצב מטבחים יצירתי במיוחד שיצר מגירה מעניינת:

http://howtogrowbud.com/htgb

 עקרון שני: לנצל את שטח המקרר

במקום להדביק על המקרר עוד ועוד פרסומות של בעלי מלאכה, או ציורים של הילדים, אפשר לנצל אותו כשטח אחסון. תראו את הרעיון המדליק הזה לאחסון תבלינים על המקרר:

http://www.interiordesigning.net/10-magnetic-spice-storage-solutions/

 עקרון שלישי: תליה על התקרה

מעצב המטבח שלפנינו הבין שחבל לבזבז את שטח התקרה. הוא לקח גלגל של אופניים והפך אותו למתלה סירים (ומאז הילד שלו הולך ברגל לבית הספר):

http://www.shelterpop.com/2009/07/20/i-need-a-place-to-put-my-pots/

ואם אתם חסים על האופניים (והילד) אפשר לעשות את זה גם כך:

http://www.apartmenttherapy.com/storage-solution-where-to-stor-55970

אין לכם כ"כ הרבה מקום? הנה פתרון דקורטיבי תלוי שאינו תופש הרבה מקום:

http://www.countryhome.com/projects/cooljunk/inthekitchen_1.html

 הגענו לסיומו של חלק ב', מקווה שנהנתם כמו שאני נהניתי. ומה מרפי היה אומר? הוא בטח היה מוצא משהו שיכול להשתבש בכל היופי הזה (אתם חושבים שמרפי היה פולני?). אבל אנחנו לא ניתן יד לפסימיות ונייעל את מטבחינו לאלתר! יאללה לעבודה.

***

את החלק הראשון של הכתבה ניתן למצוא כאן: פתרונות אחסון במטבח – חלק ראשון

***

המאמר נכתב בחסות סטודיו אחד לאחד – עיצוב עד הפרט האחרון

סטודיו "אחד לאחד" מתמחה בעיצוב ויצור של מטבחים ופרטי ריהוט בסגנונות שונים ובאיכות גבוהה, מטבחים כפריים מעץ מלא בעבודת יד, צביעה אומנותית וחומרים טבעיים שונים.

קוראים לי טלי ואני מודה: אני לא אוהבת לקפל כביסה.

ניסיתי בזמן האחרון את השיטה של לתלות את הבגדים אחרי הכביסה ופשוט לתת לבני הבית לקחת את מה שהם צריכים ישירות מהמתלה בלי שהיא אפילו תגיע לארון, אבל זה לא ממש עבד… אני גם חושבת שאולי העובדה שכולנו לבשנו בגדים באותו צבע וחזרנו שוב ושוב על אותה מלתחה גרמה להרמת כמה וכמה גבות אצל המשפחה הקרובה

כשהבנתי שזה לא עובד ניסיתי את השיטה של לתת לכביסה להתרבות. הרי תמיד יש לי הר של כביסה שממתין להיכנס למכונה והר של כביסה שכבר יצא מהמכונה. תהיתי מה יקרה אם ננסה לעשות השוואת גדלים ולראות איזה הר ינצח. בסוף החתולה ניצחה. היא מילאה את שתי הערמות בשערות והפכה אותן למשכן הפרטי שלה.

אני חושבת ששלב השבירה היה כשהילדים גדלו מעט וקיפלנו את הלול. הלול לא באמת שימש את הילדים – הוא פשוט מנע מהכביסה הנקייה לזלוג לרצפה, היווה כלא מצוין שמנע מהכביסה הנקייה לברוח ובודד אותה מחיות בית, תינוקות זוחלים וכל השאר: האופציה המושלמת לכלי קיבול ענק.

בצר לי הבנתי שאין ברירה וצריך לקפל כביסה. החלטתי שאם כבר עושים את זה אז עדיף שזה יהיה בדרך הקלה ביותר והיעילה ביותר. היה לי גם ברור שאני לא מתכוונת לגהץ את כל הערימה כמו חמותי שתחיה; אני לא אתפלא אם גם תחתונים עוברים אצלה גיהוץ והיא מזועזעת כל פעם מחדש שהסדינים שלי לא עוברים גיהוץ…

דרך אגב, זה הרגע להזכיר שאומרים שבשעה של עבודות בית – בישול, קיפול כביסה, סידור חדרים וכן הלאה – שורפים 200 קלוריות, מעורר מוטיבציה, לא?

אז פנו את המיטה ויישרו את הסדין, מצאו בטלוויזיה איזו סדרה שלא צריך להתעמק בה, קחו את הר הכביסה והניחו לידיכן, והתחילו לקפל!

קיפול כביסה של ילדים

כשקמים בבוקר זה לא בדיוק הזמן לנסות להתחיל לזהות חליפות ולהתאים צבעים. יש גם את התופעה הנפוצה של אבות חסרי יכולת התאמה שיכולים לשלוח את הבן לגן עם שמלה. למען שעות בוקר יעילות יותר מצאתי שתי שיטות קיפול טובות:

הראשונה – לקפל את החולצה בתוך המכנס: מקפלים את החולצה כרגיל, שמים אותה בתוך הרגל של המכנס ועל זה מקפלים את הרגל השנייה.

השנייה – דומה אך שונה – לקפל את המכנס בתוך החולצה: זה מאוד דומה למה שעושים בחנות. מקפלים רק את צידי החולצה, שמים עליה את המכנס המקופל ואז מקפלים את החולצה לחצי כרגיל.

מצעים של ילדים: אני נוהגת לקפל הכול ואז להכניס לתוך ציפת הכרית שהיא קטנה ויעילה. את כל הסט שומרים ביחד בארון .
ואם מדברים על מצעים: כשאתם תולים מצעים, בייחוד של הילדים, נסו לתלות אותם אחד ליד השני לפי הסט לו הם שייכים ולנער מעט על מנת שהכול יהיה מתוח וללא קמטים כשיתייבש. בנוסף, מצעים יש לקפל ישירות מהחבל: כך הם ישמרו על מראה חלק ונקי.

קיפול כביסת בוגרים

אם יש לכם ילדים בוגרים יותר בבית הם בטח ישמחו לעזור לכם לקפל לפי הסרטון הבא
זה מגניב (היי…זה ביוטיוב!) וזה כל כך מהיר שזה נראה כמו קסם.

תוספת אישית שלי: החלק האחרון משאיר את השרוול בחוץ אלא אם אתם מקפלים שוב לחצי. זה גם חוסך מקום בארון וגם יוצר קיפול יפה. למי שסקפטי אני רוצה לומר שאפילו מישהי בעלת שתי ידיים שמאליות כמוני כמוני הצליחה בקיפול.

קיפול כביסת הורים

למזלי, בן זוגי לא הולך מכופתר – רק ג'ינס וחולצת T ולפעמים עושה טובה ולובש T עם צווארון. כך שאני מתמודדת עם קיפול חולצות טריקו בלבד.

ראשית, כאשר אתם תולים את החולצות נערו אותן בשתי ידיים וודאו כי השוליים יחסית חופפים. כך מקבלים בד ללא קמטים וחולצה ישרה יחסית במקום גוש חסר צורה.

ולמלאכת הקיפול עצמה: גם כאן ניתן לקפל כמו בסרטון המצורף.

בנוסף אני נוהגת לקפל את החולצה בצורה צרה יחסית (כמו בחנות בגדים) כדי לחסוך במקום בתוך הארון. שימו לב שהיום נוטים לעשות מדפים צרים יותר וארונות צרים יותר מבעבר וחבל לתפוס כל כך הרבה מקום. שימו את הבגדים שאינם בשימוש יום יומי מאחור ואת הבגדים האהובים מקדימה כך שיהיו זמינים. זה ימנע יצירת בלגאן בארון כשמחפשים בגדים. סדרו את הארון לפי צבעים, כדי שיהיה קל יותר לחפש את החולצה הכחולה שאוהבים, למשל. עוד יתרון הוא שתגדילו ככה את הסיכוי שתהיה לכם כביסה מלוכלכת סביב אותו גוון ותוכלו למלא מכונה בקלות.

לפחות אחת לשנה עברו על הבגדים, בייחוד של הילדים, וראו במה לא השתמשתם. יש הרבה אנשים שישמחו לקבל את הבגדים ובכל עיר ישנם מרכזי חלוקה ו/או מיחזור שמחכים לתת לבגדים שלכם בית חם. גם לנעליים לא בלויות במצב טוב ימצא בית חם וגם לתיקי בית הספר של הילדים: ככה גם חסכתם מקום וגם עשיתם מצווה.

קיפול מצעים מגבות ושאר מיני חתיכות בדים גדולות

רצוי לציין שמצעים חשוב לקפל טוב ונכון לא רק בשביל למנוע קמטים, אלה דבר ראשון על מנת לחסוך מקום בארון. סדין או ציפה של שמיכה שאינם מקופלים נכון יכולים לתפוס אפילו יותר מפי שניים מקום וחבל.
רצוי להתחיל כבר בשלב תליית המצעים. כמו במצעי ילדים, גם כאן רצוי לתלות אותם אחד ליד השני על מנת שהסטים כבר יהיו לנו מוכנים ולא נתחיל לנבור ולנסות לזהות מה שייך למי. בנוסף, מצעים זוגיים או בודדים קפלו קיפול אחד או שניים, נערו היטב ותלו את זה כבר חצי מקופל מה ששומר על צורה יפה ונעימה גם לאחר הייבוש ומקל על הקיפול כמובן.

קיפול סדיני גומי – אני חושבת שאלה הסדינים הכי נפוצים היום ופחות ופחות משתמשים בסדינים הגדולים ללא הגומי אשר דורשים תופסנים מיוחדים או אנשים מוכשרים שלא זזים בלילה (לא אני, בקיצור.)

מתחו את הסדין בידיים כך שתקבלו קצה מול קצה. הכניסו פינה אחת לתוך השנייה. חזרו על זה עם כל 4 הפינות בצורה מסודרת אחת לתוך השנייה. החליקו עם היד ויישרו את שארית הסדין לאורך שיהיה מסודר מה שבעצם נותן לנו מלבן ענק עם חלק אחד מעוגל של הפינות.
המוכשרים בינינו יעשו זאת באוויר… הרוב יניחו על המיטה או השולחן ואת הקצה המעוגל מקפלים פנימה בערך שליש מהרוחב וכך אנו מקבלים מלבן ארוך יפה ולא מעוגל שניתן לקפל בקלות.

למי שלא הבין והסתבך מצ"ב קישור המסביר זאת אמנם באנגלית אבל באופן ברור ויפה.

טיפ נוסף שאינו מוזכר בסרטון – לאחר שקיפלתם את הסדין ואת הציפה של השמיכה הכניסו הכול לתוך הציפה של הכרית וכך יש לכם סט מסודר מוכן לשליפה בארון בלי לחפש התאמות מיותרות.

עוד סרטון בנושא – קצת יותר תואם לקלמזיות שלי אבל התוצאה זהה. והכי חשוב שימו לב לארון המקופל המסודר מאחוריה:

גם פה, מומלץ לקפל הכול ואז להכניס לתוך ציפת הכרית. את כל הסט שומרים ביחד בארון.

תראו כמה מעט מקום תופס ארון מצעים שלם שמקופל בצורה זו:

 

קיפול מגבות – אני יודעת שהרבה פשוט מקפלים מגבות לחצי ושוב לחצי ושוב עד שנשארים עם משהו קטן שכזה. אם תשאלו את אמא שלי, היא תגיד לכם שזה ממה לא חוקי.
השיטה שלה שאומצה על ידי, כי פשוט אחרת אני מרגישה שאני לא ממצה את מלוא פוטנציאל קיפול הכביסה שלי, היא לקפל כל מגבת לשליש ורק אז לקפל חצי וחצי.

אופציה שנייה שגורמת לנו לא להתבאס מהגודל הבלתי אחיד של המגבות שלנו הוא לקפל את כל המגבות לאותו הרוחב בלבד ואז להתחיל לגלגל את זה כמו רולדה. ככה יש לנו רולדות יפות וצבעוניות מסודרות על המדף.
אם מקפלים בצורה קצת קשה לשים לב מה הגודל הסופי של המגבת – כולן באותו הרוחב – ולכן מומלץ לשים מגבות פנים, גוף, וידיים במדפים שונים.

ואם עדיין הכול לא מצליח לכם. לא מניסיון אבל ממה שראיתי ברשת אולי המכשיר הבא זה יעשה את העבודה, למרות שבגדול זה דומה לכלא שקיות הניילון שיש לי במטבח…

זהו זה. מוכנים? למקומות, היכון, קפל!

***

המאמר הוגש בחסות מטפחת – חנות המטפחות ברשת

[kml_flashembed publishmethod="static" fversion="8.0.0" movie="https://www.coffetime.co.il/wp-content/uploads/banner_mitpachat_300_250.swf" width="300" height="250" targetclass="flashmovie"]

[/kml_flashembed]

 

 

מכירים את חוקי מרפי? נכון שגם אתם בכל פעם שאתם מחפשים את המצקת אתם מוצאים את המכסה של הסיר הקטן (זה שחיפשתם אתמול ולא מצאתם), ואת המצקת אתם תמצאו מחר בדיוק כשתחפשו נואשות את האגרטל. כשלי נמאס להיות כפופה לחוקים הללו,החלטתי שהגיע הזמן ליעל את האחסון במטבח שלי, כדי שבפעם הבאה אמצא מה שאני צריכה בדיוק בזמן. לאחר שהגעתי להחלטה הגורלית הזו, גיליתי שיש פתרונות אחסון מדליקים למטבח והחלטתי לחלוק אותם עמכם.

עקרון ראשון: מיקסום האחסון בארון

אולי זה נשמע מובן מאליו שכדאי למקסם את האחסון בתוך הארונות שכבר יש לנו, אבל גיליתי שיש פתרונות יצירתיים. לדוגמא שימוש ב"מדרגות" המיועדות לכך

http://www.squidoo.com/HowToDeclutterYourKitchenCabinets

תליה של חפצים על דלת הארון

http://www.familyhandyman.com/DIY-Projects/Home-Organization/Kitchen-Storage/kitchen-storage-solutions-pantry-storage-tips–cabinet-organization-tips

או שימוש במתקן המעניין הבא

http://personalorganizing.about.com/od/kitchenorganization/tp/KitchenOrganization.htm

 עקרון שני: לנצל שטחים "מתים"

יש כמה שטחים במטבח שקשה לנו להשתמש בהם. אחד מהם הוא השטח שמעל לארונות: המיקום גבוה מדי ולכן לא שימושי על בסיס יומיומי. כדאי לנצל את המקום הזה לאחסון של דברים שלא נמצאים בשימוש על בסיס קבוע כמו לדוגמא סט הכלים שמשמש אותנו רק בפסח. אפשר גם לאחסן שם דברים שלא קשורים למטבח ולא מצאנו להם מקום אחר (אבל לא להתפלא אחר כך שלאוסף הפילים שלך יש ריח של שקשוקה). כדי שלא תווצר תחושה של בלאגן כדאי לאחסן את החפצים בתוך סלים או קופסאות. אני גם ממליצה לא למלא אותם יותר מדי.

 

http://www.dipity.com/tickr/Flickr_biggie_lunchinabox/

http://www.apartmenttherapy.com/green-style-beautiful-basket-s-116269

הנה דוגמא לאחסון מקורי ומושקע של בקבוקי יין מעל לארון, אתם תוכלו לעשות זאת בעזרת מתקנים סטנדרטיים לאחסון יין שיונחו על גבי הארון:

http://renaytoronto.com/page/4/

 עקרון שלישי: אחסון על הקיר

אם יש לכם קירות פנויים במטבח תוכלו להשתמש גם בהם כמקומות אחסון (או להשכיר אותם כשטח פרסום). הנה דוגמא הממחישה את מגוון אפשרויות התליה שניתן להשתמש בהם:

http://hometools.onsugar.com/Kitchen-Storage-12920360

 המכסים עושים לכם בלאגן בארון? השתמשו בקיר צר כדי לתלות אותם:

http://www.apartmenttherapy.com/kitchen-storage-ideas-73300

אם נשאר לכם מקום מתחת לארון העליון או מתחת למדף, תוכלו לשים שם כוסות יין:

http://www.familyhandyman.com/DIY-Projects/Home-Organization/Kitchen-Storage/kitchen-storage-solutions-pantry-storage-tips–cabinet-organization-tips

עקרון רביעי: אחסון על השיש

זה כנראה האחסון הכי נפוץ: על השיש. הבעיה איתו שהוא יוצר תחושת בלאגן ותופס שטח עבודה ולכן כדאי לצמצם אותו. השתמשו בכלים יפים כדי לאחסן פריטים שהם בשימוש יומיומי. קופסאות שקופות ומרובעות מיעלות את האחסון: גם רואים מה יש וגם אפשר לערום אותן זו על זו:

http://www.slowtrav.com/blog/palma/organization/

 נתתי לכם רעיון חדש? זו בדיוק המטרה! אמנם סיימנו עם החלק הראשון אבל יש לי עוד המון רעיונות. נתראה בחלק ב' בתקווה שנשתחרר מהדיכוי של חוקי מרפי.

***

מאמר המשך יעלה ביום רביעי  18/7, אל תשכחו לחזור ולהתעדכן!

***

המאמר נכתב בחסות סטודיו אחד לאחד – עיצוב עד הפרט האחרון

סטודיו "אחד לאחד" מתמחה בעיצוב ויצור של מטבחים ופרטי ריהוט בסגנונות שונים ובאיכות גבוהה, מטבחים כפריים מעץ מלא בעבודת יד, צביעה אומנותית וחומרים טבעיים שונים.

בעלי מחזיק נחרצות בדעה שעונת המנגל מתחילה ברגע שכבר לא יורד גשם. מבחינתו, שנתכבד ונשב בחוץ עם מעיל כי ככה גידלו אותו בבית וזה שהוא נולד להורים קנדים ובא מהכפור זה לא תירוץ. בעלי אוהב לעשות על האש ולדעתו כל אירוע הוא אמתלה לחרוך מיני בשר. ההמבורגרים שלו הם שם דבר, הוא מצליח לצלות דגים בצורה מושלמת והעוף שלו נמס בפה.

אין מאושר היה מבעלי כשעברנו לשכונה חדשה, רק כדי לגלות ששתי דלתות שמאלה, גר בחור עם אובססיה דומה לעשן ריחני. השניים מיהרו לפתוח קבוצת תמיכה למכורי גריל ומקפידים להיפגש לתמיכה הדדית לפחות פעם בשבוע. את התוצאות כולנו אוכלים.

מתכון המרינדה של בעלי לחזה עוף על האש הפכה אצלנו לקלאסיקה. מי שחושב שחזה עוף הוא בשר יבש, שינסה את המתכון הזה. הוא מעולה ישר מהגריל וטעים כל כך פרוס קר שלפעמים אנחנו מכינים כמות מראש לכל השבוע.

לגבי המתכון, לא להיבהל מהכמויות. המרינדה הזו מיועדת ל-6 חצאי חזות עוף כאלו

נסו למצוא נתחים בעובי של כשני סנטימטרים. בעלי טוען שזה העובי המושלם.

ועכשיו למרינדה:

המרינדה הסודית של אדם לחזה עוף על האש

תזדקקו ל:

1/2 כוס חרדל דיז'ון
1/2 כוס דבש
1/2 כוס שמן קנולה
1/2 כוס שמן זית
כף שום כתוש
2 כפות חומץ בן יין אדום
2 כפות תערובת עשבים יבשים: אורגנו, טימין, או מה שאתם אוהבים. יש בסופר תערובות תיבול איטלקיות נחמדות.
כפית מלח גס

בקערה גדולה שימו את הדבש והחרדל

הוסיפו את שאר המצרכים לקערה

ערבבו היטב.

כפי שתראו כאן, החומרים עוד לא התאחדו לגמרי.

המשיכו לערבב!

זהו. כשהמרינדה אחידה וקרמית, טבלו בה כף נקייה ותטעמו. אם תרצו, המרינדה של אדם יכולה לככב גם כרוטב מוצלח לסלט ירוק. טעים!

טבלו את נתחי חזה העוף במרינדה ואשפזו במקרר למשך כמה שעות. עדיף אפילו ללילה שלם. ככל שיבלו שם יותר זמן, העוף יהיה יותר עסיסי וטעים.

מכיוון שהגריל זה הטריטוריה של האיש, הבאתי כאן את ההסבר שלו לגבי צליית הבשר:

• כל גריל הוא שונה ויש לשים לב לבשר שלא יחרך
• לא צולים בשר על אש ישירה או חום גבוה. מחכים שהגחלים ילחשו או מכוונים את גריל הגז לחום בינוני
• צולים את נתחי העוף השלמים עד שהצד שנוגע ישירות ברשת הגריל נראה צלוי עד חצי מגובה הנתח. שימו לב לזמן. או אז הופכים וצולים למשך אותו הזמן את הצד השני. הערכה גסה תהיה 7-8 דקות לכל צד.
• לא בטוחים? עצרו וחתכו חתיכה אחת כדי לוודא. עוף מוכן הוא לבנבן, שקוף ועסיסי. עוף לבן אפרפר ואטום הוא מבושל מדי וחבל.

כשנתחי העוף מוכנים, ערמו אותם על מגש יפה, והגישו לאנשים רעבים.

בתאבון!

***

המתכון נכתב בחסות איסמור – איסמור מובילה בארץ בתחום שיווק מוצרי האיכות לבית ולחצר מוצרים אלה כוללים, בין היתר,ג`קוזי(ספא), סאונות, ברביקיו בנוי, מתקני שעשועים לילדים, בקתות עץ, מחסני עץ ועוד.

עציץ ורוד משעם

עד היום טרם הצלחתי לגדל עציץ בלי להרוג אותו. השיא שלי עומד על קקטוס מסכן ששרד 3 שנים לפני שמת גם הוא. מה לעשות שאין לי דיבור עם עציצים, פשוט אין לי את האנרגיות הנכונות (ואולי זה קשור לזה שאני שוכחת להשקות?). תוסיפו לזה את אהבתי למיחזור והרי לכם מתכון מושלם ליצירת עציץ שאינו זקוק לחום ואהבה, אבל משמח לבב אנוש (וגם מציל ממוות את עולם הצומח). רוצים את המתכון? הנה זה בא:

החומרים:

פקקי שעם (כ-10)
אבנים (או צדפים) שאספתם בטיול עם הילדים ולא ידעתם מה לעשות איתם
מעט חרוזים
חוט מתכת (צריך כ-10 מטר, מתוכם לפחות 5 מטר של חוט מתכת שנקרא אלפקה, השאר יכולים להיות חוטים דקים יותר)
גבס
כלי יפה, עדיף לא שקוף (אני בחרתי בקופסת שימורים)

כלים:

קאטר (מַחְתֵּךְ בעברית)
פלייר
(מֶלְקַחַת בעברית)
דקר (או מסרגה דקה)

אופן ההכנה:

נתחיל בלמלא את הכלי בגבס. בשלב זה ממלאים רק חצי מהכלי בגבס

ומערבבים עם מים עד לקבלת מרקם אחיד וסמיך

נותנים לגבס להתייבש לגמרי.

בינתיים מכינים את הענפים: גוזרים בעזרת הקאטר את חוטי המתכת לאורך של 50 ס"מ (כ-20 ענפים).

מאגדים אותם בעזרת גומייה, ומקפלים את הקצוות כדי שיתקבל בסיס שיכול לעמוד בתוך הכלי

לאחר שהגבס התייבש, מניחים את חוטי המתכת בתוך הכלי

מערבבים עוד גבס עם מים בכלי נוסף ומוזגים מעל לחוטי המתכת (לא לדאוג מהלכלוך: קל להסיר את הגבס גם לאחר שהתייבש)

מניחים בצד ומחכים שהגבס יתייבש.
בזמן שממתינים מחוררים את פקקי השעם במרכזם בעזרת הדקר (או המסרגה):

לאחר שהגבס התייבש ניתן להתחיל לבנות את העציץ. השתמשו בעט כדי לסלסל את חוטי המתכת

השחילו פקק שעם בחור שיצרתם ורק אז גלגלו את חוט המתכת מסביבו

צרו ענפים בעלי אלמנטים משולבים לדוגמא של סלסול ופקק:

בענפים אחרים השחילו חרוזים. שימו לב כי לפני השחלת החרוז יש לעשות לולאה בחוט המתכת, ולולאת נוספת בסיום ההשחלה, ניתן לעשות זאת בעזרת הפלייר

המשיכו ועשו זאת בשאר הענפים

לאחר שסיימתם שימו את האבנים (או הצדפים) על גבי הגבס וסדרו את הענפים בצורה אחידה מסביב (זה הזמן לנקות את שאריות הגבס מהכלי)

והרי לכם עציץ קופצני ודינאמי שאינו זקוק להשקיה או שמש, אך מעטר את ביתי ולא מת לעולם.

ריבת משמשים מהירה במיקרוגל

מי שלא אוהב ריבה משובחת שירים את היד (לא שאני אראה, אבל אתם מבינים את הכוונה). הבעייה עם ריבות תוצרת בית היא בדרך כלל השורה במתכון שמדברת על חמישה קילו פרי, על עיקור שמונה צנצנות או אולי בעצם זה איזכור כמויות הסוכר. מי שיש לו ילדים יבין גם מדוע סירים מבעבעים עם סוכר רותח בבית זה לא רעיון חכם.

במתכון הריבה שלי לא תמצאו כמויות אדירות של פירות או סוכר ובשביל צנצנת אחת גם לא צריך לעקר שום דבר. קניתם סלסלה מיותרת של משמשים? עושים משהו אחר בבית במשך חצי שעה? שמרתם צנצנת ריקה של ריבה אחרת כי "אולי נצטרך" ? יש לכם מיקרוגל? המתכון הזה בשבילכם.
אפשר בהחלט לנסות פירות אחרים וחכם לקנות בעונה ובמיוחד כשהפירות כבר חצי מצ'וקמקים ובמבצע.

ריבת משמשים מהירה במיקרוגל

4 כוסות משמשים בשלים, חצויים וללא גלעינים (הזדמנות מצויינת ללמד את הילדים שלכם לשחק בגוגואים. כן, אני זקנה. אף אחד לא מושלם.)
2 כוסות סוכר חום
מיץ מחצי לימון

ערבבו הכל בקערת זכוכית או פיירקס גדולה וחסינת מיקרוגל. ככה:

בשלו במיקרו כחצי שעה, עם עצירה לערבוב כל חמש דקות. הריבה תהיה מוכנה כשהנוזלים מתחילים להסמיך. דרך טובה לדעת אם הגעתם לשם היא לשים צלוחית במקרר בתחילת התהליך וטפטוף הנוזל החם עליה. אם הנוזל מתקשה על הצלוחית ולא זולג ממנה בהטייה, סיימתם. זיכרו שתמיד עדיף ריבה נוזלית מדי מאשר ריבה נוקשה ולא אכילה.

כך נראית הריבה אחרי בישול של 5 דקות:

ואחרי 15 דקות:

25 דקות:

שלושים דקות!

אכסנו בצנצנת נקייה ויבשה ולעולם אל תכניסו לריבה כפיות לא נקיות. צנצנת אחת לא תחזיק מספיק זמן במקרר להצדיק הרתחות ועיקורים. בתאבון!

***

אילה היא בלוגרית אוכל, כותבת תוכן וכותבת בכלל. בזמנה הפנוי היא מלהטטת שלושה ילדים ועסק עצמאי. כשכבר יש לה זמן, היא שותה קפה בגינה. כשתהיה גדולה היא רוצה להיות מתכונאית – שזה כמו מכונאית, רק עם שמן זית.
saltandpaprika –  הוא בלוג באנגלית, על אוכל ועל בכלל. וכן, תמונת הרקע שם כדי להישאר.
בישול איטי  הוא בלוג המוקדש לבישול מהיר בסיר לבישול איטי. סתירה לוגית? כנסו וראו.
בישול מהיר הוא בלוג  המוקדש לבישול מועט שלבים ועתיר טעם וצבע.

כחלק מה"מייקאובר" שהחצר שלי עברה, היא זכתה בקישוטים תלויים תוצרת בית. היום נלמד כיצד להכין קישוטים כאלה באמצעות חומרים זמינים, שתי ידיים שמאליות וחמש דקות פנויות… את הרעיון קיבלתי כשטסתי לכנס סדנאות סקראפ (יצירה בנייר) באיטליה, בהשראת יוצרת בשם לורי (Lory Bucaria) אשר הכינה אלבומי תמונות בסגנון דומה. פישטתי את הרעיון וכך נולדה ההדרכה הקלילה הזו.

מוכנים להדרכה מצולמת, שלב אחר שלב? אין פשוט מזה, מבטיחה!

הציוד הדרוש:

רגע לפני שנתחיל להביא אל השולחן את החומרים, צפירת הרגעה:

אני מודעת לכך שלא כולם עוסקים ביצירה, לכן לצד רשימת החומרים תמצאו גם רשימת תחליפים, למקרה שאין לכם בבית.

 

אופן ההכנה:

1. מוציאים דוילי (מפית נייר) ובודקים מה ההיקף של החלק הפנימי שלה. אני השתמשתי בדוילים קטנים, אולם אפשר להשתמש בדוילים בינוניים או גדולים.

2. מוצאים בבית כוס או צלוחית שיכסו פחות או יותר את הגודל הזה.

3. נהפוך את אחד הדפים ונשתמש בצדו האחורי.

4. נשרטט עיגול מסביב לכוס. (כדאי להצמיד את הכוס קרוב לקצה הדף, כדי שנוכל להמשיך ולהשתמש בשאריות הדף הזה גם בעתיד)

 

5. נגזור את העיגול; לא חובה לגזור במדויק.

 

6. נמרח דבק על צדו האחורי של העיגול שזה עתה גזרנו (שימו לב שהדבק מרוח בצורה אחידה ועל כל המשטח)

7. נדביק את העיגול במרכז הדוילי. (וכאן אני שוב מוכיחה שדיוק הוא לא הצד החזק שלי, ואין לי שום בעיה עם זה!)

8. נקפל את הדוילי כלפי פנים, ונניח אותה בצד.

9. באותו אופן נכין גם את שאר המפיות. ניתן להכין בין 3-6 מפיות, תלוי כמה צפוף תרצו את הקישוט.

10. ניקח שני דוילים ונצמיד אותם גב אל גב.

11. נחבר עם שדכן בשלוש נקודות מגע (שימו לב לחבר רק צד אחד! חצי עיגול אחד לחצי העיגול השני! כשתסיימו צריך להיות לכם צד אחד מחובר וצד אחד פתוח)

12. קחו את הדוילי הבא, הצמידו לצד הפתוח וחברו גם אותו ע"י שדכן.

13. המשיכו וחברו את כל הדוילים זה לזה, למעט האחרון!

14. שנייה לפני שסוגרים את הקישוט מכל הכיוונים, פותחים את הצד הפתוח שלו לרווחה.

15. מניחים את הסרט בפנים, בין הקפלים (אני אוהבת להשאיר גם שוונץ סרט מלמטה)

הקישוט מוכן!

16. מחברים עם שדכן את הפתח האחרון, כולל הסרט הכלוא בפנים.

17. מכינים עוד כמה קישוטים כאלה, בגדלים ובאורכים משתנים.. תולים את הקישוט לצד חבריו….

כמה שאנחנו נהנים ממנו כשהוא מתעופף ומסתובב לו ברוח!

———————————————————————————————————————-

יפית כחלון, כותבת את בלוג העיצוב "חלום ילדות" ובעלת חלום ילדות: סדנאות ימי הולדת לילדות, שהופכות למעצבות ליום אחד!