כבר אחרי החלק הראשון הרגשתי איך חוקי מרפי מאבדים את כוחם במטבח שלי. אבל כשאיבדתי את סיר הלחץ נכנסתי ללחץ ומיד החלטתי לכתוב את החלק השני שלפניכם.
עקרון ראשון: מה לשים במגירות
צאו מהארון והיכנסו למגירות! המגירות הן מקום אחסון נוח ונגיש המכיל את כל מה שאנחנו צריכים בחיי היומיום שלנו. אם הייתי מתכננת מטבח, סביר להניח שהייתי שמה הרבה מגירות ובכל מקום אפשרי, הנה דוגמא מעניינת למגירה פינתית
במקום להדביק על המקרר עוד ועוד פרסומות של בעלי מלאכה, או ציורים של הילדים, אפשר לנצל אותו כשטח אחסון. תראו את הרעיון המדליק הזה לאחסון תבלינים על המקרר:
הגענו לסיומו של חלק ב', מקווה שנהנתם כמו שאני נהניתי. ומה מרפי היה אומר? הוא בטח היה מוצא משהו שיכול להשתבש בכל היופי הזה (אתם חושבים שמרפי היה פולני?). אבל אנחנו לא ניתן יד לפסימיות ונייעל את מטבחינו לאלתר! יאללה לעבודה.
האם יש מישהו מאיתנו שאיננו מחפש איזון והרמוניה בחיים שלו? נדמה לי שכולנו מסכימים שאין הרבה דברים יותר חשובים בחיים. הבעיה היא שנדמה לי, לפעמים, שככל שאנחנו מחפשים אחריהם יותר ככה הם מתרחקים מאתנו.
זה קורה לנו במיוחד במצבים של מעבר ושל שינוי: החלפת מסגרת, עבודה חדשה, מעבר דירה ועוד הרבה מצבים דומים שבהם אנחנו צריכים להתחיל משהו חדש ולהתרגל אליו. המעברים יכולים להיות משמחים – עלייה לכיתה א' או כניסה לאוניברסיטה או מעבר לבית משלך או תחילת חיים משותפים עם אהוב. השינויים יכולים להיות גם טראומטיים – כמו גירושין, פיטורין או הגירה לארץ אחרת. יש גם מצבי שינוי שהם פשוט חלק מהחיים של כל אחד מאיתנו: הגעה לגיל ההתבגרות, התמודדות עם גיל המעבר אצל נשים וגם שינויים קטנים שבהם אנחנו נתקלים בחיי היום-יום.
מה שמשותף לכל המצבים האלה הוא שהם מפרים את האיזון שלנו ואנחנו נכנסים לסטרס. ההתמודדות של הגוף שלנו עם הלחץ מביאה איתה תופעות לוואי לא נעימות ולא תמיד בריאות. תופעות הלוואי עלולות להיות רבות: מכאבי בטן עד נדודי שינה והתקפי חרדה. גם מי שלא מרגיש את תופעות הלוואי הגופניות, ודאי מכיר היטב את הלחץ הנפשי שנובע מהצורך להסתגל במהירות למצב שהשתנה.
קשיי ההסתגלות לשינויים מתבטאים בעוצמות שונות אצל אנשים שונים. במיוחד אני רואה את השוני הזה מתבטא אצל הילדים. חלק מילדיי הם סתגלנים מלידה, אבל אחד מהם דווקא מתקשה מאוד בכל מעבר הכי קטן, גם אם מדובר במעבר משמח. אך אני בספק אם אלה שנראית כ"זיקית אנושית" ומיד "שוחים" במים החדשים, עוברים משבר פחות קשה. אולי הם פחות יודעים לבטא אותו ואולי הם פשוט עוברים אותו אחרת, אבל השינוי מערער את כולנו – ככה זה אצל בני האדם. לפעמים דווקא לאלה שפחות מביעים את הקושי, יהיו תופעות לוואי גופניות ונפשיות שנובעות ממתח כבוש.
אחת השיטות המסייעת לנו להתגבר על המתח המערער ולחזור לאיזון וליציבות, היא שיטת פרחי באך.
ד"ר אדוארד באך, רופא אנגלי, הומיאופת וחוקר (1886-1936) הרגיש בשלב מסוים בקריירה שלו כרופא שידה של הרפואה וגם של ההומיאופתיה קצרות מלסייע לחולה משום שרוב המחלות נעוצות בבעיות נפשיות ואישיותיות של האדם. הוא החל לפתח שיטה של טיפול נפשי-אנרגטי המבוסס על תמציות צמחים, וזכה על כך לבוז וללעג מכל הקהילה הרפואית סביבו. יש לציין שהוא לא נרתע, והביא לכדי שלמות את שיטתו שמכונה היום "פרחי באך". ד"ר באך ראה בשיטה כלי לטיפול עצמי לא פחות מאשר כלי לרופא או למטפל. תמציות של צמחים שמשמשים בשיטה הזו מופקות בצורה מיוחדת, בעזרת אלכוהול, אור שמש ועוד, ולא נוגדות שום טיפול תרופתי או טבעי אחר.
התמצית שעליה המליץ ד"ר באך עבור אלה שנמצאים במצבי מעבר, נקראת תמצית אגוז. כמו כל תמצית בשיטת פרחי באך, היא מתאימה לאנשים מסוימים בכל מצב בחיים, ולכל האנשים במצבים מסוימים בחיים. במקרה שלנו, נדבר על ההתאמה שלה למצבי משבר.
תמצית אגוז מתאימה באופן מושלם למצב שבו הילד או המבוגר צריכים להתאקלם בסביבה חדשה ולא מוכרת. זה יכול להיות מצב נקודתי כמו של ילד שעולה לכיתה א' או נכנס לגן חדש; זה יכול להיות במצב מתמשך כמו גיל ההתבגרות שעובר על הילד בצורה סוערת. למבוגרים זו יכולה להיות תמצית שתעזור לעבור את הימים הראשונים הקשים אחרי הגירושין, אחרי הגירה לארץ חדשה, מעבר לבית חדש, ואפילו במצב קשה מנשוא כמו מותו של אדם קרוב שהיה חולה ותלוי בנו זמן רב. מומלץ גם להיעזר בתמצית כשיש שינוי בעבודה, לא משנה אם הוא חיובי כמו קידום, או שלילי כמו פיטורין, כיוון שעבור הגוף מדובר במצב של שינוי ובערעור של האיזון.
תמצית האגוז "חוסמת" השפעות סביבתיות שליליות שלא מתאימות לנו ומאפשרת לנו מי שאנחנו באמת. לכן היא גם מתאימה לאלה שמסתגלים "יותר מדי טוב", מאמצים את מנהגי הסביבה וכתוצאה מכך מרגישים שהם מאבדים את עצמם וכבר לא יודעים מי הם, בעצם.
אפשר להיעזר בתמצית גם כששמחים, אבל מוצפים ברגשות גועשים – למשל, בתחילת היריון, אחרי לידה, חתונה, או במהלך ההסתגלות במעבר למגורים משותפים עם בן זוג. תמצית האגוז "שומרת" עלינו מאוזנים, מונעת מצבי רוח קיצוניים ומשתנים, מנטרלת את ההיאחזות הנוסטאלגית הלא בריאה בעבר ומסייעת להתחיל ברגל ימין.
השימוש בפרחי באך קל מאוד: התמצית מגיעה בבקבוקון זכוכית עם טפטפת. יש לטפטף מספר טיפות לכוס מים כל כמה שעות, לפחות 4 פעמים ביום, ולשתות. כמעט ואין לזה טעם לוואי כלשהו, מלבד טעם קל ביותר של אלכוהול שבו נמהלות התמציות.
מכיוון שמדובר בתמצית שהיום קל להשיג כמעט בכל בית מרקחת, ניתן להמליץ עליה גם לטיפול עצמי: פשוט לטפטף כמה טיפות בכוס מים כשעוברים דירה, מסתגלים לעבודה חדשה או מתמודדים עם כל משבר ו/או שינוי אחר.
אם אין שיפור במצב או שהוא מחריף, כדאי לפנות למטפל בפרחי באך; הוא יוכל להרכיב בשבילכם תמצית אישית מורכבת מכמה תמציות שונות ומתאימה לכם באופן מושלם.
***
נכתב בחסות טיפול בגלי הלם – הטיפול בגלי הלם הינו טיפול חדשני, מוכח מדעית ואפקטיבי ביותר, אך עם זאת הוא חייב להתבצע ע”י אנשי מקצוע. הטיפולים מתקיימים ב”מרפאת מומחים משולבת” המתמחה בכאב ומאגדת בתוכה את מיטב הרופאים המומחים בצפון הארץ ביניהם אורתופדים מומחים, נוירולוגים, כירופרקטים ועוד מטפלים רבים ושונים.
ניסיתי בזמן האחרון את השיטה של לתלות את הבגדים אחרי הכביסה ופשוט לתת לבני הבית לקחת את מה שהם צריכים ישירות מהמתלה בלי שהיא אפילו תגיע לארון, אבל זה לא ממש עבד… אני גם חושבת שאולי העובדה שכולנו לבשנו בגדים באותו צבע וחזרנו שוב ושוב על אותה מלתחה גרמה להרמת כמה וכמה גבות אצל המשפחה הקרובה
כשהבנתי שזה לא עובד ניסיתי את השיטה של לתת לכביסה להתרבות. הרי תמיד יש לי הר של כביסה שממתין להיכנס למכונה והר של כביסה שכבר יצא מהמכונה. תהיתי מה יקרה אם ננסה לעשות השוואת גדלים ולראות איזה הר ינצח. בסוף החתולה ניצחה. היא מילאה את שתי הערמות בשערות והפכה אותן למשכן הפרטי שלה.
אני חושבת ששלב השבירה היה כשהילדים גדלו מעט וקיפלנו את הלול. הלול לא באמת שימש את הילדים – הוא פשוט מנע מהכביסה הנקייה לזלוג לרצפה, היווה כלא מצוין שמנע מהכביסה הנקייה לברוח ובודד אותה מחיות בית, תינוקות זוחלים וכל השאר: האופציה המושלמת לכלי קיבול ענק.
בצר לי הבנתי שאין ברירה וצריך לקפל כביסה. החלטתי שאם כבר עושים את זה אז עדיף שזה יהיה בדרך הקלה ביותר והיעילה ביותר. היה לי גם ברור שאני לא מתכוונת לגהץ את כל הערימה כמו חמותי שתחיה; אני לא אתפלא אם גם תחתונים עוברים אצלה גיהוץ והיא מזועזעת כל פעם מחדש שהסדינים שלי לא עוברים גיהוץ…
דרך אגב, זה הרגע להזכיר שאומרים שבשעה של עבודות בית – בישול, קיפול כביסה, סידור חדרים וכן הלאה – שורפים 200 קלוריות, מעורר מוטיבציה, לא?
אז פנו את המיטה ויישרו את הסדין, מצאו בטלוויזיה איזו סדרה שלא צריך להתעמק בה, קחו את הר הכביסה והניחו לידיכן, והתחילו לקפל!
קיפול כביסה של ילדים
כשקמים בבוקר זה לא בדיוק הזמן לנסות להתחיל לזהות חליפות ולהתאים צבעים. יש גם את התופעה הנפוצה של אבות חסרי יכולת התאמה שיכולים לשלוח את הבן לגן עם שמלה. למען שעות בוקר יעילות יותר מצאתי שתי שיטות קיפול טובות:
הראשונה – לקפל את החולצה בתוך המכנס: מקפלים את החולצה כרגיל, שמים אותה בתוך הרגל של המכנס ועל זה מקפלים את הרגל השנייה.
השנייה – דומה אך שונה – לקפל את המכנס בתוך החולצה: זה מאוד דומה למה שעושים בחנות. מקפלים רק את צידי החולצה, שמים עליה את המכנס המקופל ואז מקפלים את החולצה לחצי כרגיל.
מצעים של ילדים: אני נוהגת לקפל הכול ואז להכניס לתוך ציפת הכרית שהיא קטנה ויעילה. את כל הסט שומרים ביחד בארון .
ואם מדברים על מצעים: כשאתם תולים מצעים, בייחוד של הילדים, נסו לתלות אותם אחד ליד השני לפי הסט לו הם שייכים ולנער מעט על מנת שהכול יהיה מתוח וללא קמטים כשיתייבש. בנוסף, מצעים יש לקפל ישירות מהחבל: כך הם ישמרו על מראה חלק ונקי.
קיפול כביסת בוגרים
אם יש לכם ילדים בוגרים יותר בבית הם בטח ישמחו לעזור לכם לקפל לפי הסרטון הבא
זה מגניב (היי…זה ביוטיוב!) וזה כל כך מהיר שזה נראה כמו קסם.
תוספת אישית שלי: החלק האחרון משאיר את השרוול בחוץ אלא אם אתם מקפלים שוב לחצי. זה גם חוסך מקום בארון וגם יוצר קיפול יפה. למי שסקפטי אני רוצה לומר שאפילו מישהי בעלת שתי ידיים שמאליות כמוני כמוני הצליחה בקיפול.
קיפול כביסת הורים
למזלי, בן זוגי לא הולך מכופתר – רק ג'ינס וחולצת T ולפעמים עושה טובה ולובש T עם צווארון. כך שאני מתמודדת עם קיפול חולצות טריקו בלבד.
ראשית, כאשר אתם תולים את החולצות נערו אותן בשתי ידיים וודאו כי השוליים יחסית חופפים. כך מקבלים בד ללא קמטים וחולצה ישרה יחסית במקום גוש חסר צורה.
ולמלאכת הקיפול עצמה: גם כאן ניתן לקפל כמו בסרטון המצורף.
בנוסף אני נוהגת לקפל את החולצה בצורה צרה יחסית (כמו בחנות בגדים) כדי לחסוך במקום בתוך הארון. שימו לב שהיום נוטים לעשות מדפים צרים יותר וארונות צרים יותר מבעבר וחבל לתפוס כל כך הרבה מקום. שימו את הבגדים שאינם בשימוש יום יומי מאחור ואת הבגדים האהובים מקדימה כך שיהיו זמינים. זה ימנע יצירת בלגאן בארון כשמחפשים בגדים. סדרו את הארון לפי צבעים, כדי שיהיה קל יותר לחפש את החולצה הכחולה שאוהבים, למשל. עוד יתרון הוא שתגדילו ככה את הסיכוי שתהיה לכם כביסה מלוכלכת סביב אותו גוון ותוכלו למלא מכונה בקלות.
לפחות אחת לשנה עברו על הבגדים, בייחוד של הילדים, וראו במה לא השתמשתם. יש הרבה אנשים שישמחו לקבל את הבגדים ובכל עיר ישנם מרכזי חלוקה ו/או מיחזור שמחכים לתת לבגדים שלכם בית חם. גם לנעליים לא בלויות במצב טוב ימצא בית חם וגם לתיקי בית הספר של הילדים: ככה גם חסכתם מקום וגם עשיתם מצווה.
קיפול מצעים מגבות ושאר מיני חתיכות בדים גדולות
רצוי לציין שמצעים חשוב לקפל טוב ונכון לא רק בשביל למנוע קמטים, אלה דבר ראשון על מנת לחסוך מקום בארון. סדין או ציפה של שמיכה שאינם מקופלים נכון יכולים לתפוס אפילו יותר מפי שניים מקום וחבל.
רצוי להתחיל כבר בשלב תליית המצעים. כמו במצעי ילדים, גם כאן רצוי לתלות אותם אחד ליד השני על מנת שהסטים כבר יהיו לנו מוכנים ולא נתחיל לנבור ולנסות לזהות מה שייך למי. בנוסף, מצעים זוגיים או בודדים קפלו קיפול אחד או שניים, נערו היטב ותלו את זה כבר חצי מקופל מה ששומר על צורה יפה ונעימה גם לאחר הייבוש ומקל על הקיפול כמובן.
קיפול סדיני גומי – אני חושבת שאלה הסדינים הכי נפוצים היום ופחות ופחות משתמשים בסדינים הגדולים ללא הגומי אשר דורשים תופסנים מיוחדים או אנשים מוכשרים שלא זזים בלילה (לא אני, בקיצור.)
מתחו את הסדין בידיים כך שתקבלו קצה מול קצה. הכניסו פינה אחת לתוך השנייה. חזרו על זה עם כל 4 הפינות בצורה מסודרת אחת לתוך השנייה. החליקו עם היד ויישרו את שארית הסדין לאורך שיהיה מסודר מה שבעצם נותן לנו מלבן ענק עם חלק אחד מעוגל של הפינות.
המוכשרים בינינו יעשו זאת באוויר… הרוב יניחו על המיטה או השולחן ואת הקצה המעוגל מקפלים פנימה בערך שליש מהרוחב וכך אנו מקבלים מלבן ארוך יפה ולא מעוגל שניתן לקפל בקלות.
למי שלא הבין והסתבך מצ"ב קישור המסביר זאת אמנם באנגלית אבל באופן ברור ויפה.
טיפ נוסף שאינו מוזכר בסרטון – לאחר שקיפלתם את הסדין ואת הציפה של השמיכה הכניסו הכול לתוך הציפה של הכרית וכך יש לכם סט מסודר מוכן לשליפה בארון בלי לחפש התאמות מיותרות.
עוד סרטון בנושא – קצת יותר תואם לקלמזיות שלי אבל התוצאה זהה. והכי חשוב שימו לב לארון המקופל המסודר מאחוריה:
גם פה, מומלץ לקפל הכול ואז להכניס לתוך ציפת הכרית. את כל הסט שומרים ביחד בארון.
תראו כמה מעט מקום תופס ארון מצעים שלם שמקופל בצורה זו:
קיפול מגבות – אני יודעת שהרבה פשוט מקפלים מגבות לחצי ושוב לחצי ושוב עד שנשארים עם משהו קטן שכזה. אם תשאלו את אמא שלי, היא תגיד לכם שזה ממה לא חוקי.
השיטה שלה שאומצה על ידי, כי פשוט אחרת אני מרגישה שאני לא ממצה את מלוא פוטנציאל קיפול הכביסה שלי, היא לקפל כל מגבת לשליש ורק אז לקפל חצי וחצי.
אופציה שנייה שגורמת לנו לא להתבאס מהגודל הבלתי אחיד של המגבות שלנו הוא לקפל את כל המגבות לאותו הרוחב בלבד ואז להתחיל לגלגל את זה כמו רולדה. ככה יש לנו רולדות יפות וצבעוניות מסודרות על המדף.
אם מקפלים בצורה קצת קשה לשים לב מה הגודל הסופי של המגבת – כולן באותו הרוחב – ולכן מומלץ לשים מגבות פנים, גוף, וידיים במדפים שונים.
ואם עדיין הכול לא מצליח לכם. לא מניסיון אבל ממה שראיתי ברשת אולי המכשיר הבא זה יעשה את העבודה, למרות שבגדול זה דומה לכלא שקיות הניילון שיש לי במטבח…
מכירים את חוקי מרפי? נכון שגם אתם בכל פעם שאתם מחפשים את המצקת אתם מוצאים את המכסה של הסיר הקטן (זה שחיפשתם אתמול ולא מצאתם), ואת המצקת אתם תמצאו מחר בדיוק כשתחפשו נואשות את האגרטל. כשלי נמאס להיות כפופה לחוקים הללו,החלטתי שהגיע הזמן ליעל את האחסון במטבח שלי, כדי שבפעם הבאה אמצא מה שאני צריכה בדיוק בזמן. לאחר שהגעתי להחלטה הגורלית הזו, גיליתי שיש פתרונות אחסון מדליקים למטבח והחלטתי לחלוק אותם עמכם.
עקרון ראשון: מיקסום האחסון בארון
אולי זה נשמע מובן מאליו שכדאי למקסם את האחסון בתוך הארונות שכבר יש לנו, אבל גיליתי שיש פתרונות יצירתיים. לדוגמא שימוש ב"מדרגות" המיועדות לכך
יש כמה שטחים במטבח שקשה לנו להשתמש בהם. אחד מהם הוא השטח שמעל לארונות: המיקום גבוה מדי ולכן לא שימושי על בסיס יומיומי. כדאי לנצל את המקום הזה לאחסון של דברים שלא נמצאים בשימוש על בסיס קבוע כמו לדוגמא סט הכלים שמשמש אותנו רק בפסח. אפשר גם לאחסן שם דברים שלא קשורים למטבח ולא מצאנו להם מקום אחר (אבל לא להתפלא אחר כך שלאוסף הפילים שלך יש ריח של שקשוקה). כדי שלא תווצר תחושה של בלאגן כדאי לאחסן את החפצים בתוך סלים או קופסאות. אני גם ממליצה לא למלא אותם יותר מדי.
אם יש לכם קירות פנויים במטבח תוכלו להשתמש גם בהם כמקומות אחסון (או להשכיר אותם כשטח פרסום). הנה דוגמא הממחישה את מגוון אפשרויות התליה שניתן להשתמש בהם:
זה כנראה האחסון הכי נפוץ: על השיש. הבעיה איתו שהוא יוצר תחושת בלאגן ותופס שטח עבודה ולכן כדאי לצמצם אותו. השתמשו בכלים יפים כדי לאחסן פריטים שהם בשימוש יומיומי. קופסאות שקופות ומרובעות מיעלות את האחסון: גם רואים מה יש וגם אפשר לערום אותן זו על זו:
בעלי מחזיק נחרצות בדעה שעונת המנגל מתחילה ברגע שכבר לא יורד גשם. מבחינתו, שנתכבד ונשב בחוץ עם מעיל כי ככה גידלו אותו בבית וזה שהוא נולד להורים קנדים ובא מהכפור זה לא תירוץ. בעלי אוהב לעשות על האש ולדעתו כל אירוע הוא אמתלה לחרוך מיני בשר. ההמבורגרים שלו הם שם דבר, הוא מצליח לצלות דגים בצורה מושלמת והעוף שלו נמס בפה.
אין מאושר היה מבעלי כשעברנו לשכונה חדשה, רק כדי לגלות ששתי דלתות שמאלה, גר בחור עם אובססיה דומה לעשן ריחני. השניים מיהרו לפתוח קבוצת תמיכה למכורי גריל ומקפידים להיפגש לתמיכה הדדית לפחות פעם בשבוע. את התוצאות כולנו אוכלים.
מתכון המרינדה של בעלי לחזה עוף על האש הפכה אצלנו לקלאסיקה. מי שחושב שחזה עוף הוא בשר יבש, שינסה את המתכון הזה. הוא מעולה ישר מהגריל וטעים כל כך פרוס קר שלפעמים אנחנו מכינים כמות מראש לכל השבוע.
לגבי המתכון, לא להיבהל מהכמויות. המרינדה הזו מיועדת ל-6 חצאי חזות עוף כאלו
נסו למצוא נתחים בעובי של כשני סנטימטרים. בעלי טוען שזה העובי המושלם.
ועכשיו למרינדה:
המרינדה הסודית של אדם לחזה עוף על האש
תזדקקו ל:
1/2 כוס חרדל דיז'ון
1/2 כוס דבש
1/2 כוס שמן קנולה
1/2 כוס שמן זית
כף שום כתוש
2 כפות חומץ בן יין אדום
2 כפות תערובת עשבים יבשים: אורגנו, טימין, או מה שאתם אוהבים. יש בסופר תערובות תיבול איטלקיות נחמדות.
כפית מלח גס
בקערה גדולה שימו את הדבש והחרדל
הוסיפו את שאר המצרכים לקערה
ערבבו היטב.
כפי שתראו כאן, החומרים עוד לא התאחדו לגמרי.
המשיכו לערבב!
זהו. כשהמרינדה אחידה וקרמית, טבלו בה כף נקייה ותטעמו. אם תרצו, המרינדה של אדם יכולה לככב גם כרוטב מוצלח לסלט ירוק. טעים!
טבלו את נתחי חזה העוף במרינדה ואשפזו במקרר למשך כמה שעות. עדיף אפילו ללילה שלם. ככל שיבלו שם יותר זמן, העוף יהיה יותר עסיסי וטעים.
מכיוון שהגריל זה הטריטוריה של האיש, הבאתי כאן את ההסבר שלו לגבי צליית הבשר:
כל גריל הוא שונה ויש לשים לב לבשר שלא יחרך
לא צולים בשר על אש ישירה או חום גבוה. מחכים שהגחלים ילחשו או מכוונים את גריל הגז לחום בינוני
צולים את נתחי העוף השלמים עד שהצד שנוגע ישירות ברשת הגריל נראה צלוי עד חצי מגובה הנתח. שימו לב לזמן. או אז הופכים וצולים למשך אותו הזמן את הצד השני. הערכה גסה תהיה 7-8 דקות לכל צד.
לא בטוחים? עצרו וחתכו חתיכה אחת כדי לוודא. עוף מוכן הוא לבנבן, שקוף ועסיסי. עוף לבן אפרפר ואטום הוא מבושל מדי וחבל.
כשנתחי העוף מוכנים, ערמו אותם על מגש יפה, והגישו לאנשים רעבים.
בתאבון!
***
המתכון נכתב בחסות איסמור – איסמור מובילה בארץ בתחום שיווק מוצרי האיכות לבית ולחצר מוצרים אלה כוללים, בין היתר,ג`קוזי(ספא), סאונות, ברביקיו בנוי, מתקני שעשועים לילדים, בקתות עץ, מחסני עץ ועוד.
ימי הקיץ הם מעיקים לא רק בגלל החום הרב והכבד – אלא בעיקר מכיוון שהילדים יוצאים לחופש וצריך למצוא מה לעשות איתם במהלך רוב שעות היום. אז נכון, בדרך כלל הזאטוטים הקטנים הולכים לקייטנות, אבל מה עם הילדים היותר "גדולים"? הרי בהגיע גיל 11 המופלא אי אפשר לשלוח אותו לקייטנה ולרוב נמצא אותו ואת חבריו מול אחד ממסכי הבית המרצדים כשמדי פעם הם צצים עם התלונות המוכרות: "אמא משעמם לי, אמא אני רעב"
אז הנה – פתרון נהדר לשתי התלונות בבת אחת: למה שלא תהפכו את השעמום והרעב לפעילות אחר צהריימית מהנה לכל המשפחה? לפניכם מספר רעיונות לבילוי משותף לכם ולילדיכם במטבח.
פסטה ברוטב עגבניות
ארוחת צהריים מהירה וקלה להכנה, אהובה מאוד על ילדים (בעיקר על כאלה שלא אוהבים בצל באוכל שלהם) ובריאה.
מצרכים
8 עגבניות בשלות
2 שיני שום
4 עלי בזיליקום
מלח, פלפל
שמן זית.
אופן ההכנה
מומלץ להתחיל לחמם מים לפסטה כבר עכשיו כיוון שהכנת הרוטב די מהירה
חולטים את העגבניות במים רותחים כ- 5 דקות.
מוציאים אותן בזהירות ולאחר 2 דקות התקררות מקלפים את העגבניות (בזכות החליטה העגבניות יתקלפו בקלילות)
חותכים אותן לחתיכות גסות.
בסיר קטן מחממים שמן זית.
כשהשמן חם (יודעים שהוא חם כשריח שמן הזית הנפלא מתחיל להתפשט במטבח) מכניסים בזהירות רבה את העגבניות.
מטגנים אותן כ-5 דקות על אש בינונית-גבוהה.
כותשים פנימה את 2 שיני השום ומטגנים עוד דקה.
חותכים את עלי הבזיליקום לפרוסות לאורך (לא לקצוץ!) ומוסיפים לסיר.
מוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם.
מוסיפים עוד רבע-חצי כוס מים.
מביאים לרתיחה.
מנמיכים את האש ומבשלים 8-10 דקות.
מוכן! בתאבון!
כדורי שוקולד
הממתק הקלאסי שאפילו ילדים ממש קטנים יכולים להשתתף בהכנה. חוצמזה הוא מצוין כדי ללמד את הקטנים לעשות שימוש חוזר במוצרים ישנים.
מצרכים
250 גרם ביסקוויטים \ עוגה יבשה \ עוגיות משבוע שעבר
חצי כוס שמנת מתוקה (לפחות 32%)
50 גרם חמאה בטמפרטורת החדר
200 גרם שוקולד מריר איכותי (עדיף 60% מוצקי קקאו, אפשר גם רגיל – מה שיש בבית)
לקישוט
אבקת קקאו \ סוכריות צבעוניות של עוגה \ אבקת קוקוס
אופן ההכנה
גורסים את הביסקוויטים \ העוגה \ העוגיות במעבד מזון (אפשר גם לשים בשקית ולכתוש עם פטיש שניצלים או לגרור בפומפייה) ושמים את הפרורים בקערה גדולה.
שוברים את טבלאות השוקולד לחתיכות קטנטנות.
שמים סיר קטן על אש מאוד נמוכה ומכניסים את השמנת עם החמאה.
מחממים תוך כדי ערבוב עד שהחמאה נמסה.
מגבירים את האש ומביאים את התערובת כמעט לרתיחה (לא להרתיח!!!) ומכבים מיד את האש.
מוסיפים את חתיכות השוקולד ומערבבים עד שהכול נמס ומתאחד.
שופכים את התערובת לקערה שבה שמנו את הפרורים ומערבבים.
נותנים לילדים לגלגל כדורים בידיים.
מצפים בקקאו או סוכריות או מה שבא לכם.
מכניסים למקרר לשעתיים.
בואיקוס
בואיקוס הן לחמניות טעימות מאוד שרצוי מאוד לקחת איתכם לפיקניק. אם בא לכם להכין משהו ואז לצאת לברכה או סתם לפארק – זה המתכון בשבילכם.
מצרכים
100 גרם חמאה.
350 גרם קמח תופח
כוס גבינת קצ'קבל מגוררת (על החלק הגס של הפומפייה)
250 גר' גבינה לבנה 9%
גביע אחד של שמנת חמוצה 9%
זיתים מגולענים (שחורים או ירוקים ואפילו גם וגם)
אופן ההכנה:
שמים בקערה את כל החומרים לפי הסדר הבא, ואומרים לילדים ללוש יפה (מי שמתעצל – אפשר מאוד להשתמש במיקסר):
חמאה עם הגבינה והשמנת
גבינת הקשקבל
הזיתים
קמח
לשים היטב היטב היטב.
אחרי שנוצרת תערובת סמיכה ואחידה מפסיקים ללוש.
מסדרים נייר אפיה בתבנית.
מחממים תנור ל180 מעלות.
בידיים לחות או בעזרת 2 כפות יוצרים כדורים קטנים ושמים בתבנית במרווחים של לפחות 3 ס"מ מכל כיוון. (אם אין מקום בתבנית אז תעשו כמה סיבובי אפייה)
מכניסים את התבנית לתנור ל 15-18 דקות (עד שהבואיקוס מתחילים להזהיב).
מוציאים ומעבירים בזהירות את הבואיקוס לרשת ונותנים 10-15 דקות קירור. זהו – מוכן. מומלץ לא לתת להם לחכות יותר משעה או שעתיים. הכי טעים טרי!
***
הכותב, אסף כהן, שף דרגה ראשונה מנהל בלוג אוכל "טעימאוד" ומאמין שאין מתכונים שאי אפשר להכין.
שתי בנותיי, בנות 14 ו-6, מתגוררת יחד בחדרון לא גדול, אבל מאוד נעים. בדרך כלל הוא מבולגן למופת, אבל יש לו גם אופי וחן משלו, שרובו, לדעתי, בזכות האקססוריז והקישוטים, שאת רובם עיצבנו במו ידינו. הנה כמה הצעות לשדרוג העיצוב של חדר בנות, את הכול ניסינו בבית וזה עובד נהדר. בכוונה איני מביאה רעיונות שדורשים רכישה של חומרים או אביזרים יקרים, כי לקנות אהיל מקסים במאות שקלים זו חכמה מאוד קטנה… נסו ליצור דברים לבד מחומרים זולים יחסית שקל להשיג, ותראו שהסיפוק גדול פי מאה והתוצאה ביתית, חמודה ונינוחה – כזאת שיוצרת אווירה כייפית.
גלאס דקו
אלה צבעי זכוכית שקל יחסית ללמוד לצייר בהם. בדרך כלל יש הצעות לתמונות בחבילה, אבל אפשר כמובן להוריד מהאינטרנט את התמונות שמעניינות את הבת, עם הדמויות האהובות כמו דורה, למשל. בעזרת גלאס דקו אפשר ליצור מעין מדבקת סיליקון שנצמדת לחלון. אפשר להחליף אותן אם רוצים, ליצור מדבקות קישוט לחגים כמו חנוכה ופורים, בקיצור כל מה שבא. לקטנים צריך לעזור עם זה, כי השימוש קצת מאתגר את המוטוריקה העדינה. חשוב לתת למדבקה להתייבש עד הסוף לפני שמסירים אותה מהשקף ומצמידים לחלון, אחרת זה נמרח ונהרס. הייבוש לוקח די הרבה שעות – סבלנות!
אלמנט חוזר – פרפרים
אפשר לעצב כמה פריטים עם אלמנט חוזר שהבת בוחרת. אצלנו היה קצת קשה להגיע לקונסנזוס בגלל פער הגילאים של הנערות, אבל לבסוף עוצבו מספר פריטים עם פרפרים.
אפשר לתפור עם חוט שקוף כמה פרפרים לוילון: זה מעניק לו חן וייחודיות גם אם הוא מאוד פשוט. התאמת הצבעים חשובה כדי לא ליצור חדר "רועש וזועק". עדיף שהפריטים יהיו בצבעי פסטל עדינים או בסולם צבעים אחד – נניח ורדרד-אפרסק וירוק-פיסטוק.
תמונת אוריגמי עם פרפרים.
לוקחים מסגרת ישנה, אפשר לצבוע אותה עם צבעיים אקריליים. בוחרים נייר רקע. יוצרים כמה פרפרים מניירות אוריגמי – יש הוראות באינטרנט וזה ממש לא מסובך למי שיש לו תפיסה גיאומטרית סבירה! מצמידים את הפרפרים לנייר רקע, אפשר להוסיף פריטים נוספים כמו פיסות תחרה וליצור קולאז'… ואז רק מכסים בזכוכית ומכניסים למסגרת ותולים. את התמונה שלנו עשתה חברתי אלינה גור שהיא אמנית אוריגמי, אבל זה משהו שבהחלט ניתן לעצב בכוחות עצמכם.
הדבקת מפיות
מלאכה שימושית אחרת שניתן להשתמש בה, היא הדבקת מפיות. הנה צד של מדף שעיצבנו עם הבנות, בעזרת הדבקת מפיות עם פרחים, ציפורים ופרפרים:
עוד כמה מילים על הדבקת מפיות: מדובר בתחביב יקר יחסית, אבל אם יש לכם חיבה לסגנון רטרו וכמה רהיטים או פריטים ישנים מעץ, אפשר לעשות דברים כל-כך מופלאים שזה שווה כל שקל. לוקח קצת זמן עד שהתוצאה יוצאת כמו שצריך, בהתחלה הכול נקרע ונדבק לידיים. אל יאוש, בסוף כולם לומדים וזה באמת מקסים. בקשו הדרכה בחנות תחביבים, או שתסתכלו פה על המדריך המוצלח. תתחילו מפריטים קטנים יחסית, ובחרו לקה פשוטה בשביל ההתחלה. את כל החומרים המושקעים יותר עם האפקטים תוכלו לרכוש בהמשך אם תראו שאתם באמת אוהבים את התוצאות.
תיבת תכשיטים מעוצבת עם מפיות וחרוזי זכוכית (מה אני אגיד, בנות זה בנות…):
ציורי קיר עם שבלונות
האמת שזה משהו שלי אישית קצת מפריע, כי אי אפשר לשנות ולגוון כל הזמן. אז הסתפקנו במדבקות קיר. מצד שני, יש המון כיף בלעצב תמונות על הקיר בשבלונות, וזה משהו שגם ילדים צעירים יהנו ממנו מאוד. שוב, כדאי לחשוב מראש על בחירת צבעים חכמה ורגועה, אחרת יהיה קשה להיות בחדר ולהישאר רגועים לאורך זמן. צבעי דיסני צעקניים לא מתאימים לציורי קיר וגם לא למדבקות.
מכיוון שיש גם בנות שמתעניינות לא רק בפיות ונסיכות, הנה מדבקות קיר בנושא החלל שזוהרות בחושך:
וטיפ אחרון – לעולם, אבל לעולם, אל תנסו לעשות משהו בעיצוב חדרה של הבת בלי לשתף את יורשת העצר. גם אם נראה לכם שזו הפתעה נחמדה, רוב הסיכויים שהיא תהיה מאוכזבת. גם אם זה מאריך, מסרבל ומייקר את התהליך, תעשו הכול ביחד.
כן, ניחשתם נכון, היום נדבר על איך יוצאים עם חמישה ילדים לקמפינג. כלומר, מה "יוצאים"? יוצאת. אני, אישה, לבד. שני אוהלים. רכב אחד גדול יחסית. כמה שקי שינה, כמה מזרונים מבודדים. צידניות אוכל. מה עוד צריך? שום דבר! רק מצב רוח טוב. כלומר, מצב רוח מספיק טוב שבזכותו תשכחי שיצאת מהבית לחיק הטבע ליומיים עם חמישה חבר'ה שהגדול מהם טרם מלאו לו 14, לבדך. אז פשוט תהני מזה. אלכוהול וחומרים דומים לא באים בחשבון, אז צריך מצב רוח ממקור טהור, פנימי וטבעי. אפשר לנסות יוגה.
חוץ מזה, ממש לא צריך כלום. אולי רק פנסים, בגדים להחלפה, חיתולים, מגבונים, בגדי ים, מגבות, חמש מברשות שיניים, סבון, אקמול, פלסטר, תחבושות, סנו-די. בעצם "די" זו מילה די נחוצה גם כן. אה, וצריך כלים חד פעמיים וכלים לבישול שדה. נשנושים. משחקים. כובעים. קרם הגנה. בקיצור, ארזתי חצי בית. אולי שישים אחוז של בית, לא בדקתי. פלוס-מינוס. כמו שאמרתי, חמישה ילדים. ויצאנו.
אחרי ארבע שעות ו-14 מריבות אימא-הוא-עשה-לי, אנחנו מגיעים למקום הלינה המסודר. שם אנחנו מגלים שהוא יקר להחריד. אבל אין מה לעשות. כבר נסענו ארבע שעות, שנחזור? לא בא בחשבון. מחפשים מקום לאוהל עם צל, רחוק מהשירותים (שלא יסריח) אבל לא רחוק מדי (שלא נצטרך כל פעם להיגרר לשם באמצע הלילה דרך חצי קמפינג). חם להם, הם רעבים. מה אתם חושבים, לי לא חם? כן, חם לי, אני רוצה מקלחת, אינטרנט ולישון. אבל אני שולפת אמגזית והגדול מראה לי מה הוא למד להכין במחנה הסיירים. שמעתם פעם על טונה מעושנת שעושים מקופסת טונה במים?
אחרי האוכל הם כבר לא רעבים, אבל עדיין חם להם ומשעמם להם. מוציאים בגדי ים, שולפים משחקים, מצופים, מגבות, כובעים, משקפות, והופה לשחות. האמת? זה הקטע שבשבילו שווה הכול. האושר שלהם במפגש עם המים הקרירים, האושר שלי במפגש עם המים הקרירים ועם עוד 100 זאטוטים מצווחים. סתם, סתם. זה באמת נורא כיף. לא רואים?
אז הנה אנחנו רחוקים מהציוויליזציה ומשירותים ומקלחת נורמליים, אמת מים קטנה זורמת ממש ליד האוהל שכבר הצלחנו להציב. עם השני עוד ממשיכים להילחם. האמת, זה לא עד כדי כך קשה, האוהלים המודרניים האלה נועדו לעירוניים מפונקים. אחרי שכולם אכלו ונרגעו, זה אפילו די כיף. הקטע הזה של הטבע, של הבילוי המשפחתי ושל החוויה, מתחיל להישמע לי פחות מטורף.
בלילה, אחרי מקלחת מאולתרת מאוד, הם בסוף נרדמים, ואני יושבת לי בצד עם האוזניות והתה מהאמגזית, ומחייכת למיליון הכוכבים בשמיים. זה משהו שלא רואים כל יום, כן? אז נכון שיותר נוח בבית מלון, אבל אני בטוחה שאת החופשה הזו הילדים שלי יזכרו לתמיד, ולטובה.
אבל לא רק הילדים מתלהבים. למרות כל הקיטורים, אני חייבת לציין שיש בחופשה כזו משהו אחר גם בשבילי כאימא. משהו מעצים, רומנטי והרפתקני, נוגע ללב, וגם מקרב בין ההורה לבין הילדים. זה מלמד אותך לאלתר, למצוא כוחות, להיות מאוד יצירתית ואוהבת, לזרום, לקחת בכיף את הפשטות ולהתנתק מקצב המטורף שבו את חיה בדרך כלל. בקיצור, מאוד נהניתי… רק אל תספרו לאף אחד.
וטיפים למי שהגיע עד כה:
מזרוני בידוד טובים הם חובה, עם כל הכבוד לשקי שינה.
לשישה אנשים מספיקים בכיף שני אוהלים שכל אחד מהם מיועד לארבעה.
אם יש לכם בנים, אין לצאת לקמפינג ללא כדור, פלסטרים ותחבושות. בעצם, גם אם יש לכם בנות.
אם יש כמה ילדים קטנים אפשר לפרוש שמיכה זוגית מעל המזרנים ושכולם ישנו עליה. זה יותר נוח מאשר להשחיל כל אחד מהם לשק שינה.
אל תתחילו עם בישולי שדה כבר בצהריים. תכינו הרבה סנדוויצ'ים ופירות ודחו את התענוג לערב.
הסנו-די ילך לאיבוד ויתושים יאכלו אתכם, הסוללות בפנס ובמצלמה ייגמרו והגפרורים יירטבו. מסקנה: קחו שני פריטים מכל דבר שהוא קריטי.
אל תנסו להבין בערב איפה השמש תהיה בבוקר, זה אף פעם לא מצליח. תשלימו עם זה שבשש יש השכמה. שמש, ציפורים, ילדים של אחרים, ובכלל לא באנו לקמפינג כדי לישון.
למען השם, אם את או אתה הורה יחיד שיוצא עם הילדים לבד, תמצא חברים, משפחה עם ילדים בגילאים דומים או אימא חד הורית נוספת. שניים או שלושה מבוגרים לעומת מבוגר אחד, זה כל-כך הרבה יותר קל, שזה לא יאמן.
כשראינו כמה שיפוצים הבית הזה דורש, החלטנו שאנחנו לא קופצים מעל הפופיק: לא משפצים בכסף שאין לנו אלא שבכל פעם אנחנו מטפלים בחלק אחר של הבית. החצר נשארה בעדיפות שנייה או שלישית… (והמטבח עדיין מחכה לתורו!)
בשלב ראשון העמדנו גדר ושער, ושנה אחר כך רוצף שביל יפה. אחר כך אז קנינו מרבדי דשא סינטטי (35 שקלים למטר בשוק עלייה בת"א). למה דשא סינטטי? כדי לחסוך במים וגם מתוך הכרה בחסרון שלנו: אנחנו לא מצליחים לשמור על עציץ חי אפילו שבוע.
ואז החצר פרחה…
טוב, לא בדיוק פרחה במובן הפרחוני… יותר בכיוון של עשבים שוטים וחמציצים. כך החצר נראתה באביב:
צילמתי את התמונות האלה ביום אחד שבו הייתי נחושה למצוא משהו חיובי או ציורי בחצר שלי…
היא הייתה עזובה ומוזנחת. עלובה. אף אחד כמעט לא יצא לשחק בה, ואנחנו לא היינו יושבים לקפה בגינה…
בדיעבד הבנתי למה… כי לא היה איפה לשבת!
שנאתי את כסאות הפלסטיק המהוהים שלקחנו בהשאלה מההורים ומעולם לא החזרנו, שנאתי לשבת תחת השמש הקופחת… כשהגעתי הביתה עם הילדים ברחתי למזגן ואמרתי תודה על כל שנייה שהם לא ביקשו לשחק בחוץ. בשלב כלשהו הייתה לנו רשת צל אבל כמה שהיא הייתה מכוערת! בגשם וברוח היא נקרעה (נראה לכם שהורדתי אותה עם בוא החורף?)…
ממש חצר רפאים… אז בשביל מה קנינו בית קרקע??
ואז הוחלט על המהפך: השנה, יהיה נעים לשבת כאן!
עשבים נעקרו, חמציצים נמצצו, הדשא הוברש במטאטא כביש… ויצאנו לקניות. סיבוב במערב ראשל"צ בתוספת כמה דברים שכבר היו לי בבית, הניבו תוצאות יפות. תוך 24 שעות אי אפשר היה לזהות את החצר שלנו!
שתי הערות לפני שתראו את התמונות:
1. אני לא מבטיחה שהמוצרים עוד במלאי, או שהמבצעים עוד בתוקף. בחלק מהמקרים מדובר בחנויות סטוקים שכדאי לבוא ולראות מה מתחדש בהן.
2. אף אחת מהחנויות האלה לא שילמה לי תמלוגים או טובות הנאה… (וחבל שלא, אני עושה להם שירות די טוב…)
בואו לראות מה עשינו ובכמה קנינו!
פינת זולה:
מאד רצינו פינת ישיבה לחצר… נכנסו לכמה חנויות שמתמחות בריהוט גן ויצאנו עוד לפני שהמוכרנים התלבשו עלינו, המחירים הבריחו אותנו החוצה. אלפי שקלים לכל שולחן גינה היו הרבה מעל התקציב שלנו.
אז הגענו לחנות של "כתר". שם כל הסטים מראטן עלו סביב 2000 ש"ח. שנייה לפני שהזמנו את אחד הסטים הללו (מכילים שולחן קטן וארבע ספות עם כריות נוחות), בקצה החנות מצאנו את הכיסאות הסופר-נוחים הללו!
קנינו 4 כסאות פלסטיק דמוי ראטן (180 ש"ח ליחידה) ושולחן דגם קורפו (275 ש"ח) וכך חסכנו אלף שקל.
שלום לכם, אני יעל מיכאלי מהבלוג "כשיצירה פוגשת חיים".המתכון הזה מלווה את המשפחה שלי כבר מספר שנים, בערך מהשלב שהקטן התחיל לאכול אוכל מוצק והתחלתי בחיפוש אחרי מאכלים שהוא יכול להחזיק ביד, שלא יהיו מלכלכים מדי, שיהיו משביעים, שיהיו בעלי ערך בראותי כלשהו, והכי חשוב מאכלים שהוא גם יסכים לאכול.
אני לא יודעת מה מקור המתכון, הוא הגיע אלי עם פשטידה שאמא שלי הכינה ומאז עבר במשפחתינו כמה וכמה שינויים.
אז קבלו אותו,
פשטידת תירס שילדים אוהבים , או יותר נכון:
מתכון לפשטידות תירס אישיות שילדים אוהבים (וגם מסכימים לאכול) ושגם מבוגרים לא יגידו להן לא
חומרים
קופסת תירס לילדים (מסונן)
3 ביצים
1 כוס חלב
3 כפות קמח תופח
3 כפות שמן
150 גרם גבינה מגורדת (עמק, גלבוע זה לא באמת משנה)
קמצוץ זעיר של מלח
קמצוץ של אגוז מוסקט
תבנית פשטידות/מאפינס אישיות.
הערות:
אל תחסכו על הגבינה המגורדת.
שווה להשקיע (עוד שקל) ולקנות את התירס לילדים. הוא פריך יותר והמתקתקות שלו מורגשת גם אחרי האפייה ומשדרגת את המתכון בצורה רצינית.
הוראות ההכנה
מחממים תנור ל 180 מעלות.
מערבבים את כל החומרים בקערה (כולל הגבינה המגורדת)
מחלקים בעזרת מצקת וכף לתבניות האישיות
מכניסים את התבנת לתנור שחומם מראש ל 180 מעלות ואופים כ 30 דקות (אצלי צריך לסובב את התבנית אחרי 15 דקות כדי שיצא אפוי אחיד מכל הכיוונים).
